הציצו לשיחה מעניינת בין בעל לאשתו:
בעל: "מה קרה למה את בוכה?"
אישה: "ציפי אמרה שהיא מגיעה לאמא שלך לשבת".
בעל: "נו ו...?"
אישה: "מה נו ו...? אתה לא מבין לבד??"
בעל: "מבין שמה? קרה משהו לציפי? הכל בסדר? כולם בריאים?"
אישה: "מה נהיית ציני? אתה לא מבין? היא הזמינה שוב אותם ואותנו לא".
בעל: "את רוצה לנסוע לאימא שלי לשבת? אני בטוח שהיא תסכים. אני אדבר איתה. אין שום בעיה!"
אישה: "לא, לא, מוותרת על התענוג, לא רוצה לנסוע! לא צריכה טובות!"
בעל: "אז מה העניין?"
אישה: "אתה לא מבין למה אני מתכוונת?"
בעל: "טוב, אני אתקשר אליה עכשיו, אני אשאל אותה".
אישה: "לא, לא, אתה לא מתקשר אני לא מוכנה! בשום אופן!"
בעל: "אז מה הנקודה? מה הבעיה??"
אישה: "מה אתה לא מבין? אתה לא יודע חשבון?! זה כבר פעם שביעית שהיא מזמינה אותם השנה ולא אותנו. וכשהיא מזמינה אותנו זה בדיוק כשאנחנו לא יכולים לבוא...".
•
לאישה המדוברת לא היה דחוף כמובן להגיע לחמותה לשבת. היה חשוב לה דבר אחד. לקבל הזמנה. להרגיש מוזמנת ורצויה. היא נפגעה מכך שגיסתה מוזמנת יותר ממנה…
סוגיית ההזמנה לשבת היא סוגיה מדוברת במשפחות רבות. בעיקר במשפחות מרובות ילדים. ההורים רוצים לארח את הילדים. לראות את הנחת מקרוב. אך הם לא יכולים לארח את כל הילדים יחד. יש גבול למקום בבית וגם מוגבלות לכח לשאת את הרעש והבלגן. מצד שני גם לילדים יש שיקולים אישיים וחיים פרטיים. לא תמיד הם יכולים לבוא ולא תמיד נוח להם.
כאן עולה הדילמה. האם להזמין את הילדים לשבת? או לומר להם מפורשות שמי שרוצה יזמין את עצמו??
אם נזמין. יש כאלה שיתחילו לחשב כמה מזמינים אותם?! בנוסף, הזמנה לעיתים נשמעת מחייבת ואז הזוג מרגיש מחויב לבוא מחוסר נעימות גם אם זה לא הכי מסתדר….
אם לא נזמין- יש כאלה שיפרשו את זה כחוסר רצון מצד ההורים לארח. במיוחד כאלה שהגיעו מבית בו הורגלו להזמנות רשמיות. בנוסף, יש כאלה שלא יחושו בנח להזמין את עצמם מחשש שזה לא נח להורים.
אז מה נעשה?
קודם כל- גם אם אתם הורים וגם אם אתם ילדים. גלו רגישות והבנה לצד האחר. אל תשפטו. אל תרטנו. לכל אחד יש את החיים האישיים שלו.
אתם ילדים?- אולי תופתעו, גם להורים יש את החיים האישיים. לא תמיד הם רוצים לשתף אתכם בנעשה אתם. גם אם נראה לכם שאתם יודעים הכל. לא תמיד הכל נגלה לפניכם. חשוב שתבינו: גם בהזמנות יכול להיות שיקולים הנסתרים מעיניכם. ייתכן וההורים מזמינים שוב ושוב זוג מסוים כי עובר עליהם תקופה קשה והם לא רוצים לשתף את המשפחה?! זוהי רק דוגמא קטנה.
ודבר חשוב נוסף- זכרו: מצוות כיבוד אב ואם חלה על ילדים כלפי הוריהם. בשום מקום בתורה לא כתוב שהורים מצווים בכיבוד ילדיהם. (גם אם היום לרבים זה נראה כך). כך שמותר להתאמץ בנושא. לעיתים צו השעה דורש להתארח ואז מומלץ לעשות זאת בתחושה נעימה, גם אם זה קצת קשה השבוע. לעיתים צו השעה מחייב לא להגיע. לא להכביד. גלו רגישות ואחריות. דברו עם ההורים. נסו לשמוע מהם על רצונם האמתי.
אם אתם הורים- אל תלחצו על הילדים לבוא. מספיק שתאמרו להם כמה אתם מחכים לראות אותם וכמה אתם מתגעגעים אליהם ולנכדים. תדגישו להם שיעשו מה שטוב להם ומה שנוח להם. מנגד- יש ילדים שמרגישים לא בנח להזמין את עצמם- הם זקוקים להזמנה מפורשת. גלו ערנות: אם הם לא מגיעים מחוסר נעימות- דאגו להזמינם.
בכללי- כמו בכל עניין, מומלץ ללכת על דרך האמצע- להזמין בצורה לא רשמית. לומר: "כבר הרבה זמן לא הייתם, אני מחכה לכם, וכו'..." ולא לומר: "השבוע אתם מוזמנים לשבת…" הזמנות יכולות לייצר לחץ ומנגד חוסר הזמנה יכול להעיד על אדישות וריחוק.
מה דעתכם בעניין, להזמין או לא?!
(רמז: התשובה היא: מה שאמא שלי עושה...)
הצגת כל התגובות