שמי רחל, בת 50: השבוע השתתפתי בחתונה ורציתי לעורר נושא חשוב:
נכנסתי לאולם המפוצץ. תוך ניסיון נואש למצוא את הכלה. מעגלים, מעגלים של נערות צעירות, חסמו את מעברי. לאחר חטיפת שלושה מסמרי עקבים וארבעה דחיפות מרפקים. הצלחתי לגשת לכלה ולאחל לה מזל טוב. קבוצת הילדות נותרה כל הזמן סביב הכלה ורק בסיום הריקודים הן עשו את דרכן לעבר התחנה. קבוצה אחת של בנות צעירות עלתה יחד איתי לאוטובוס.
הן התישבו בסוף וכל הדרך אנשים הסתובבו והעירו להן שהרעש מפריע וינמיכו את טון הדיבור. חשוב לי להבהיר אף אחת לא צעקה. אך קבוצה של 20 ילדות שמשוחחת באוטובוס, יוצרת תחושת 'צעקות'. באיזשהו שלב הנהג עצר את האוטובוס בטענה שהן מפריעות. הן השתתקו והנהג המשיך.
נכנסנו לעיר בשעה מאד מאוחרת. האוטובוס הלך והתרוקן. כשהלכתי לרדת ליד הבית שלי ירדו כמה נוסעים נוספים. הבנתי שאחת הילדות תישאר לבד וזה בעיה של ייחוד. הילדה שאלה אותי אם גם אני יורדת וכשאמרתי לה שכן, היא מיהרה גם לרדת בתחנה מחשש ייחוד. היא אמרה לי שהבית שלה מרוחק, אך היא מעדיפה ללכת רגלית, מאשר לנסוע לבד עם הנהג. הצעתי לה שנלווה אותה (אני עם בעלי), אך היא סרבה בנימוס.
כך ראיתי אותה צועדת לבדה ברחובות החשוכים בשעת לילה מאוחרת וליבי נחמץ בקרבי.
איבדנו את זה? האם חברות של אחיות הכלה/ חתן צריכות להיטלטל לחתונות מרוחקות ולחזור בשעת לילה מאוחרת, כשהדבר גובל בחוסר צניעות מוחלט?!
מילא, אם הנוכחות שלהן הייתה תורמת לחתונה. לעיתים, הן יוצרות בלגן באולם ומקשות על הניידות באולם.
העניין עורר בי מספר סימני השאלה והחלטתי לשאול את בתי בת הארבע עשרה: "מה דעתך שבחתונה של ציפי לא תזמיני חברות"?
היא הביטה בי בתדהמה: "מה פתאום! אי אפשר!"
"למה?"
"אי אפשר, ככה מקובל".
"ומה יקרה אם תחרגי מהמקובל?"
"חברות יחשבו שאני מסתירה משהו, יחשבו שאין לי חברות ולכן אף אחת לא הגיעה. בקיצור, אי אפשר".
הדיון חוזר על עצמו גם כשבתי רוצה לצאת לחתונות. כשמדובר בחתונות בתוך העיר. היא יוצאת תוך אזהרה לחזור בשעה סבירה. כשהחתונות מחוץ לעיר אני בדרך כלל לא מסכימה. אבל לעיתים אני מתפשרת תחת הלחץ של: "אני חייבת, היא חברה טובה", "היא הגיעה גם לחתונה שלנו", "זה ישמח אותה", "היא מסכנה, חייבים להגיע שלא תרגיש דחויה בכיתה…". במקרים הבודדים שאני מתפשרת ומסכימה לה לצאת. אני ובעלי מחכים לה שתחזור ויוצאים לקראתה, כדי שלא תלך לבד ברחוב בשעות מאוחרות.
המסקנה: כל הסיפור קשור ללחץ חברתי והשינוי צריך להיות חברתי.
מה דעתכם? האם ההשתתפות של חברות של אחיות הכלה בחתונות חשובה? האם צריך לשנות את הנוהג וכיצד?
רוצים לשתף מאתגרים/ חוויות/ סיפורים/ תובנות מהמשפחה, בית, ילדים, עבודה?- שלחו מייל לכתובת: rivky@kikar.co.il כתבו בנושא המייל: "שיתוף". שתפו מחייכם ואולי השיתוף יתורגם לכתבה שתסייע לרבים כמוכם.
