שיתפתי בעבר על קבוצת 'ביטול האני' בעקבות המסע הקודם לפני כשנתיים להרי אילת, שכלל אירוע דרמטי עם ג'יפ שהתהפך, ונעצר בנס כפסע מהתהום.
הקבוצה כמו פאזל מושלם, החברים מכל קצוות הקשת הישראלית, כשכל אחד מביא את החלק שלו, את היכולות שלו, את ההומור שלו. יחד, התמודדנו עם אתגרים, חגגנו הצלחות ויצרנו זיכרונות בלתי נשכחים. בשבוע שעבר התגבשנו בשליחות יהודית מאתגרת, בהרי הקווקז המושלגים.
המסע להרי קווקז הפך למבחן אמת לסבלנות שלנו, מה שתוכנן כנסיעה של שלוש שעות משדה התעופה התארך לכעשר שעות מפרכות, רובן בעמידה בפקק ענק שנגרם מתאונת משאית שהחליקה בשלג. עם הקשיים, גילינו כולנו עוצמות חדשות וסבלנות שלא הכרנו קודם לכן – גילינו עומק חדש של יכולות ועוצמות.
• • •
בנוסף, המערך הלוגיסטי הנדרש רק כדי להשיג לחם טרי כשר, כולל להתבוסס בשלג בשעה 6 לפנות בוקר, כשהשמש זורחת במקום רק לקראת השעה 9 (!) בחוץ שוררת עלטה מוחלטת, והכל כדי להגיע למאפייה שבעיירת גודאורי הקרובה לגבול אזרבייג'ן, להספיק להגיע לפני שהתנור הגדול נדלק, כדי שלא יהיה פת עכו"ם.
התעוררתי להכרת תודה על החיים הנוחים והפשוטים שאנו חיים בהם בארץ ישראל. כשכל המוצרים הכשרים זמינים ונוחים, מוכנים ומזומנים...
• • •
עם סיום המסע הגענו למלון כשר בטביליסי. בארוחת הערב במלון, ידידי האהוב יוסי דרוק הכריז בהתרגשות על סיום מסכת "בבא בתרא" במסגרת לימוד דף היומי.
אבי, הביא בשביל לשמח את אורחי המלון חבורת רקדנים אותנטית שרקדו את "ריקוד החורומי" ריקוד מלחמה גרוזיני מסורתי, הידוע בלבוש הססגוני ותנועותיו הדינמיות, כך יצא שכהקדמה ל"סיום מסכת" ומיד עם הסיום קיבלנו את הריקוד הגרוזיני המדובר...
• • •
חנוכה, חג של ניצחון, ניצחונה של היהדות על התרבות היוונית. ניצחונם של היהודים המעטים והחלשים על היוונים הרבים והחזקים, ניצחונם של נאמני המסורת על המתייוונים. אך מה מסמל עד היום את הניצחון המופלא הזה? לא חרב, לא חנית, לא מקל, ואף לא ריקוד מלחמה... אלא דווקא נר קטן, אפילו לא אבוקה! להבה קטנה ומאירה.
המאבק היה על נכסי היהדות, לכל עם יש תרבות מסורתית, נזכרתי בזה בדוגמת הריקוד הגרוזיני ההוא, הייתם צריכים לראות באיזו רצינות הרקדנים עושים כל סיבוב, כל ניטור, כל צעקה, ממש דקדוק על קוצו של יוד.
ולעומת זאת כאשר אנו רואים מיד לאחר מכן את השמחה בסיום המסכת בתלמוד, אנו ממששים בידיים את כל העבר ההווה והעתיד, העומק המוסר והחכמה, הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ מימי המשנה ועבור לגמרא, להרגיש שאביי ורבא איתנו כאן, ולא משנה היכן אנו ממוקמים בכדור הארץ.
כשראיתי וחוויתי את זה מול זה, התמלאתי בגאווה יהודית, עוד פעימה נוספת בהתרגשות לקראת ימי החנוכה, ועוד הרגשה נוספת על מה אנחנו חוגגים בימים ההם בזמן הזה.