רבי יעקב ליינר מאיז'ביצה נולד בטומשוב בשנת תקע"ח כאשר מלאו לאביו רבי מרדכי ייסף (בעל המי השילוח) ח"י שנה.
אל אביו התלווה אליו בנסיעות לפשיסחה ולקוצק שם התחבב על גדולי החבריא בגיל צעיר התחתן עם מרת חנה בתו של רבי דוד מטישיביץ מן האריות שבחבורת חסידי פשיסחה, וכששערי בית המדרש באיזביצה נפתחו עבר להתגורר סמוך לאביו.
רבי יעקב הצטיין במעלות רבות, אך הניכרת מכולם היא ללא ספק השוניות מאביו הגדול. מזגו של רבי יעקב היה רך ונוח לבריות ואהב את השקט והשלווה. רבי יעקב היה מופלג בכח שתיקתו הוא לא התערב בחיכוכים ובסערות שניהל אביו מבית איזביצה שהיה בעל האופי הסוער והמהפכני בולט ביותר. כשנסתלק האב מרבית חסידי איזביצה הלכו אחר רבי יעקב, חלק אחר הסתפח אל האדמו"ר רבי לייבלי אייגר תלמידו של האיזביצאי אשר פתח בית מדרשו בעיר לובלין.
בית יעקב לכו ונלכה
חסידות איזביצה החלה תקופה חדשה חדלו המריבות והשקט שב על כנו ובפרט יחסיה עם זרמים אחרים ביחוד עם קוצק ובנותיה.
השוני בין האב לבן ניכר גם בדברי תורתם רבי יעקב הרחיב את יריעות השיטה הרעיונית של אביו וביאר את דבריו בסגנון נוח מאופק המתיישב על הלב והדברים שווים לכל נפש ואילו המכיר את סגננו של רבי מרדכי יוסף בספריו שמצטיין בשנינות בביטויים מסעירים ובתסיסה רעיונית.
ספרו בת יעקב על התורה שנרשם בפקודתו על ידי בנו המפורסם רבי גרשון חנוך נחשב כשיר השירים של חסידות רדזין.
כאמור הוא לא כתב בעצמו כאמור את חידושיו אלא הטיל משימה זו על בנו רבי גרשון חנוך מי שעתיד היה למלא את מקומו.
לימים עקר רבי יעקב מאיזביצה עיר מגורי אביו כדי להשתקע בעיר הפולנית 'רדזין' כאן ישב י"ג שנים עד אשר חלה את חליו האחרון בתחילת שנת תרל"ח את חודשי חייו האחרונים עשה בקייטנה דרוזגניק אשר בליטא בין וילנא לגרודנה שם השיב נשמתו הטהורה ליוצרו ביום "תבר מגל" כלשון בנו רבי גרשון חנוך זצ"ל בהקדמה לבית יעקב הוא יום חמשה עשר באב לשנת תרל"ח.
1.
חסידים מספרים שבאו ושאלו את רבי גרשון חנוך מרדזין-איזביצה מה טעם הוא משנה מדרכי אביו האדמריר רבי יעקב מאיוביצה אביו ישב כל ימיו סגור ומסוגר בארבע אמות של תורה וחסידות לא פגע באדם ולא לחם באיש חתר אל הפשרה ואת השקט ואילו האדמו"ר רבי גרשון חנוך כמיד תוסס ומתסיס אחרים עומד לא פעם במרכז הסערת והמאבקים השיב האדמו"ר רבי גרשון - דווקא אמי שומר על דרכי אבי, הוא צעד לו בדרכו מבלי להעתיק ושינה ממעשי אביו האדמו"ר רבי מרדכי יוסף ואף אני כמוהו נוהג ומשנה ממעשי ומנהגי אבי.
2.
במלחמת רוסיה טורקיה, כשבאו אליו חיילים יהודים היוצאים למלחמה ושאלו לדעתו, אם לתת גט פטורין על תנאי לנשותיהם – צווה עליהם שלא לעשות זאת וברכם לשלום שישובו בשלום. ואמנם מסורת מקובלת היא שכך אלה חזרו הביתה בשלום ולא ואנה להם כל רע.
3.
מיום שנולד האדם הקב"ה צופה ללבו ומלקט כוונותיו לשם שמים, ומכיוון שמוצא שלש כוונות טובות אומר - כאן אני דר ואני נותן משכני בתוכו