בשארית כוחותיה הצביע עליו ובקול חלוש אמרה: "אתה היהלום שלי" | טור פרידה

השבוע, בעולם, נשאר חלל.

אני זוכר את המנוחה שהיא עצמה הייתה אז עם ילדים קטנים בריאים ושמחים, מתייחסת בכבוד ובאהבה לנו הילדים, כן, הילדים שרצים ועושים בלגן בדיוק את הרגעים האלה היא טיפחה.

ההרגשה שלנו ללכת אליהם שוב ושוב הייתה הרגשה נפלאה עוד לפני שהגענו לשם, כי גב' חיה ע"ה הייתה האמא של כל הילדים שהגיעו אליה.

התובנה הזו עדיין מהדהדת בתוכי, היא חזקה כל כך כי אני אישית חשתי בקיומה, ונותנת חוסן עצום בנוף הילדות שלי, ובוודאי של כל ילד שיחוש בכך.

"תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: ואל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ" (אגרת הרמב"ן)

גם אם היינו שם לא רק ליום אחד, בדרך כלל לא שמענו את הקול שלה, ואם היינו שומעים, זה היה בנחת ובשלוות נפש, שלא פגעה בזריזותה ובמאור הפנים שלה לכולנו. פשטות וענווה ומבלי להתפאר במפעל חייה הרוחני הגדול.

פעם אמר ר' יצחק: חיה עסוקה באחד משני הדברים: "או קוראת תהילים, או שומעת דברי תורה". זה היה הנושא, זו הייתה התעסוקה הראשית, לאחר מכן שאר הדברים.

גם שלא חשה בטוב, והקושי ללכת החל, היא ביקשה לחלק מזון לנצרכים בהצנע. לא עשתה הנחות, והייתה חיה בכל מה שעשתה, כשמה כן היא.

• • •

לפני 4 שנים חיה חלתה בסרטן.

לפני שבועיים מצבה הדרדר, בעלה היקר תפס פיקוד, והכין את הדג לכבוד שבת.

כדרכו של ר' יצחק בעלה של המנוחה שיבדל לאורך ימים טובים, הוא תמיד אוהב לייצר אוירה טובה, שמחה והומור כמו שרק הוא יודע. הוא ראה שכבר לא יכלה לאכול מאומה בגין מצבה הבריאותי, ובשביל המצווה הייתה טועמת אוכל של שבת, ואם בדג עסקינן "כל האוכל דג ביום דג, ניצל מד"ג".

בכדי לעורר את רוחה ולשמח אותה אמר לה: "חייל'ה, פתחתי את הדג, אבל לא מצאתי את היהלום?"

בשארית כוחותיה הצביע עליו ובקול חלוש אמרה:

אתה היהלום שלי.

מצבה הבריאותי ראה עליות וירידות, בני המשפחה בתקופה הזו ראו ניסים, התפילות עמדו לה, והקב"ה לא שוכח את הרגעים הללו.

ביום ראשון ה' באלול נגזרה הגזירה, ונשמתה עלתה בסערה השמיימה, העולם השתנה ברגע אחד.

בלווייתה באו רבים לחלוק לה כבוד אחרון, אבל הכבוד הגדול הוא הדבר הבא:

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד" (אבות ו' ט')

דווקא ברגעים הללו בלוויה היה ניתן לחוש במשנה הזו, בניה ונכדיה, בנותיה וחתניה העומדים ראשונה בממלכת התורה, ליוו אותה למנוחת עולמים, בדיוק את זה היא לוקחת עימה, בדיוק את זה היא רצתה, וקיבלה.

• • •

מבחינתי גב' חיה לא נפטרה, חיה עדיין איתנו, בלי קשר לשם שלה.

כי בכל הרגעים בחיים ניתן לזכור את התנהגותה ואת אצילות הנפש שלה, דמות ההוד שהשאירה כאן חותם, וההשפעה הזו שמשפיעה על כל אלו שחיו בסביבתה גם עכשיו. גב' חיה עדיין נושמת, כי כל מה שאנו עושים כאן אלו הנשימות שלה, לא הנשימות האחרונות, אלו הנשימות הראשונות, כי מכאן ממשיך הדור הבא עליו פקדה בגבורה.

המציאות הזו היא היצירה הגדולה ביותר שהשאירה כאן, לנצח.

העולם לא יכול להתקיים בלי אותם דמויות שהיו כאן, כי קיום העולם היה תלוי בהם. במיתתן של דמויות אלו נחסר כאן משהו, חייב להשלים אותו.

אם אנחנו מדברים על המנוחה ע"ה, יש צורך גדול מאוד להיות חלק ממה שהייתה לקיים את העולם, לקחת לעצמנו משהו מדרכיה, מאורח חייה הכל כך מלא בחוויות רוחניות, החלל הגדול שנוצר חייב להתמלאות.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

יהי רצון שהדברים והחיזוק יהיו לעילוי נשמתה של המנוחה גב' חיה (כהן) בת ייטי דורה ע"ה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים אמן.