רבי ישראל יצחק קאליש, לימים האדמו"ר הראשון של חסידות וורקא. נולד בעיירה זלושין שבפולין המערבית, למשפחה רבנית מכובדת. עוד בילדותו ניכרו בו ניצוצות של גדולה, והוא גדל בקרבת צדיקים, ביניהם רבי דוד בידרמן מלעלוב והרבי מלובלין. שם גם הושפע עמוקות מה"יהודי הקדוש" מפשיסחה.
רבי יצחק קאליש היה תלמיד מובהק של רבי שמחה בונים מפשיסחה, ועד מהרה התבלט בחצרו. לאחר פטירתו של רבו בשנת תקפ"ז (1827), התפלגו החסידים, אך רבי יצחק סירב תחילה להנהיג, ובמקום זאת תמך ברבי אברהם משה מפשיסחה. בהמשך קיבל על עצמו את עול הרבנות בגוברטשוב, אך כעבור זמן עזב ועבר לרודה, ובהמשך השתקע בוורקא. שם הקים את חצרו, בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.
הרבי מוורקא הדגיש את הצורך בענווה, אחדות ואהבת רעים, כפי שקיבל מרבו רבי דוד מלעלוב. עבודת ה' בחסידות וורקא הייתה מתוך שמחה עמוקה וקירוב לבבות ולא פעם גם בשתיית יי"ש ש"גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".
הרה"ק רבי יצחק מוורקא זצ"ל - נהר יוצא מעדן
לקראת סוף ימיו, נרקמה ידידות אמיצה בין הרבי הזקן מוורקא לבין הרבי מקוצק, למרות חילוקי דעות שהיו ביניהם בהשקפת עולמם. בקצק, העיקר היה "האמת", ואילו בוורקא, הדגש היה על אהבת ישראל ולימוד זכות. מספרים החסידים שבערוב ימיהם, כרתו השניים ברית שאם אחד מהם יסתלק ראשון, ישוב אל חברו בחלום ויספר לו מה מתרחש בעולמות העליונים.
כאשר נפטר הרבי מוורקא ראשון, המתין לו הרבי מקוצק בחלום, אך דבר לא קרה. לאחר זמן פגש הרבי מקוצק את בנו של הרבי מוורקא ושאל אם שמע מאביו, וכשנענה בשלילה, החל לדאוג. באותו לילה זכה הרבי מקוצק לחלום מיוחד. בחלומו עלה לשמים ופגש את מלאכי השרת, אך הם לא ראו את הרבי מוורקא. הוא המשיך ועלה להיכלם של תלמידי הבעש"ט, אך גם שם לא מצא אותו. כך עלה להיכלי הבית יוסף והרמ"א, אך לשווא. לבסוף, בהיכל האמוראים, אמרו לו שהרבי מוורקא היה שם אך כבר הלך.
"לאן הלך?", שאל הרבי מקוצק, ונענה שעליו ללכת עד סוף העולם, שם ימצא יער ובסופו נהר, ועל שפתו יושב הרבי מוורקא. הרבי מקוצק עבר את היער והגיע אל הנהר, שם ראה את הרבי מוורקא נשען על מקלו ומביט בנהר. "רבי יצחק, מה אתה עושה כאן?", שאל הרבי מקוצק. השיב לו הרבי מוורקא: "הנהר הזה הוא מדמעות עם ישראל שעליהם להזיל עד ביאת המשיח. אמרתי לריבונו של עולם, אני לא נכנס לעולם הבא שלי, אני לא אקבל את הגן עדן שלי עד שאתה הקדוש ברוך הוא תגיע ותייבש את הנהר.
דרכו של הרבי הזקן מוורקא הסתיימה באחרון של פסח, בכ"ב בניסן ה'תר"ח (1848), והוא נטמן בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו קובצו בספר "אהל יצחק". זכותו תגן עלינו אמן.