זה עתה אספתם את הקטן שלכם מהגן או מבית הספר, בתקווה לשמוע הכל על היום שלו. בראש שלכם, השיחה הולכת להיות עשירה בפרטים- מהאופן שבו הוא התמודד עם יצירות מופת של ציור אצבעות ועד לסיפורים על הרפתקאות במגרש המשחקים. אתם שואלים, עם ניצוץ של תקווה בעיניים, "איך היה בגן?"
התגובה שלהם? מילה אחת מינימלית: "בסדר".
ותמיד באותו טון סתמי!
אתם כל כך רוצים לדעת מה עבר על הילד. אתם תוהים אם אתם צריכים לשדרג את טכניקת שאילת השאלות שלכם או, אולי, להשקיע בסט משקפי ריגול כדי לפקח על היום שלו. אל תחששו אתם לא לבד במסע הזה של חשיפת סודות יומו של הילד. לגרום לילדים לשתף זה לא כמו פתיחת דלת פשוטה, זה יותר דומה לפיצוח כספת עם קוד שמשתנה ללא הרף.
למה הורים כמהים לפרטים?
לפני שנפצח את הכספת להוצאת הסודות ננסה להבין מהי הנטייה ההורית להיות חוקרים. אולי זה הצורך הראשוני הזה לוודא שהילד שלכם בסדר, או אולי זה פשוט דאגה כנה לשמוע מה הוא אכל.
אבל למרות מאמצינו, ילדים נוטים לשמור על שפתיים חשוקות. זה לא שהם לא אוהבים אותנו - הם פשוט עסוקים בעולם המורכב של הילדות. אצלם השאלה "איך היה היום שלכם?" דומה לשאלה רטורית של מרצה בהופעה: "אז איך נסכם את הדברים?"
הטעות הקלאסית: "איך היה?"
רובנו נופלים באותה מלכודת. אנחנו משיקים את הקלאסי, המעורפל וחסר ההשראה "איך היה בבית הספר?" אם ילד מרגיש שהשאלה שלכם היא מבחן רב-ברירה ללא תשובה נכונה, הוא יבחר את הבטוח ביותר: "בסדר".
אנחנו מרגישים שזו שאלה שמזמינה שיחה וקשר קרוב- אבל ילדים שומעים את זה כשאלה הדורשת תגובה הכי פחות מאמצת. זו הסיבה שאנחנו נתקעים עם תשובה בת מילה אחת ונותרים כמהים לעוד, כמו אמן בהופעה שלא קיבל מחיאות כפיים.
טיפים איך לגרום לילדכם לשתף (מבלי להרגיש כמו בלש)
שאלו שאלות ספציפיות
"בנית משהו יפה עם המגנטים היום?" "עם מי שיחקת בפינת בובות?" זה הרבה יותר מפתה מ"איך היה היום?" מיקוד לפעילות ספציפית עוזרת לילדים לאפס חלק אחד של היום שלהם במקום לנסות לסכם הכל. הם אולי לא זוכרים איך עבר הריכוז, אבל הם בהחלט יזכרו אם מגדל המגנטים שלהם היה הגבוה ביותר.
הפכו את זה למשחק
אם הם קשוחים במיוחד, נסו לבקש לספר שלושה דברים: אחד אמיתי, אחד בכאילו ואחד מצחיק. "ספר לי דבר אחד שבאמת קרה, דבר אחד שהיית רוצה שיקרה, ודבר מטופש אחד שלא קרה אבל יהיה מצחיק אם כן." זה לא רק גורם להם לחשוב בצורה יצירתית אלא גם פותח שיחות מהנות.
הפעילו את "נחש מה קרה?"
שחקו במשחק הניחושים: "האם הריתימקאית הגיעה היום?", "אכלת היום ספגטי?" הניחושים המטופשים שלכם ימשכו את תשומת לבם והם יקפצו לתקן אתכם עם הפרטים האמיתיים של היום שלהם (תוך כדי צחקוקים למשמע ההצעות המגוחכות שלכם).
ספרו להם תחילה על היום שלכם
לפעמים השיתוף הוא דו-סטרי. לפני שתצללו לתוך היום שלהם, שתפו כלאחר יד בשיתוף משלכם: "היה היום הפסקת חשמל בעבודה, הרגשנו כמו במכת חושך, שתיתי קולה במקום מים" כאשר תראו מודל ותשתפו בחוויות שלכם, זה עלול לעורר שיתוף ותגובה גם מצידם.
עודדו עזרים חזותיים
ילדים אוהבים להראות במקום לספר. בקשו מהם לצייר לכם ציור של משהו שהם חוו: "אתה יכול להראות לי עם מה שיחקת?" באמצעות מעורבות ויזואלית, אתם נותנים להם דרך קלה יותר להיפתח ולהסביר מה קרה.
צרו מסורת יומית
הפכו את השיתוף לחלק טבעי מהשגרה שלכם, בארוחת ערב, לפני השינה וכו'. משחק פשוט "ורוד וקוץ", שבו הם חולקים דבר אחד טוב (ורד) ודבר אחד מאתגר (קוץ) מהיום שלהם, יכול להפוך לדרך מהנה לשתף ולשוחח על מה שקרה היום.
מה לא לעשות
אל תלחצו עליהם: שאילת אותה שאלה בעשר דרכים שונות, בחמש דקות, יכולה לגרום לילדים להרגיש שהם תחת חקירה. אם הם לא מוכנים לשתף, תנו להם קצת זמן להירגע אחרי הלימודים לפני שתבקשו מהם לשתף.
אל תגיבו בצורה דרמטית: אם הם מזכירים משהו מאתגר (או מחריד, כמו: "חבר שלי הקיא היום וזה ניתז על כל הבגדים שלי"), הישארו רגועים. תגובת יתר עלולה לגרום להם להסס לשתף בפעם הבאה.
המשחק הארוך
זכרו, ילדים הם מסתוריים קטנים- אתם לא הולכים לקבל את כל הרמזים בבת אחת. לפעמים הם ייפתחו בזמן האמבטיה, לפעמים זה יהיה ממש לפני השינה כשאתם עומדים לכבות את האורות. היו סבלניים. אתם תקבלו את הסיפורים שלהם... בסופו של דבר.
בסופו של דבר, ההצצות הקטנות הללו לעולמם הן שהופכות את הניחוש וההמתנה לשווים.