כשהתחלתי לטפל בהטסות רפואיות, הפך המשרד שלנו ממשרד נסיעות רגיל שעובד מתשע עד שש, למערכת שעובדת ללא הפסקה גם בלילה וגם בשעות לא מקובלות.
חוץ מזה, כל השאר דומה - הלקוח תמיד צודק ואף פעם אסור לכעוס. בעבודה כזו כולם לחוצים: הכל נעשה ברגע האחרון ותמיד, אבל תמיד, חסר אישור או מסמך. חייבים לשמור על קור רוח ולזכור שמדובר פה בחולה שיוצא לקרב על חייו. כל השאר לא חשוב.
צריך לזכור את זה כדי לשמור על פרופורציות. אותה תקופה הייתה מלאה באתגרים וסיפוק עצום, לשלב הצלת חיים בעבודת היומיום, זה סוג של שליחות. לא רק נוסעים לאורלנדו, נוסעים להציל חיים!.
עם זאת, ראינו גם תקופות שפל בעבודה שלנו. הקיפאון בשוק בהשפעת הקורונה מזכיר לי את אחת מתקופות השפל וכיצד התמודדנו. כיום, ניסיוני מאפשר לי לסייע למי שנקלע למצב דומה.
אורי סיים את לימודיו בישיבה, הקים משפחה וכבר כמה שנים עמל לפרנסתו בתחום הנדל"ן. בשעות הערב השלים תואר אקדמאי ואף סיים בהצלחה את הכשרתו. עם תחילת משבר הקורונה, סיימה החברה שבה עבד מספר פרויקטים. אחרים נעצרו ופרויקטים חדשים לא נכנסו.
העובדים בחברה הוצאו לחל"ת. ארבעה חודשים אחרי הקפיצה למים, הצליח אורי להשיג כמה עבודות קטנות. קצת מאוכזב, פנה אלי ושאל: מה דעתך? האם צדקתי בהחלטתי לפתוח עסק עצמאי, או לחזור לחפש עבודה כשכיר?
השבוע, כשאורי פנה אלי נזכרתי בשנותיי הראשונות. בתחילת החורף לא הגיעו פניות להטסות רפואיות, פניתי לברר מה קרה ואז הסבירו לי: בחודשים דצמבר-ינואר, בתי החולים בחו"ל, המנתחים, הרופאים וגם הצוות - כולם יוצאים לחופשות חגים וסופשנה. הם לא רוצים לקלקל את החופשה עם ניתוחים דחופים מישראל. בקיצור, הכל נדחה. וחוץ מזה, רק אלוקים קובע מתי אנשים חולים....
לא מספיק לדעת לעשות את העבודה שלך, חשוב להכיר גם את התנודה העונתיות של העסק שלך. לכל שוק עונתיות משלו, ויש גם גורמים חיצונים או טכניים שמשפעים על הביקושים.
חנויות לממכר חליפות סגורים לרוב בימי בין המצרים, ואתרוגים מוכרים רק לפני סוכות. וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את שנת הקורונה. אחת התכונות ההכרחיות של עצמאי היא ראיית השוק, וידיעת העונתיות. דווקא עכשיו, זה הזמן הטוב ביותר לאימון שאתה יכול לעשות עם עצמך, לצד ביקורת עצמית אין מקום לאכזבה.
אבי זכרונו לברכה, גם הוא עזב משרת שכיר, והפך לעצמאי. כשהיה מסכם תקופה קשה, היה מצטט את רש"י על הפסוק [בראשית פרק ח' פסוק י"א] "וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ", ודרשו "בפיה" לשון מאמר, אמרה - יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם".
קשה להיות עצמאי, אבל טוב להיות בידיו של הקדוש-ברוך הוא.