מי היה מאמין שבדבריו של דוד המלך, שנאמרו לפני אלפי שנים, אמצא השראה להנחת אבן פינה לפרויקט תשתית מודרני?! בימים ההם בזמן הזה.
ובכן , בשבוע שעבר, ערב נר ראשון של חנוכה מצאתי את עצמי בטקס הנחת אבן הפינה ל"מסילות החוף המהירות". רגע לפני שפיכת הבטון הסמלית התבקשתי מאת שרת התחבורה מירי רגב וסגנה הרב אורי מקלב לשאת דברי ברכה קצרים... הרעיון שאמרתי, שימש אותי לעוד עשרות(!) אירועים שונים הקשורים לחנוכה, הנה הוא לפניכם.
•
בתפילת שחרית, ובפרט בימי החנוכה, אנו אומרים את הפרק בתהילים "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" ההקשר לימי החנוכה ברור, המזמור עוסק בחנוכת בית המקדש הראשון, ובימי החשמונאים נערכה חנוכת בית המקדש מחדש, בחנוכה.
וכאן נשאלת השאלה, הרי את חנוכת בית המקדש לא ערך דוד המלך אלא בנו שלמה המלך, ומדוע נאמר "חנוכת הבית לדוד"? אמנם דוד היה זה שעשה את ההכנות אליו ואולי גם ירה את אבן פינתו, אך לחנוכת המקדש בפועל לא זכה דוד, ומדוע נקרא מזמור 'חנוכת הבית' על שמו?
ומכאן הבאתי בכל מקום ובכל אירוע את התשובה המתאימה מתוך המקורות שלנו, אך המסר המשותף בכל הנאומים היה אותו רעיון בסיסי.
במעמד הנחת אבן הפינה במסילות הרכבת, ציינתי כי דוד המלך היה זה שהטביע את הרצון הטוב והעמוק שלו, בכוונות הגבוהות בשאיפות והשתוקקות, עד כדי שסחף גם את יתר העם בתעצומות החזון, וההרגשה הברורה הייתה כי הנה לנגד עיני רוחם כבר עומד בית המקדש בתפארתו! והיו יכולים כבר אז לעמוד ולומר "מזמור שיר חנוכת הבית"...
המסר האקטואלי שהעברתי כי הכל הולך אחרי ההתחלה, 'סוף מעשה במחשבה תחילה', אם מעמידים מפעל ברצון טוב ומחשבות ותכניות חיוביות, העתיד הטוב כבר מובטח מראש.
•
במסיבות החנוכה לילדים ובני הנוער הסברתי את הרעיון בכך שדוד המלך היה כל כך בטוח בשלמה בנו, שימשיך את מורשתו החינוכית ויעסוק בכל כוחו להגשים את החזון בבנין בית המקדש עד לסיום המפעל כולו, עד שראה עצמו שותף לחנוכת הבית! זוהי דרך החינוך שמבטיחה את המשך הדורות לעתיד.
•
במסיבת חנוכה של גמלאי ההסתדרות בראשות סמנכ"ל ביה"ח הלל יפה לשעבר מר אבי קוך, הזכרתי רבים מהעובדים שהכרתי שעמלו וטרחו במשך שנות עבודתם על פרויקטים רבי חזון, לא כולם זכו 'לגזור סרטים' בכל המיזמים שטרחו ועמלו על הכנתם, אבל כעת כאשר הם כבר בגמלאות הם זוכים לראות את פרי עמלם הולך ומתגשם, חלומות שהופכים למציאות.
ו'מזמור שיר חנוכת הבית' מלמד אותנו כי במבט האמיתי דווקא הם שזרעו בדמעה – ברינה יקצורו. התוכניות שעליהם עמלו ובהם השקיעו, קורמים עתה עור וגידים – בזכותם!
•
עוזבים אנו כעת את ימי החנוכה, נשאיר את המסר המרכזי, גם אם בעולם הרועש של היום פחות נותנים מקום וסבלנות לתהליכים ארוכים...
כחשמונאים של אז שהתחילו מאור קטן ואיתן שהצית להבה גדולה בלבבות של כלל ישראל , נזכור תמיד שגם הפרויקטים הגדולים ביותר מתחילים בחזון, באמונה ובהתמדה.
נתאזר בסבלנות, בכל תחומי החיים ובפרט בחינוך, ונשמח גם מהתהליך ומהדרך!