פרק ז': אנו עוסקים במקורות היסטוריים תורנים אודות רמת למדנותם של יהודי ירושלים.
בספר 'מעילו של שמואל'[1] קורות חייו של הגאון הצדיק רבי שמואל אהרן יודלביץ (חתנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין), בעריכת "בעל ההגדות" הסופר הרב שלום מאיר הכהן ולך (בעבר עורך המוסף התורני של היומון הליטאי 'יתד נאמן'), הובאו מספר סיפורים הקשורים ב"למדנותם של יהודי ירושלים".
- המחלוקת בתוך ברסלב: האם רבי נחמן סבר שיש ללמוד בלי הבנה כלל?!
- האם על-פי המקובלים יש ללמוד ללא הבנה כלל?!
- כשרבי שמעון שקופ נימק: "מדוע אני לא לומד קדשים?"
- האם החפץ חיים ראה בעליית חובבי ציון כאתחלתא דגאולה?
- החשש של הרב מבריסק בפיוט "צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ"
- רמת למדנותם של חכמי ירושלים; מה חשב הראי"ה קוק?
כאשר עלה לארץ ישראל מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר רבה וראש ישיבת סלוצק בשלהי חודש טבת תרפ"ה (1925), רעשה ירושלים רבתי.
רבי איסר זלמן מלצר התמנה לכהן כראש ישיבת 'עץ חיים' ובבואו הוא מצא "בית מדרש" ולא "ישיבה", כותב הסופר הרב ולך.
בעץ חיים היו מאות תלמידי חכמים מופלגים שישבו ולמדו בשקיקה מסכתות מהתלמוד, ושולחן ערוך, ואף היו כאלו שלמדו את תורת הרמז, דרש והסוד הכל תחת קורת גג אחת.
הרב מלצר שינה את הנוהל לישיבה, וקבע שהכל יהגו במסכת אחת, ומסר שיעור שבועי בהעמקה ובעיון, ודרכו כבשה את לב הלומדים.
עדות נדירה כותב הסופר הרב ולך: "פעם אמר הגרא"ז להגאון רבי צבי קופשיץ לימים מחותנו של רבי שמואל אהרן [יודלביץ]: "כשהגעתי לירושלים מצאתי לומדים רבים שסיימו את לימוד הש"ס ושקעו בלימוד ספר הזהר. וכשבאתי לישיבת 'עץ חיים' הראיתי להם' שגם לאחר שסיימו את הש"ס, יש עוד מה להעמיק בו, ויש להם עדיין מה ללמוד בגמרא"... (שלוש הנקודות במקור).
בהזדמנות אחרת אמר הגרא"ז מלצר: "בבואי לירושלים מצאתי גדולי תורה שלא רצו לגדול"... טוען הסופר הרב ולך שלא מתוך חוסר ידיעה הם לא הכירו את דרך העיון והניתוח הישיבתית, ולימודם התמצה בזיכרון ובקיאות.
ממקורות אלו, נראה שניתן לראות בבירור אודות ההבדל בין יהודי ירושלים, שבאותם שנים כך נראה, לא היו מפולפלים באותה הרמה של יהודי ליטא, וכפי שסיפר הגאון מרן הרש"ז אוירבך זצוק"ל שכשחפץ ללמוד את ספרו החדש של הגאון האדיר רבי שמעון שקופ 'שערי יושר', הוא נאלץ להסתתר בעזרת נשים של ישיבת עץ חיים, כדי שקנאי ירושלים באותם שנים, לא יפעלו כנגדו באלימות. (מעשה מבהיל זה הובא במאמר 'נתיבות שלמה', קווים לדרכו של מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהרבצת תורה והעמדת תלמידים', שפורסם ב'מאסף תורני' קובץ ישורון' ט"ו תשס"ה עמ' תסב והלאה).
באותן שנים מצבם הירוד של יהודי ירושלים היה עד כדי כך שבכל ירושלים היה עותק אחד ויחיד של ספרו של הגר"ש שקופ, וגם בו כך נראה, התנגדו קנאי ירושלים שלא ראו בעין יפה לימוד ישיבתי כשל הגר"ש שקופ.
ברוך ה' שזכינו שבימינו, אין קנאי ירושלים מתנגדים ללמוד את ספרו של הגר"ש שקופ, ונכדיו וניניו של הגרש"ז אוירבך (ושאר בני התורה בכל מושבותיהם), יכולים ללמוד את 'שערי יושר' לא בעזרת נשים בהיחבא כהגרש"ז אוירבך, אלא בריש גלי, כיאה לתורתו של הגאון ר"ש שקופ זכר צדיק וקדוש לברכה.
•
[1] פרק ל' עמוד רד
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות