ההפטרה - אותו פרק מדברי הנביאים הנאמר עם סיום קריאת התורה בכל שבת, בדרך כלל טומן בחובו טעמים גלויים ונסתרים מעוררי מחשבה - מדוע דווקא פרק זה נבחר להיקראות בסמיכות לפרשה? באיזה הקשר? מה השייכות שלו לפרשת השבוע?
פרשת נשא העוסקת בין הדברים גם בפרשת נזיר והאיסורים שהוא מקבל על עצמו לא להקל שערו ולהתרחק מן היין וכו' הרי שההפטרה עוסקת בנזיר המפורסם שקם לעם ישראל הלוא הוא 'שמשון'. גם הוריו של שמשון - מנוח ואשתו מוזכרים כאן בהפטרה ובמיוחד אמו של שמשון ופגישתה במלאך ה' המבשר לה על לידת בנה העתידי שיושיע את ישראל.
אימו של שמשון לא מוזכרת בשמה הפרטי, אך מעניין שדווקא הגמרא כן מציינת אותה בשמה המאוד לא קליט, אך דווקא סביב שמה החריג והמסתורי משו, מתהלכת לה אגדה חסידית מפורסמת שעקב עתיקותה (היחסית) רבו הגרסאות עד מאוד. ולא באנו לקבוע מסמרות בפרטיה ודיקודוקיה.
כאן היא לפניכם כפי שמאצנו אותה בספר 'סיפורי צדיקים – החדש' (פיעטרקוב תרס"ט) בו יבאו סיפורים ומעשיות נפלאים ואמיתיים - כך על פי שער הספר. שנאספו והובאו לדפוס מאת הרה"צ הישיש מוה"ר אברהם יצחק אבד"ק זינקאוויץ
וכך הוא כותב שם (סיפור ס"ז)
אני מילדי סאטינוב ובשכנות שלי קנה אחד בית דירה והוסיף על בנין הישן והכניס את מקום נטיפת הגג אל תוך הבית, מה שהעולם מקפידים ע"ז מאוד שלא לעשות דבר זה כידוע וחשש סכנה הוא. ובלא זה היו מרננין קצת על דירה זו מקודם מחשש רוחות רעות ח"ו,
אשת הקונה הזה הייתה מעוברת ואצלה מתו בניה הקודמים בקטנותם רח"ל ע"כ יראה לנפשה פן יקרה לה כמקרה הקודמת ח"ו, ובפרט שמליזים על דירה זו עוד מקודם ובפרט אחר מעשה זו שהכניסו אל הבית מקום נטיפת הגג.
היא הפצירה בבעלה שיסע לטשארטקוב אל כ"ק אדמו"ר הרה"ק ר' דוד משה זלה"ה לספר לו כל הנ"ל ושיברך אותם שלא יארע עוד להם שום דבר רע ח"ו ואם יראה בעלה שהרה"ק מקפיד על זה, אזי לא יכנסו לדור בבית הזה.
בעלה נסע לחצר הקודש ונתן קוויטל על מבוקשו.
הרה"ק בירך אותו שידור בדירה זו בשופי ונחת ושלא יארע לו ח"ו שום דבר רע ושאשתו תלד זרע של קיימא.
הוא שאל על שם להנולד (כיצד לקרוא לבן שיוולד לו)
השיב לו הרה"ק: תקרא שם אחר הסדרא (שם מפרשת השבוע של אותו שבוע) להילד שיוולד לך
ושתק הרב רגעים אחדים ואמר לו בזה הלשון: 'ניין נאך דער הפטרה, טאקי נאך דער הפטרה' (בעצם לא, תקרא לו שם 'ההפטרה' של אותו שבוע) ופטרו לשלום. ויבוא אל ביתו לעיר הנ"ל סאטינוב.
והנה באו אליו החסידים מטשארטקוב, והוא סיפר להם את דברי הרבי אליו, והיה קצת לפלא בעיניהם, שמתחלה אמר הרה"ק קריאת שם מהסדרה (מהפרשה) ותיכף חזר בו ואמר על ההפטרה ולא הבינו כוונת קדשו?
(לימים) האשה זו ילדה נקיבה והיה זה בפרשת נשא החסידים חיפשו שם בכל הסדרה שם של נקיבה ולא מצאו בכל הסדרה שם של נקיבה, שוב חיפשו בהפטורה של פרשת נשא גם שם לא מצאו מבואר שם של נקיבה.
ונזכרו שההפטרה זו מדברת מלידת שמשון וכתוב בגמ' במסכת בבא בתרא (דף צ"א ע"א)
אימיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו, אימיה דהמן אמתלאי בת עורבתי, אימיה דדוד כויי, אימיה דשמשון 'צללפונית'
עוד מצאו מה שכתב שם מהרש"ל: ונ"ל הצללפונית היא אמו של שמשון... והוא טוב מפני רוח רעה. עכ"ל המהרש"ל.
בראותם כל זה המה ראו כן תמהו גודל הרוח הקודש של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה שידע וראה ברוה"ק שתלד נקיבה, גם שתלד בפי נשא שמפטירין אז הפטרה זו של לידת שמשון ושם אמו טוב לרוח רעה כמ"ש מהרש"ל. והבן היטב עד כמה הדברים מגיעין כי נורא הוא וכן קראו לה שם זה צללפונית.
בעל המספר הנרגש והנלהב מסיים את סיפורו ומעריף על הקורא ברכות חמות:
כ"ז שמעתי מהרב המופלא ישראל אברהם הנ"ל שהיה שם בעת מעשה זו הנפלאה והבן הדברים ויונעם לך זי"ע ועכ"י בעוה"ז ובעוה"ב אמן.
'מזל-טוב' חסידים!
אותה ילדה צ'ורטקובאית אינה היחידה שנקראה בשם צללפונית, וכפי שמביאים בספר דרך-שיחה בשם הגרח"ק זצ"ל: שמעתי כמה פעמים שם זה ובירושלים היתה אשה שמתו ילדיה ונתנו לבתה שם זה וחיתה למעלה ממאה שנה