ישנו מדרש מופלא המספר על התנא רבי עקיבא שנשא דרשה לציבור בענייני הלכה. והנה רבי עקיבא נאלץ להתמודד עם בעיה מוכרת לדרשנים גם בני זמנינו שעה שנושאים מדברותם בהיכלי הקודש - 'והציבור מתנמנם'.
'מצאם ישנם' - הוא בשלו והם בשלהם.
ממשיך המדרש ואומר : ביקש לעוררן!
אמר – מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות".
קולמוסים רבים נשתברו בהבנת דברי רבי עקיבא אלו מה סוד טמן בהם. אך כולא עלמא מודים שיש משהו בלנקוב מספר גבוה באוזניים עייפות דבר שעשוי בהחלט 'לעורר ציבור מנומנם'
כאמור ברי לנו שהתנא הקדוש כל דבריו אמת וצדק ומי יעמוד בסוד קדושים, אך האם מצאנו שימוש נוסף בלשון הפלגה או גוזמה כדי לעורר ולרגש את הלב.
אכן מצאנו גם מצאנו, לא רק בחז"ל ובמדרשים אלא אף בלשון המקרא.
לשון גוזמא קתנו
כל דרדק שבא לבית המדרש יודע שעולם חז"ל רחוק כמטחווי קשת מלשון גוזמה. הרי מסורות מדויקות נמסרו בע"פ ממשה רבנו בסיני ובמשך שנים עברו ליבון אחר ליבון על קוצו של יוד. וכל עמלם של חכמנו הוא להעמיד דברים על דיוקם. כדי לזקק את דבר ה' זו הלכה כך שכרטיס הכניסה לעולמה של תורה הוא הדיוק והדקדקנות.
אך כפי שתכף נראה גם לשון גוזמה נפוצה אצל חז"ל בשיחתם ולא רק באגדות המושכות את הלב של האדם אלא אף בגופי ההלכות.
מה הוא לשון גוזמה והבאי?
ראשית עלינו להבין מה הוא בכלל לשון גוזמה:
בספר הערוך מרבי נתן מרומי, הביא מתשובת רבי האי גאון ושם כתב (אות ג' ערך גוזמא)
ופי' גוזמא לשון הבאי ודברי הבאי אחד הוא, והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו והוא כעניין ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא משל כשם שאתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו כך ערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך.
ואכן רש"י על הפסוק מבאר מיד : ערים גדולות ובצורות בשמים" - דברו הכתובים לשון הבאי. ואילו רש"י בחולין ביאר מהו לשון 'הבאי' - לשון הדיוט שאינו מדקדק בדבריו ומוציא בפיו דבר שאינו ולא שיתכון לשקר אלא לא דק.
התייחסות נופסת של רש"י בצורך בלשון גוזמה הוא במסכת ביצה (דף ד, א) ושם הוא כותב : גוזמא קתני - כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר.
המפרש במסכת תמיד כתב שהמטרה בלשון גוזמה היא : דברה תורה בלשון הבאי 'כאדם שרוצה לחזק דבריו'
עוד ביאור על המילה גוזמא ע"ד הרמ"ז הרומ"ז כתב ב-'יפה מראה' – בסוף מסכת שקלים גוזמ"א הוא נוטריקון 'אגוז מאה' ר"ל שעושה מאגוז אחד מאה(1)
גוזמה מספרית
ואכן גם במקרא יש שימוש בלשון גוזמה כדברי רבי אמי - דברה תורה לשון הבאי, דברו הנביאים לשון הבאי, דברו חכמים לשון הבאי. דברה תורה בלשון הבאי "ערים גדולות ובצורות בשמים" דברו נביאים בלשון הבאי דכתיב "והעם מחללין בחלילים וגו' ותבקע הארץ לקולם"
כאן אנו מוצאים לשון גוזמה בתיאור או במשל פסוקי המקרא אך גם השימוש במספרים לצד שימוש במניין כמותי יש בהם מלשון הגוזמה. בתושבה הנ"ל של רבי האי גאון העוסק בלשון גוזמה ציין לפסוקים נוספים שיש בהם גוזמאות כגון - "ולמך שבעים ושבעה" או מהפסוק "מהכות כסיל מאה" וכן בפסוק "אלף גפן באלף כסף" כי "שבע יפול צדיק וקם".
בדברי רבי אמי דלעיל אנו מוצאים שגם חכמי המשנה התשמשו בלשון גוזמה מספרית.
במסכת תמיד - והתפוח שיש באמצע המזבח פעמים כשלוש מאות כור, או כמו אותה הגפן שהייתה עומדת על פתחו של היכל וכל מי שמתנדב עלה, או גרגיר.....מביא ותולה בה אמר ר"א בר צדוק משעה ונמנו עליה שלוש מאות כהנים (מסכת מידות). וכן אודות הפרוכות רשב"ג אומר.....פרוכת עביה טפח על ע"ב נימים נארגת...ושלוש מאות כהנים מטבלים אותה (שקלים ח, ה)
ברם לא כל מספר הוא לשון גוזמא, בקיצור כללי התלמוד שבסוף מסכת ברכות 'המחבר' עושה סדר בדברים: דרך התלמוד לומר לפעמים חשבון מופלג והוא לאוו דווקא וה"מ ממאה ולמעלה, אבל ממאה ולמטה דווקא.
300 עגול
ואכן רש"י כבר פירש אודות התפוח במזבח. הוא מילתא בעלמא ולאו דווקא והרי מקום המערכה לא הייתה יכולה להחזיק שלוש מאות כור.
רבי האי גאון מבאר שהשימוש במספר עגול (300) הוא משום שלא היו נראים בדיוק כמה כורים או כמה כהנים ולכן היו נראים לעיניים כורים הרבה והמטבילים נראים כאשר יראה קהל גדול כמשל בעלמא.
אך מעניין שאודות הפרוכת אותה אחזו שלוש מאות כהנים טרח הגר"א לחשב זאת בדקדוק נפלא: הפרוכת היתה מ' אמה על כ' אמה. ואמת כלים היא בת חמשה טפחים. נמצאו היקף הפרוכת 120 אמה כפול חמש שווה 600 טפחים. אם שלוש מאות כהנים יצמידו כל אחד את שתי ידיו, ויד היא טפח, הרי לנו בדיוק שלוש מאות כהנים לפרוכת זו.
למרות שאודות הפרוכת הגמרא אומרת במפורש שזה לשון גוזמה. ועיין בשאול ומשיב (מהדרא ג' ח"ב סנ"ב) מה שתירץ.
וכן בגמרא בפסחים א"ר לוי משואי שלוש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח(2) ומפרש שם הרשב"ם משאוי שלוש מאות: לאו דוקא וכן כל שלוש מאות שבש"ס עכ"ד(3)
מספרי גוזמה נוספים
מספרים נוספים שיכולים להיחשב כלשון גוזמה כמו 12 ו-13 בגמרא במסכת שבת כתוב אודות יוסף מוקיר שבת שמכר את היהלום שמצא בתריסר עיליתי דדינרי
ופרש"י שם : וגוזמא בעלמא הוא כלומר הון עתק מאד כך פירש רבינו הלוי וכן בכל מקום כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין דף צה:) וכן תליסר טבחי דלעיל:
וכן בברכות לגבי המספר 13 כתב שם בתוספות : תליסר מתיבתא. יש מפרשין תליסר ישיבות יש בנו שבקיאים ותליסר לאו דוקא אלא לשון הרגיל בגמ' כמו תליסר (חולין דף מד:) זוזי פשיטי
כוס של זהב
במקום אחד אנו מוצאים מחלקות בין האמוראים שנחלקו האם מדובר בלשון גוזמה או שמא בדברים כהוויתם. כידוע לפני שחיטת קרבן התמיד היו משקים אותו מים כדי שיהא עורו נוח להפשטה והגמרא אומרת שהיו משקים את הקרבן 'בכוס של זהב' ועל כך אומר רבא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא. ברם במקרה הזה הגמרא נחלקת על רבא שאין כאן לשון גוזמא, כי בכל מה שקשור למקדש – אין עניות במקום עשירות.
מקומות שלא נאמרו במופרש שהם גוזמה
רבי האי גאון בתשובתו מבאר שאין לנו להחליט מתי הוא לשון גוזמא אלא רק מה שמסור לנו במפורש - וכל שפורש בו כך או שנדע שהוא כך...הרי הוא כמותו. וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן.
אך המעיין בספר הערוך עצמו (אות ע' ערך עשר) יראה שהוסיף מעצמו על אגדת חז"ל אודות ע"ז שדיברו שם בלשון גוזמה אף שלא מסור לנו מהם.
חוני המעגל הבבלי והירושלמי
במסכת תענית מסופר שעל תפילתו של חוני שירדו גשמים מרובים והיה חשש לסכנה. הציבור ביקש מחוני 'כשם שהתפללת עליהם שידרו, כך התפלל שילכו" השיב להם חוני "צאו וראו אם נמחית אבן הטועים" שביקש מהם לדעת אם נכסית בגשמים שגבהו הגשמים למעלה הימנו (רש"י שם)
אך בירושלמי נאמר שחוני השיב להם: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל על גשמים שילכו. כלומר שאמר להם לשון גוזמה.
ונסיים מאמר זה בדבריו של הרשב"א (חידושי אגדות ברכות ו) אודות דברי הגוזמה ואגדות חז"ל:
"דע שיש לחכמים דברים נעלמים רמוזים במדרשים ובהגדות סתומים והם עלים לעיני הסכלים כדברים בטלים וליודעים חן ולמבינים שכליים יש מן ההגדות שלא ניתנו לידרש רק לבעלי הסודות וכוי אך מקצתן יש בהם נסתר ונגלה וכוי ואין בכולם בשום צד רק פשוטי הדברים לבד"
(1) רבי בנימין מוספיא בעל 'מוסף הערוך' סבור שמילה זו היא ביוונית, אך כפי הידוע אין מילה כזו ביוונית והשימוש במקרותינו נעשה אך בזמן הגמרא ויותר מסתבר לומר שהיא יותר קרובה לארמית או פרסית.
(2) שם פירש המהרש"א ששלוש מאות הוא אכן לשון גוזמה, אך פרידות לבנות אין הן לשון גוזמה כי כי קרח בחר בהם שישמרו לו על האוצרותבשל כחה העצום של פרידה לבנה כמו ששנינו במסכת יומא דאמר רבי חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה
(3) מקומות נופסים בהם נוקטים חז"ל במספר 300 הוא בפ"ק בשבת העלו לו שלוש מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרש. וכן שלש מאות גרבי יין בפרק מקום שנהגו. וכן במדרש אודות חריצותה של הנמלה אמר ר"ש בן יוחאי מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף ועוד.