אחד החלומות הקבועים שהיו לי בילדות, היה החבורה. להיות חלק מקבוצה של חברים שהמכנה המשותף ביניהם הוא אהבה וחיבור אמיתי מהלב, שעוזרים אחד לשני ומכירים זה את נפשו של השני - והכל בקשר של אהבה וברית כמו שילדים יודעים להבטיח ולתת את הלב.
המציאות החיצונית משכיחה מהאדם את חלומותיו. העולם לפעמים לוחש לך תוך כדי התנהלותו: תשכח מזה, אתה תמים. הטוב שחלמת עליו הוא לא בהישג יד, חבורות יש רק בסרטים ובספרים ואין כזה דבר אהבת אמת.
לעתים אדם מאמין לעולם, ואומר 'וואלה, נכון. הכל כל כך רע ומלא אינטרסים, שבאמת אני חולם'. אבל זו הטעות הגדולה שלנו: אנחנו מאמינים לעולם ולטבע, בזמן שהיכולת האמיתית של יהודי היא מעל הטבע. באמת, באמת - זה קיים. זה בהישג יד.
התשובה קשורה לרבי שמעון, ובכלל ל'צדיק'. הרמז הראשון ניתן בל"ג בעומר: מה משותף לכל כך הרבה אלפים שעולים לקברו במירון, אני תמיד שואל את עצמי. הרי אין אירוע דומה לזה בכל חיינו העכשוויים? גם ביחס לטרנד או איזה עניין אופנתי אין לזה הסבר.
אם אין לזה הסבר הגיוני, אז זה כבר יכול להיות קשור לחלומות שלנו שהם מעל לטבעו של העולם. סוד התורה שהוא גילה, קיבץ סביבו את אותם חולמים שבוודאי אמרו משפט כזה פעם: ידעתי שאני לא סתם הוזה ויש כזו מציאות. והנה רבי שמעון גילה אותו לחבורה שלו אז במערה, ולנו - עד היום.
יש. יש מציאות אלוקית, יש תכנות מדויק לבריאה והקדוש ברוך הוא מכניס אותך לחבורה שמחזיקה את הסוד הזה. כשתיחשף לסוד אתה תהיה כל כך שמח, שלא יהיה אכפת לך להידחף עם עוד אלפים ביום אחד במירון. למה? כי אתה שמח ומרגיש חלק מהחבורה.
האור של התורה מתוק כמו סוד עצום, שהוא בעצם גלוי-סמוי; הוא ישנו והוא איננו - רק להחליט לאיזה צד של העולם להאמין. האם לעולם שרק לפני מאה וקצת שנים החל להתקדם או לאמת עתיקה בת אלפי שנים שמחזיקה את החבורה עד היום?
התורה לא רק גורמת לי להאמין שיש טוב בעולם והוא אפשרי, אלא שגם יש חברות. נכון שהיו חבורות במהלך החיים, בבית הספר, בצבא ובשאר המסגרות. למרות הרצון, זה לא החזיק, וכשהתבגרנו כבר חשבנו שזה לא אפשרי.
רבי נחמן בזמננו - כמו רבי שמעון בזמנו - הוא הצדיק שבא ואומר לך "זה אפשרי". גם חברות. כן, חבר אמיתי זה לא רק עניין לשעות הפנאי, זה דבר הכרחי לעבודת השם. רבי נחמן אומר, שצריך שיהיה לאדם בכל יום משולש עם שלוש נקודות: צדיק, חבר והקדוש ברוך הוא. בתרגום, זה התבודדות. קשר עם צדיק וחבר שמחובר ללב שלי ובעזרתו אני מגלה את שתי הנקודות האחרות. אדם שקרוב אליי ומקדם אותי, למרות שהוא מכיר את כל המגרעות שלי והופך אותי להיות טוב יותר.
החבר זה הכוונה גם לאשתי, שאיתה הקמתי חבורה שנקראת משפחה. לעתים נקודת החבר קשה מאוד להשגה, אולי יותר מכל שאר הנקודות במשולש. רבי נחמן אמר לחסידיו כשנשאלה השאלה 'מה עושים כשהצדיק מסתלק לעולמו, מי יוביל אותנו?'. הוא ענה להם: "תחזיקו עצמכם יחד, ורק אז תהיו אנשים כשרים".
זה מסר עצום, שמחזיר את החלומות ברגע אחד. חברים או משפחה הם לא העדפות חברתיות, זו האונייה היחידה שבעזרתה אתה שט בעולם הזה אל היעד שלך, עמוס בתורה ובחברים. הצדיק מחזיק את הסוד של התורה ואת סוד החבורה. כל אחד מחזיק את השני, לא עוזבים אף אחד. אף יהודי לא לבד, הוא חלק מחבורה אחת גדולה שנקראת עם ישראל, שעולים לרגל למירון וכואבים כל פגיעה בכל אחד מאיתנו.
ככה זה, אנחנו מחוברים בלב. בתוך כל החבורה הגדולה, יש חבורות קטנות. כל אחד במקומו הוא, והנקודה של ליבו שמחברת אותו. זה הזמן שכל אחד מאיתנו יחפש את החבורה שלו, יחזיק עצמו יחד עם אשתו, חבריו ילדיו. הם חלק מההצלחה שלנו.
החלום עם החבורה, זוכרים? רבי שמעון, רבי נחמן וכל הצדיקים גילו לנו סוד: אל תאמינו לבדידות, יש חבורה. היא מחכה לכם.
צבי יחזקאלי הוא פרשן בכיר וראש הדסק לענייני ערבים של ערוץ 10.
הצגת כל התגובות