אתן פוגשות חברה אחר הצהריים, נרגשות להתעדכן ולשמוע איך היתה החופשה שלה ואיך עברה החזרה ללימודים של הילדים. אבל כשהיא מגיעה, יש לה דברים אחרים בראש: היא לא מאושרת בעבודה ומרגישה שהבוס שלה לא מתייחס ברצינות לדאגותיה. בתקווה לשנות את מצב רוחה, אתן אומרות: "את מדהימה! אם הוא לא מעריך אותך, מישהו אחר יעשה זאת". במקום לעודד אותה, נראה שזה מרגיז אותה עוד יותר. מה קרה הרגע? האם אופטימיות לא אמורה, אתן יודעות, לעזור לאנשים להסתכל על הצד החיובי?
מסתבר שלאיו דווקא. התגובה לרגשות שליליים עם חשיבה על חצי הכוס המלאה נקראת חיוביות רעילה (או חיוביות מזלזלת). זהו מונח שנכנס לתודעה שלנו לאחרונה כשהוזכר בפוסט באינסטגרם של הפסיכותרפיסטית ממיאמי, וויטני גודמן.
כשמישהו מגיב לחדשות פחות נעימות, באמצעות אמירת משפטים כמו: "אתה תתגבר על זה!", זה יכול לגרום לכן להרגיש כאילו רגשותיכן אינם תקפים, או שאם לא תמשיכו הלאה מיד, יש בכן משהו לא בסדר.
חשבו על זה: אם אתן מדברות על בעיה שאין לה פתרון ברור - נניח, נושא בריאותי, קשר משפחתי מורכב - האם אתן רוצות שמישהו יבטל את החוויה שלכן על ידי נפנוף בסטיקר מעורר השראה? או שאתן רוצות שמישהו יקשיב לכן ויכיר בכך שמה שעובר עליכן הוא קשה?
כשאנשים שאכפת לנו מהם מוטרדים, האינסטינקט הראשון שלנו הוא לעודד אותם בהקדם האפשרי - מובן שאנו רוצות שהם יחזרו למצב הרגיל והשמח שלהם - אך בכך אנו לא נותנות להם את המרחב שהם זקוקים להם כדי לעבד את החוויה שהם עברו. כלל אצבע טוב הוא לא לנסות "לתקן" את הרגשתם, אלא להודיע להם שאתן שם בשבילם, בכל מצב רגשי שהם נמצאים בו.
דבר אחד נוסף: ניתן מבלי משים להשתמש בחיוביות רעילה כלפי עצמנו - למען האמת, יש סיכוי טוב שעשיתן את זה בשלב כזה או אחר בחיים. אם אי פעם נזפתן בעצמכן בגלל הרגשתכן (מה שאתן אולי מכנות כ"התעכבות" או "תגובת יתר"), יתכן שלא הקשבתן למה שרגשות הבסיס האלה אמרו לכן. אולי אתן באמת צריכות להתאבל על הקשר הזה שנותק או לנהל שיחה קשה עם בן הזוג. זה לא אומר שאתן צריכות לשלול חשיבה חיובית לחלוטין; זה כן אומר שכדאי להכיר בערך של ספקטרום רגשי מלא.
אז בפעם הבאה שחברה תתלונן על הקריירה המדשדשת שלה או על פגישה מאכזבת עם שידוך פוטנציאלי, התנגדו לדחף לומר לה: "זה לא נורא" או "מי שיקח אותך יהיה בר מזל!" כי לפעמים, אתן פשוט צריכות לתת לכוס להיות חצי ריקה.