1.
המן היה סַפָּר בן סַפָּר - מספרים חז"ל במדרש (אסתר רבה פ"י ועוד), שהמן היה סַפָּר בן סַפָּר. אביו של המן הרשע, היה בלן וספר בכפר קורינוס כמה שנים, ואחר מותו ירש המן הרשע את כלי הגילוח שלו והמשיך בעבודת אביו ונעשה סַפָּר בכפר קרצום במשך כ"ב שנה (ראה מגילה טז, א; ובפירוש 'הרוקח' ג, ד).
וב"אגדת אסתר" מובא, שבשנת ג' אלפים ש"ע החל המן את תפקידו כשוליה לספר הכפר קרצום, עד מהרה תפס את רזי המקצוע והפך להיות ספר הכפר 22 שנה אך פרנסתו היתה לקויה.
2.
אמרו חז"ל (ב"ב צא.) דשם אמו של המן 'אמתלאי בת עורבתא'. בספר 'שלשלת הקבלה' (דף כא:) מביא בשם ספרים, דהרוצה לכבוש את שונאו, יזכיר ז' פעמים שם אמיה דהמן.
וכתב על כך בעל ה'שבט מוסר' בספרו "מדרש תלפיות" (ערך אמיה דאברהם) וזה לשונו: "נראה לי טעם לסגולה זאת, שהוא על דרך אומרם חז"ל באשתו של קרח כשירדה לגיהינום כיבה הגיהינום וגו', וגם כן בנידון זה בהזכיר שם המרשעת הזאת, מכבה וכובש כעס השונא דומה לגיהינום.
"עוד יש לומר, כיון שהמן היה ראש הצוררים ובא נגד ישראל, ולא עלתה בידו כלום, אדרבא ישובו גמולו בראשו, גם בהזכיר בפני השונא שם אמיה של המן, כובש אותו כי נתרע (-נחלש) כוחו מלהזיק, כאשר נתרע כוח המן השונא".
3.
כידוע, המן מכר את עצמו לעבד למרדכי בעד כיכר לחם.ידיעה זו מוזכרת בגמרא (מגילה טו.) ומפשטות דברי הגמרא ורש"י עולה שהמן היה בתחילה עני ולא היתה בידו ברירה אלא למכור את עצמו בשביל כיכר לחם.
אך במדרשי חז"ל (ילקוט 'מעם לועז' ועוד) מובא, ששיגר המלך אחשוורוש את המן ומרדכי בראש חיילות הצבא להילחם עם אויביו, ובאמצע המלחמה כלה המזון לחיילים שעמדו תחת פיקודו של המן והוצרך למכור את עצמו למרדכי.
4.
היה זה בסעודת פורים בירושלים, שנת תש"ו, על שולחן בעל ה'דברי יואל' מסאטמאר זצ"ל סעד אז בדחן ירושלמי, שכוונתו היתה רצויה לבדח את הרה"ק מסאטמאר זצ"ל ואת המסובים. עמד על השולחן וחרז לו חרוזים, שר בשירים ומנגן ניגונים, ומרן רבנו ז"ל היה עסוק אותה שעה במצוות "חייב אינש לבסומי בפוריא". כשהוגש על השולחן בשר עוף, פנה הבדחן בקול נגינה אל הגבאי ואמר לו: למה לא בשר בהמה? ובשלמא - אמר הבדחן - ערב יום כיפור, נותנים רק בשר עוף, כי כן רצה ה'מגן אברהם' (או"ח סי' תר"ח סק"ז) אבל בפורים למה לא בשר בהמה?
5.
במגילה מצינו שקראו להמן בתואר 'צורר היהודים' (אסתר ג, י), בספר "חתן סופר" כתב בזה טעם נפלא: טעם נכון שנקרא המן הרשע בכינוי "צורר" היהודים, שהוא מלשון הגמרא (חולין קיז, ב) "צורר אדם בשר וגבינה", שמשמעו איגוד וחיבור. בגודל רשעתו וזממו להשמיד את כלל ישראל, גרם שיתאגדו ויתחברו יחד, ועל ידו חזרו בתשובה שלמה, ונעשה להם נס ופלא.
6.
בספר 'שפתי צדיק' לפורים (אות יח) חקר אם מותר לדבר במעלותיו של המן הרשע, שעי"ז נתרבה השבח של הקדוש ברוך הוא שמרום גובה גדולתו שם היתה מפלתו, או שגם בכהאי גווני אסור לספר בשבחו של גוי.
והביא ראי' מדברי חז"ל (סוטה מב, ב) שאמרו לגבי גוליית כתיב "חץ חניתו" וקרינן "עץ חניתו", אמר ר' אלעזר עדייך לא הגענו לחצי שבחו (- חץ לשון חצי, הודיענו הכתוב שלא סיפר אפילו חצי גבורתו. רש"י), מכאן שאסור לספר בשבחך של רשעים. ומקשה הגמ' ולא לפתח ביה כלל, ומשני לאודועיה שבחי' דדוד (- שנלחם עם גבוה כמוהו. רש"י). הרי דכדי לספר שבחו של דוד מותר לספר גבורתו של גוליית, וק"ו כדי לרבות שבחו של הקדוש ברוך הוא, מותר לספר בשבחו של גוי, עכ"ד
7.
ויעש העץ גבוה חמשים אמה בילקוט שמעוני לאסתר (רמז תתרנ)ו איתא שהמן היה חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדניא ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם וכו'
8.
כתב ה'בן איש חי' בספרו שו"ת "תורה לשמה" (סי' שכא) וזה לשונו: "הנה זה ידוע כי המן נתלה בניסן ונשאר תלוי על העץ לבדו עד יום י"ד באדר שנתלו בניו, יען כי הוצרכו להניחו תלוי עד שיגיע יום המועד שבאדר, כדי שיתפרסם הדבר על ידי תלייתו שהוא זייף איגרות ראשונות ולא יאמרו מאי חזית להאמין לאיגרות אחרונות, ודילמא אחר שנתן המלך הטבעת למרדכי ע"ה כתב כטוב בעיניו בלי ידיעת המלך. אך צליבת המן היא תוכיח שהמן זייף ולכן רצו שיישאר המן צלוב משך כמה חודשים עד שיגיע זמן הנועד של י"ג באדר כדי שבהמשך הזמן הזה תתפרסם תלייתו בכל המקומות הקרובים והרחוקים, מפי אנשים זרים עוברים ושבים בזה אחר זה ויתאמת הדבר ולא יפצו פה להרהר אחר איגרות אחרונות, ולכן כיון שנשאר צלוב לבדו בראש העץ עד י"ד באדר תלו אותו היום תחתיו את עשרת בניו, עכ"ל.
9.
מנהג זריקת תפוחים בחג השבועות- איתא בתרגום שני על מגילת אסתר בדברי המן לאחשורוש על עם ישראל,
בירח סיון תרין יומין טבין עבדן ביה עלין לבי כנשתין קריין קרית שמע ומצליין קריין באורייתא ומתרגמין בנביאיהון, לייטין למלכנא ותברין לשלטנא, וקריין יתיה יומא דעצרתא, ופלקין לאיגר בית א-לההון ושדיין חזורי ומלקטין יתהון, ואמרין היכמה דמתלקטין חזורי דכדין יתלקטון בניהון מן ביננא, ואמרין דין הוא דאתיהיבת אוריתא לאבהתנא על טורא דסיני.
10.
היה זה בסעודת פורים בירושלים, שנת תש"ו, על שולחן בעל ה'דברי יואל' מסאטמאר זצ"ל סעד אז בדחן ירושלמי, כשהוגש על השולחן בשר עוף, פנה הבדחן בקול נגינה ואמר : למה לא בשר בהמה?
בשלמא - אמר הבדחן - ערב יום כיפור, נותנים רק בשר עוף, כי כן רצה ה'מגן אברהם' (או"ח סי' תר"ח סק"ז) אבל בפורים למה לא בשר בהמה?
מרן רבנו ז"ל שהיה רגיש מאוד בכבודן של ראשונים, ננער מרן ממקומו, מחה בצורה של בדיחותא כלפי הבדחן ואמר: "גם המן הרשע לא ידע מגן אברהם, וגם אתה אינך יודע מגן אברהם". ואז צהלו פני מרן ז"ל, ואמר לו: בתרגום שני על מגילת אסתר נאמר כי המן הרשע קטרג לפני אחשוורוש על היהודים שהיו מבלים ימיהם בחגאות ותפילות וכו' ולמלך אין שווה להניחם, ובין יתר דבריו אמר לו המן, כי יהודים נוהגים בט' לחודש תשרי, ערב יוהכ"פ להתעדן בבשר "בהמה" ועוף. מכאן - אמר רבנו בבדיחותא - כי לא ידע המן את פסקו של ה'מגן אברהם'...