בדיון בין אימהות אמא שיתפה בדילמה הבאה:
"יש לי ילדה בת 4 עם כמה אתגרים כמו ויסות חושי, הפרעות אכילה וכו', מהגן שלחו מכתב להורים שיש ילד אחד אלרגי לחלב (הודגש כמה פעמים שזו לא אלרגיה שעלולה להוביל למצב מסוכן בצורה כלשהי, ובטח שלא מסכן חיים) אך דרשו לא לשלוח עם הילדים מוצרי חלב כלל. וביקשו מאוד להקפיד.באמת שאני רוצה להתחשב ואניט מרחמת על הילד האלרגי, אבל לא מצליחה להבין למה להגביל גן שלם בגלל מוגבלות של ילד שזה לא מסכן את חייו? הילד שלי אוהב רק גבינה ועם הקשיים שלו- בלי גבינה- הוא לא אוכל כלום! ימים שלמים!" בכך פתחה האם צוהר לדיון הכואב והמוכר
רגישות ואחריות אישית: איפה הגבול?
במקרה הזה, האלרגיה הבסיסית אינה מסכנת חיים וגם האם המשתפת מתמודדת עם אתגר לא פשוט, אך באימהות המתדיינות גילו גם דאגה והבנה להורים לילד האלרגי. אחת האימהות הגיבה: "אני מבינה אותך, אבל גם מרחמת על הילד השני. גם אם זה לא מסכן חיים, אלרגיה זה לא קל, ויכול לגרום לתגובות לא נעימות".
גם הורים אחרים הביעו קושי בהתמודדות עם ההגבלות. אמא אחת שיתפה: "בכיתה א' של הבת שלי יש ילדה אלרגית לחלב ולשומשום. יש דרישה לא להביא את המוצרים הללו. היא באמת לא מביאה מוצרי חלב, טחינה, חומוס ועוד. זה נורא, כי אין מה לשים בסנדוויץ'!"
אבל, יש גם את ההורים שמבינים את חומרת המצב, כמו אחת מהן שהגיבה בכעס: "כל אלרגיה, גם אם לא ברמה מסכנת חיים, יכולה להפוך לקטלנית. אם זה היה הילד שלך, היית מדברת אחרת". זה קונפליקט אמיתי, בין דאגה לילד שהסכנה אורבת לו לשאר הילדים, שאולי מוותרים על האוכל שהם אוהבים ולעיתים בעקבות כך לא אוכלים שעות רבות (כשמדובר בבררנים)
אז מה הפתרונות?
האימהות המתדיינות העלו דרכים יצירתיות לפתרון הבעיה. אחת ההצעות שאמא אחת העלתה היא לאפשר לילדים בעלי אלרגיות לאכול במקום אחר: "אני חושבת שעדיף להושיב את הילד האלרגי בנפרד או לדאוג שתהיה סייעת שתוודא שהילדים אוכלים בבטיחות", פתרון נוסף שעלה הוא להציע לילדים לשבת לאכול אוכל עם מוצרי חלב באזור נפרד מהילדים עם האלרגיה. (המתדיינות דיברו על מקרים שאין חשש לסכנת חיים ואין אלרגיה לריח).
ולמרות זאת לא כולם חשו שזה פתרון הוגן. אם אחת הגיבה לכך בחריפות: "באמת? את מציעה שהבן שלי יאכל את הסנדוויץ' שלו לבד בחוץ כל יום? זה נשמע לי מוגזם ולא הוגן!"
אמא אחרת הציעה: "עם כל האלרגיות הרבות בדור שלנו, אני חושבת שהזנה בגן הייתה פותרת את הבעיה, ככה כל הילדים אוכלים את אותו אוכל, זה מוריד גם את המתח כל בוקר סביב מציאת אוכל וקושי אמיתי למצוא משהו שהילד אוהב. כשכולם אוכלים את אותו הדבר, הילדים יותר מתלהבים מהאוכל ואוכלים גם אם זה לא ההעדפה הראשונית שלהם". אמא נוספת שיתפה בפתרון מניסיון: "בגן של הבן שלי הייתה ילדה אלרגית, בזכות הגננת שהגיעה עם גישה בריאה ופרקטית, צלחנו את האתגר בקלות. היא ישבה עם כל ילד וכתבה מה מותר לו להביא לגן מתוך המאכלים שהוא אוהב. ככה לכל ילד היה רשימה של מאכלים שהוא יכול להביא לגן וזה היה ברור ונעים גם לילדים וגם להורים". אמא נוספת שיתפה: "הגננת החדירה להם כל כך את הנושא של התחשבות באחר שנהניתי לראות שהבת שלי לקחה אחריות וכל בוקר פתחה את התיק לוודא שלא שמתי מאכל שאסור לחברה".
האם אפשר למצוא איזון?
אין תשובה פשוטה. עבור ההורים לילדים עם אלרגיה, כל ארוחה בגן או בבית הספר היא מקור לדאגה, כמו שאמא לילד אלרגי שיתפה בדיון: "כל טלפון מהגן מלחיץ אותי. הילד יכול להיכנס למצוקה נשימתית רק בגלל טעות קטנה של ילד אחר". עבור ההורים האחרים, זה אתגר יומיומי למצוא פתרונות יצירתיים לאוכל עבור הילדים המפונקים כמו אמא ששיתפה ילדתה נאלצה לאכול לחם יבש כל השנה בגלל ההגבלות. אמא נוספת שיתפה שהילדה אכלה רק עוגיות במשך ימים שלמים.
באופן כללי, יש קושי אמיתי לגשר על הפערים כך שכל ילד יקבל מענה, אבל האם הפתרונות הללו באמת נותנים מענה טבעי לכל אחד?
יש הורים המציעים להכניס גישות מתונות יותר: לאסור רק ממתקים חלביים ולא להחיל הגבלות גורפות על תפריטי הילדים. אחרים חושבים שמסגרת הגן צריכה לקחת אחריות מוגברת ולמצוא דרכים יצירתיות שיטיבו עם כל הילדים. יש גם הבדל בין רמות האלרגיה ורבים מדברים על כך שהמוסדות לעיתים מחמירים יותר מהצורך כדי לא לקחת סיכונים.
אכן מצב מאתגר, חשוב להקשיב לכל הקולות ולמצוא פתרונות יצירתיים
רק בריאות!
הצגת כל התגובות