את השורות הבאות אני כותב בכאב לב גדול, עם דמעות בזוויות עיני ולאחר הרבה חיבוטי נפש. אך המילים כמו רצות מאליהן, אינם נותנות ליד שדואבת, כמו שאר איברי הגוף, לעצור.
עולם הישיבות נוסד על ידי אבי הישיבות ר' חיים ואליז'ינר, על מנת להחיות את עולם התורה ולזקוף את גוום של לומדיה, הוגיה ומעמיקיה. לעיתים נדמה שהניתוח הצליח אך החולה מת. בייסורים.
במה דברים אמורים: עולם הישיבות במתכונתו הנוכחית, מנוהל על ידי ראשי הישיבות ומכוון על ידי גדולי הדור. כך הדברים צריכים להיראות וכך הם נראים ברוב מנינה ובנינה של עולם התורה. אך התחרות הקשה שישנה בין הישיבות גורמת לצערנו, לתופעה חמורה שהפילה חללים רבים, וממשיכה במסעה הדורסני בדרכה לרמיסת נפשותיהם של בחורים רבים.
סיפור אחד שהגיע לאוזני, גרם לי לצאת מאדישותי, ולשתף את הציבור בתחושותיי הקשות. אני בטוח שהמאמר יגרור תגובות, חלקם בטח נזעמות, אך דמי זועק: "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
בישיבות גדולות, בעיקר הבינוניות (מבחינת גודלן), נהוג להעסיק מק"ק (משגיח קצת קטן), על מנת שיפקח על הבחורים, וישליט סדר בישיבה. התפקיד המודבר מוצע בדרך כלל לאברכים צעירים, שמחפשים תפקיד תורני שאינו מחייב לימוד אינטנסיבי.
דא עקא, שהאברכים הצעירים לא קיבלו כל הכשרה מקצועית, וניסיונם החינוכי מסתכם בזיכרון עמום מהתנהגות המק"קים בישיבותיהם הם. האוזן אינה יכולה לסבול את התופעה המגונה. האם לרופא הייתם נותנים לגעת בילדכם ללא ניסיון מתאים? כאן מדובר בנפשות! בעתיד הרוחני של הילד/נער הזקוק להכוונה! האם את עתיד הילד ניתן להפקיד בידיים בוסריות?, בידיים שאינם מהוקצעות דיין?
האין זה רצח??!!!
התופעה המדוברת גורמת לא אחת לרציחת נפשותיהם של בחורים צעירים, שעל לא עוול בכפם נפלו לזרועו הקשוחה והבלתי מקצועית של אותו מק"ק.
המקרה שזעזע אותי מדבר על ישיבה הנמצאת במרכז הארץ (הפרטים שמורים עימי ואף יפורסמו במקרה הצורך), שם נקלע בחור צעיר ליריבות עם המק"ק. לא נלאה את ציבור הקוראים בסבך הפרשייה המכוערת, רק אומר כי לאחר בירור מעמיק הוברר כי אותו מק"ק מונע ממניעים אישיים, לאחר שלטענתו הבחור ערער על סמכותו בישיבה, ובעקבות כך גורם הוא במזיד לרציחת נפשו הרכה של הבחור נשוא הסיפור.
המק"ק מתחבא תחת מעטה סודיות: ישנם סיפורים שאני לא יכול לספר, הבחור לא יישאר בישיבה! האם בדיני נפשות לא מכנסים בית דין שידון בפרטי המקרה ויחליט האם ראוי הבחור להירצח? האם לא ראוי שתעלה השאלה בפני גדולי הדור? האם כהו חושינו מלהבין כי המדובר בנפשות של ילדים? ילדים שלנו!
אלא שלצערנו סיפורים כאלה מתגלגלים מידי יום לאוזנינו, ואינם עילה לאייטם תקשורתי. קהה ליבנו מהקשב. בסיפור המדובר יש אלמנט נוסף, אלמנט שזעזע אותי באופן אישי, ואני בטוח שיזעזע את הקהל הרחב באם ייחשף הסיפור במלואו.
בקצרה אספר כי, אביו של אותו בחור נמצא במצב בריאותי קשה, ליבו הנמצא במצב סכנה, מאיים לכרוע תחת הנטל. שילוב של מספר גורמים הביאו את האב עד לסף התקפת לב או יותר חמור דום לב. מיותר לציין, כי הטיפול הכושל של המק"ק בבנו, מחריף את מצבו הבריאות לאין שיעור.
הנתונים שהגיעו לידי המק"ק, לא השפיעו עליו. הוא עסוק במלחמות אגו, ובשמירה סיזיפית על כבודו המדומה. האב שזועק לעזרה, נענה בחיוך לעגני, המשפחה שנזעקה לעזרה אינה נענית, או כדבריו: "אני כאן הבעל הבית".
יש דברים שאסור לתת להם יד, ישנם דברים שחייבים להוקיע, אבל כאן שמדובר ברודפים, יש להוקיעם לעמוד הקלון הציבורי, להביאם למשפט הציבור שיחליט: האם הם יקבעו כיצד ייראה הדור הבא של הציבור החרדי?
את שמו אני נמנע מלפרסם בשלב זה. איני נוהג בו באותו מידה של רשעות ואטימות. לפני פרסום שמו המלא, אתייעץ במורה הוראה. את המינימום הזה אותו מק"ק לא ידע לעשות, את הפניית השאלה, גם אם היא קשה, לגדולי הדור – הוא לא חשב לעשות.
איני יודע איך לחתום את מאמרי זה. איך לבקש מההנהגה הרוחנית של הציבור לעקור תופעות שוליים מעין אלו מהשורש. איך להרים קול זעקה שתכאב עד לדכדוכה של נפש, לעורר את הציבור לזעוק את זעקת היחידים הסובלים, להאיר באור הזרקורים את הפינות החשוכות בליבות הבחורים הסובלים מאימת חסרי הניסיון, אך את חובת המחאה יצאתי.
יצאתי, אך לא סיימתי, אני מבטיח מעל במה מכובדת זו: אני לא ארפה מהנושא עד כי יבוא לתיקונו, עד כי יידע כל מי שמתעסק עם נשמות, כי יש מי שפוקח עין, ואף משתמש בידיו בכדי להביא את המסר לקהל הרחב. יידע הוא כי העולם אינו הפקר, ומי שהולך לישון עם פרעושים שלא יתפלא אם יקום מלוכלך גם הוא.
ולה' הישועה!
הצגת כל התגובות