אישורה של אסטון מרטין על השתתפותה עם רכב הספורט שלה, 'הוואלקירי', באליפות העולם לסיבולת (WEC) ובאליפות IMSA האמריקאית משמעותה ששמונה יצרניות יתחרו על הניצחון הכולל בקטגוריית ההייפרקאר במרוץ 24 השעות של לה-מאן השנה. עם זאת, הוואלקירי תהיה המכונית היחידה המבוססת על הייפרקאר אמיתי המיועד לכביש. באופן אירוני, אסטון מרטין נאלצת להחליש את מנוע ה-V12 בנפח 6.5 ליטר של גרסת הכביש כדי לעמוד בתקנות קטגוריית ההייפרקאר.
מנוע ה-V12 של גרסת הכביש, המגיע ל-11,000 סל"ד, מפיק מעל 1,000 כוחות סוס. אולם התקנות מגבילות את הספק מכוניות המרוץ בקטגוריית ההייפרקאר ל-671 כוחות סוס בלבד. כתוצאה מכך, מנוע ה-V12 מתוצרת קוזוורת' כוונן לסל"ד נמוך יותר עם דגש על מומנט גבוה יותר, ובאופן קריטי - צריכת דלק נמוכה יותר.
"הפעלת המנוע בתערובת דלה כדי להפחית את כמות הדלק שאתה נושא להשגת אנרגיה היא חשובה," אמר אדם קרטר, ראש מחלקת מרוצי הסיבולת באסטון מרטין. "אנחנו מפעילים את המנוע בסל"ד נמוך יותר ממה שהוא מסוגל כי אנחנו זקוקים לפחות כוח. מגבלת ההספק הנמוכה בתקנות יוצרת הזדמנות עבורנו לבחון מחדש את עקומת המומנט ולהפחית הפסדי חיכוך על ידי הפחתת מהירות המנוע להגדלת יעילות צריכת הדלק."
האווירודינמיקה של הוואלקירי, שתוכננה על ידי אדריאן ניואי ויוצאת דופן למכונית כביש, הותאמה גם היא לעמידה בתקנות ההייפרקאר. ניואי - האיש האחראי לכמה ממכוניות הפורמולה 1 האווירודינמיות ביותר שנבנו אי פעם, ושהחל ממרץ יהפוך לשותף טכני מנהל בקבוצת הפורמולה 1 של אסטון מרטין - העניק למהנדסים בסיס מוצק לעבודה. "זה היה כמעט בלתי נתפס ש[ניואי], אחד ממתכנני מכוניות המרוץ הגדולים בהיסטוריה, יתכנן מכונית ולא יחשוב על האפשרות שהיא תתחרה במרוצים בשלב כלשהו," אמר קרטר.