רבי ישראל אלתר בעל הבית ישראל מגור היה אדמו"ר בשושלת אדמור"י גור, משקם חסידות זו בישראל לאחר השואה ואחד האדמו"רים הבולטים בעשורים שלאחר הקמת המדינה
רבי ישראל נולד בפולין באסרו חג הסוכות ה'תרנ"ה (1894), בנו של רבי אברהם מרדכי אלתר. עד גיל עשר למד עם סבו, רבי יהודה אריה ליב אלתר, ונודע כעילוי, במיוחד בהקפדתו על זמנים. בשנת ה'תר"ע נישא לחיה שרה, בת דודו הרב יעקב מאיר בידרמן.
בהוראת אביו, רבי ישראל הנהיג קבוצות אברכים מחסידי גור, והעביר להם הנהגות והוראות. בשנת ה'תרצ"ב הצטרף לאביו בביקור בארץ ישראל, וחזר על כך בשנת ה'תרצ"ה. בזמן השואה ברח עם אביו לארץ הקודש, אך אשתו וילדיו נרצחו הי"ד. לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח, מונה לאדמו"ר.
כאדמו"ר, שיקם רבי ישראל את חסידות גור, אסף סביבו את החסידים ששרדו את השואה ופעל לקרב את אלה שנטשו את החסידות. הוא נחשב לאחד ממשקמי הציבור החרדי לאחר השואה, במיוחד בתחומים של צניעות, הפרדה בין המינים והתבדלות מהתרבות הכללית. השפעתו חרגה מחסידות גור, ואישיותו הכריזמטית משכה צעירים רבים.
פעילותו הציבורית התמקדה בתנועת אגודת ישראל. הוא ייחס חשיבות רבה לחינוך, הקים את החינוך העצמאי, וביסס את היומון החרדי "המודיע". הוא נמנע ממגביות פרט לאלה עבור "המודיע" והחינוך העצמאי. בנוסף, שימש כיו"ר מועצת גדולי התורה והשפיע על תנועת אגודת ישראל. כמו כן, יזם וסייע בהקמתן מחדש של חצרות אדמו"רים שנכחדו בשואה.
רבי ישראל חידש את ה"נסיעות" לאדמו"ר, כפי שהיה נהוג בפולין לפני המלחמה. ה"שולחנות" ("טיש") שערך בשבתות וחגים עוררו עניין רב. הוא ערך טישים פעמיים בשבת ובחג, בלילות שבת וב"סעודה שלישית". במהלך הטיש, החסידים קיבלו יין או בירה, איחלו "לחיים", שרו ניגונים, והרבי השמיע דברי תורה. רבים שאינם חסידי גור הגיעו לצפות בטיש והפכו לחסידים נלהבים.
רבי ישראל שם דגש על הזהות היהודית, התמקד בצניעות, חינוך ל"שמירת הברית" והתבדלות מהחברה המתירנית. הוא האמין שאלה יסודות לקיום עם ישראל ומניעת התבוללות. משפט מפתח שלו היה: "היידיש לא משנה, מה שמשנה זה היידישקייט".
רבי ישראל עסק רבות בפירוש רמב"ן על התורה, ואמר בשם אביו כי "כל מילה בספר הינה דינר זהב".
ספרו "בית ישראל" על התורה המלא מוסר ויראת ה’ הוא מאמירותיו בשולחנות שכתב בעצם יד קודשו.
רבי ישראל אלתר נפטר בשנת בב’ אדר בב' אדר שנת תשל"ז ונקבר ב"מערת גור" בהר הזיתים. זיע"א.
הבית ישראל מגור – עובדות והנהגות
כפה עליהם הר כגיגית
פעם אחת שאלני בפירוש אם יש לי חשק ללמוד ולא יכולתי שלא לומר האמת, שאין לי חשק כלל. הרבי אז חייך והביא הקושיא הידועה, מדוע היה צריך הקב"ה לכפות על עם ישראל הר כגיגית במעמד הר סיני, הרי כל ישראל אמרו נעשה ונשמע מרצון? אלא שידע השי"ת שיבואו בעתיד כמה שלוימאלאך כמוך, שיהיה קשה להם הלימוד, ואז פועלת הסגולה של הר כגיגית, שעל אף אי החשק, יושבים בישיבה ופותחים את הגמרא ואז מאור שבה מחזירם למוטב. ואכן לאחר הדברים האלו, לכל הפחות באותו השבוע, הצלחתי ללמוד בחשק רב. זה היה כוחו של הרבי זי"ע להפיח חיים וחיות וחשק לתורה ולקדושה אצל כל אחד מישראל (בית ישראל להבה)
פרשת השבוע – מחיקת שמו של משה רבנו
הרבי סיפר שכאשר היה אברך צעיר אכל אצל השווער שלו הגאון רבי יעקב מאיר בידרמן זצ"ל 'קעסט' והיה שם יהודי שהיה הרבה מתארח שם בשם: ר' אברהם אשר פאדאטשנע ז"ל, ושאל את הילדים, כתוב שמשה רבינו לא מוזכר בפרשה זו כי אמר: "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא, מִמִּפְרְךְ אֲשֶׁר כָּתְבְתָּ" (שמות, ל"ב, ל"ב). ומכיוון שקללת חכם באה אף על תנאי, היה חייב הקב"ה למחוק את שמו של משה רבינו מפרשה אחת בתורה. אמנם נשאלת השאלה, מדוע בחר הקב"ה דוקא בפרשת תצוה למחוק את שמו של משה רבינו? הרי יש הרבה פרשות בתורה ?
וענה החסיד הנ"ל בדבר צחות, שמשה רבינו אמר זאת בפרשת כי תשא, והקב"ה היה חייב בעקבות כך למחוק שמו של משה באחת הפרשיות, אבל לא רצה למחוק ולכן חיכה וחיכה עד שבשנה הבאה הגיעו שוב לפרשת תצוה, וכבר לא היתה לקב"ה ברירה כביכול והיה חייב למחוק את שמו בפרשת תצוה שהיא באה לפני כי תשא. הוסיף הרבי בחיוך שזה ווארט שמתאים לילדים.
איזו דרך ישרה
ב"ישיבה" תיכונית מפורסמת התגבשה קבוצת בחורים גדולה שהתחממה לאורו וכתוצאה מכך נהרו אותם בחורים לישיבות קדושות. אחד מהם בחור דומיננטי מאוד בקבוצה חפץ עד מאוד לעזוב את התיכון וללמוד בישיבה. הוא הפציר באדמו"ר כמה וכמה פעמים שישוחח עם אביו וישפיע עליו שיעבירנו לישיבה קדושה. בפעם אחת הגיע אביו אל חדרו של ה"בית ישראל", הבחור תלה תקוות רבות בשיחה זו. אך האדמו"ר שוחח עם האב על ענינים שונים ולא הזכיר במילה אחת את ענין בנו. הבחור התאכזב קשות. אך לא ההין לדבר על כך עם האדמו"ר.
לימים הבין היטיב את פשר העניין. אותו בחור מחמת היותו דומיננטי בקבוצתו היה סוחף אחריו בחורים נוספים עליהם לא אבה ה"בית ישראל" לוותר. אכן באותה תקופה נסחף לקבוצה זו בחור כשרוני. אותו בחור עבר לישיבה קדושה עלה ונתעלה עד שהפך לתלמיד חכם מופלג. המעניין הוא שמיד כשנוכח האדמו"ר
שהשפעתו של אותו בחור בישיבה מוצתה, לא השאירו שם אף לא ליום אחד. הוא הלך בעצמו לשוחח עם האב, ולאחר שיחה זו עבר הבחור מעצמו לישיבה קדושה.