This browser does not support the video element.
וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה': יומיים לאחר פטירתו של מרן פוסק הדור הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל פגשנו בחדרו של מרן זצ"ל את האיש שהיה קרוב אליו יותר מכל אחד אחר.
במשך למעלה מארבעים וחמש שנה (!) ר' שלומי אברהם היה צמוד למרן זצ"ל יום יום, שעה שעה. הוא שימש כנהגו האישי עוד בזמן כהונת הרב ברבנות הראשית לישראל.
לפני שהפעלנו את המצלמה ביקש ר' שלומי אברהם לומר כי אינו מעוניין לספר סיפורים על חיי מרן זצ"ל: "הרב השאיר לי צוואה, הרב דיבר איתי מספר פעמים וביקש ממני שאם יבקשו ממני לספר עליו סיפורים מכל מה שראיתי במשך השנים שאני אסרב, לכן אני לא יכול לספר, זה הבקשה של הרב שלי זיכרונו לברכה".
ר' אברהם מספר בדמעות שמרן זצ"ל הכין אותו לפטירה הכואבת: "הרב הכין אותי לזה, הרב נתן לי סימן, סימן רציני מאוד. כמו שלפני שהתחלתי לעבוד אצלו חלמתי חלום שהוא התארח אצלי בבית בשבת, חלום שעד עכשיו אני לא יכול לשכוח אותו".
ר' אברהם מוסיף כשכולו דומע: "אותו הדבר גם עכשיו, הוא נתן לי סימן. סימן רציני מאוד, ומראש חודש אלול הנשמה שלי רק בכתה, אני רק בוכה, לא יודע למה... הרב חיזק אותי ונתן לי את הכוחות להמשיך הלאה, זה מה שאני יכול להגיד".
מה אתה מרגיש עכשיו?
"אני מרגיש את הכוחות האלה, ממש אני מרגיש את זה שהוא חופף עלי כל הזמן".
במשך למעלה מארבעים שנה היית צמוד למרן זצ"ל, מה תעשה עכשיו?
"יש למעלה מישהוא שמנהל את העניינים, הקדוש ברוך הוא, אני בטוח שהרב ישמור עלי. כמו שאמרתי לך הרב חופף עלי, אני מרגיש אותו, אני ירגיש אותו עד סוף ימיי".
ר' אברהם מוסיף בבכי: "הרב זצ"ל כל יום היה מברך אותי, מחבק אותי בימים ובחודשים האחרונים".
אתה מרגיש שמרן זצ"ל נפרד ממך?
"כן. בפעם האחרונה שהייתי בבית חולים זה היה ביום ראשון השבוע, הייתי צריך ללכת אליו במוצאי שבת ועשיתי את כל המאמץ ולא הצלחתי, הצטערתי".
ר' אברהם מספר על רגעי הפרידה מהרב זצ"ל: "ביום ראשון הגעתי, היה שם רק את הרב משה יוסף והאחיות שמטפלות ברב, המתנתי שהם יסיימו, ואז אני והרב משה נגשנו לרב, הרב הסתכל עלינו והוא היה ממלמל, מסתכל עלינו עם העיניים איך אנחנו זזים".
"פתאום נכנסו שני הרופאים ואמרו לנו שאנחנו צריכים לפנות את החדר, הם רוצים להרדים את הרב לקראת הניתוח למחרת, אני והרב משה התחלנו לבכות, נישקנו לו את היד, אמרו לנו לצאת מהחדר והעיניים שלו ליוו אותנו עד שיצאנו מהחדר, עד סוף החדר".
ר' אברהם מתקשה להמשיך את הראיון ומתפרץ בבכי של כאב ועוזב את החדר "בשורות טובות".
הצגת כל התגובות