בשנת 1938, בעת שבאירופה הלך והתגבר האיום הנאצי, הגיע לברלין ולאחר מכן לפראג אדם בשם ניקולס וינטון, ברוקר בריטי צעיר. וינטון, יליד 1909 מבית יהודי שהתרחק מיהדותו, נחשף למצוקתם של אלפי פליטים יהודים, ובעיקר ילדים, שנקלעו למציאות של רדיפה מתעצמת ולסכנה ממשית לחייהם.
בניגוד לרבים מאנשי הדיפלומטיה והפוליטיקה באותם ימים, וינטון לא חיכה להוראות מגבוה. במשך מספר חודשים בלבד, ארגן מבצע הצלה מורכב, תוך שיתוף פעולה עם פעילים מקומיים כגון טרבור צ'דויק ודורין וורינר. הוא פעל לאיתור משפחות בריטיות שיסכימו לאמץ את הילדים, השיג מסמכי כניסה לבריטניה, ואירגן רכבות שהובילו את הילדים מפראג ללונדון.
בסך הכול הצליח וינטון להציל 669 ילדים – רובם יהודים – ממלתעות הנאצים, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא עשה זאת ללא תהילה וללא פרסום, ואף הסתיר את פועלו במשך כ-50 שנה, עד שב-1988 מצאה רעייתו גרטה מסמכים ישנים בעליית הגג, שכללו רשימות הילדים והתכתבויות מהתקופה.
החשיפה המחודשת לסיפורו עוררה הד ציבורי עצום. וינטון הוזמן לתוכנית הבריטית "That's Life!", שם במהלך התוכנית קמו לפתע יושבי האולם על רגליהם והחלו במחיאות כפיים כשהם פונים אל וינטון, לאחר רגע הוסבר לוינטון המופתע כי אלו שסביבו באולם הם חלק מהילדים אותם הציל שהגיעו במיוחד לחלוק לו כבוד, חמישים שנה לאחר המאורעות, כשהם כיום כבר בעלי משפחות משלהם. וינסטון התרגש על עמקי נשמתו ולא יכל לכלוא את דימעותיו, עין לא נותרה יבשה. המפגש המרגש הותיר רושם עז על מיליוני צופים ברחבי העולם.
This browser does not support the video element.
הוקרה על מעשיו לא איחרה להגיע: בשנת 2003 קיבל את תואר האבירות מידי המלכה אליזבת השנייה; בשנת 2014 העניק לו נשיא צ'כיה את עיטור האריה הלבן – העיטור הגבוה ביותר במדינה. וינטון הפך לדמות מופת, ולצד אוסקר שינדלר, נחשב לאחד מגיבורי ההצלה הבולטים של התקופה.
סר ניקולס וינטון נפטר ב-2015, בגיל 106. סיפורו הונצח בסרטים תיעודיים וספרים רבים.
בזמנים של חשיכה מוסרית, וינטון הזכיר לעולם עד כמה אדם אחד – בלא כוח, תואר או משאבים יוצאי דופן – יכול לשנות את גורל ההיסטוריה. אל נא נמעיט בערכנו.