פרק ג': בספר 'החפץ חיים חייו ופעלו' הביאו שפעם החפץ חיים הזמין אליו במברק את הגאון האדיר רבי שמעון שקופ ראש ישיבת גרודנא, וביקש ממנו שיתחיל ללמוד קדשים בישיבתו.
- המחלוקת בתוך ברסלב: האם רבי נחמן סבר שיש ללמוד בלי הבנה כלל?!
- האם על-פי המקובלים יש ללמוד ללא הבנה כלל?!
המכתב המלא הובא בספר "מכתבים ומאמרים" ממרן רבינו בעל החפץ חיים זצ"ל חלק ב' שנאסף ונערך על ידי רבי צבי הירש בנו של רבי מנחם מענדל יוסף נכד החפץ חיים, וקטעים ממנו הופיעו גם בספר "תורה יבקשו מפיהו" דברי ימיה של ישיבת 'שער התורה' בגרודנה, פולין וראשה מרן ראש ראשי הישיבות שר התורה והיראה הגאון שמעון יהודה הכהן שקאפ זצוק"ל (מהדורת תשס"ו).
כך ביום כ"א אדר א' תרפ"ז (1927) כתב החפץ חיים מכתב לגר"ש שקופ וביקשו שיגיע אליו לעיירת ראדין כדי להתייעץ אתו. לא ידוע מה היה בפגישה של רבותינו, והאם בכלל נפגשו. אולם אנו יודעים ממכתב נוסף שכתב החפץ חיים לגר"ש שקופ הנושא את התאריך יום ה' לסדר "בזאת יבא אהרן אל הקדש" בשנת תרפ"ז, את הדיון בין רבותינו זצוק"ל בכל הנוגע ללימוד סדר קדשים בימינו.
מעיון במכתבו השני של החפץ חיים לגר"ש שקאפ נראה שהגר"ש שקאפ הבין שהחפץ חיים מעונין "להנהיג בישיבות עיקר הלימוד רק בסדר קדשים", רעיון שהחפץ חיים כותב שאינו נכון, אלא שמדובר רק על "אלה היחידים שהצטיינו בלימוד הגמרא כהוגן ונתפרסמו לשם ולתפארת". רוב הבחורים, סבור החפץ חיים הם "צעירים שצריכים לחדד שכלם ולהבין דרכי הלימוד בש"ס".
רק אברכים ועילויים בלבד, מציע החפץ חיים שילמדו בסדר קדשים כי הלימוד הנ"ל חביב ביותר בעיני השם יתברך, כפי שנאמר במסכת מגילה (ל"א) שהקב"ה הבטיח לאברהם שבזמן שבית המקדש לא קיים, אלו שילמדו את הלכות קורבנות, "מעלה עליהם כאילו מקריבים לפני קרבן ומוחל אני על עונותיהם".
מוסיף החפץ חיים שכך גם נאמר במסכת מנחות דף ק"י ע"א על תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם.
במכתבו מיצר ביותר החפץ חיים שלימוד סדר קדשים נעלם מעם ישראל מזה שמונה עשר מאות שנים, וכל העוסקים בזה היו רק יחידי סגולה שנמצאו בדור.
כמפורסם החפץ חיים כל ימיו ערג לבנין בית המקדש, ואף עשה הכנות לעליית לארץ הקודש, ואף נקנה בעבורו בית בפתח תקווה. בשינוי מרוב גאוני ליטא, החפץ חיים חי באמונה שכל רגע ורגע משיח אמור להגיע, ופעל לכך בהתאם.
כדוגמה לכך הובא מעשה מבהיל ב'עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ג עא (לרש"י מלר), מאת רבי ישראל איסר שפירא זצ"ל, שאביו רבי רפאל שפירא ר"י וולוז'ין ישב במחיצת כמה מקורבים, ושוחחו על מעלת הכהן הגדול מאחיו מרן החפץ חיים. סיפר אחד מהנוכחים שפעם ראו את החפץ חיים כשהוא מניח כמה ארגזים זה על גבי זה, ורץ עליהם וכל זאת כדי ללמוד את עצמו לרוץ על המזבח, לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו. אחד מהנוכחים צחק, ובלעג אמר "אולי רוצה להיות גם כהן גדול?" והשיב רבי רפאל שפירא בסבר פנים חמורות: "אווודאי, נאר וער" (ודאי, אלא מי?).
נחזור למכתב שכתב החפץ חיים לגאון רבי שמעון שקופ בבקשה שיתחיל ללמוד בישיבתו גרודנא את סדר קדשים.
במכתבו מתפלא החפץ חיים מדוע אין בני התורה לומדים קדשים, והרי צריך להרבות בו, כיון שהוא חביב מאד בעיני הקב"ה "ורוב הת"ח אינם יודעים בעוה"ר מעניני הקרבנות כלום, אפילו מה שנאמר בהם פסוקים רבים".
מסתבר שהגר"ש שקופ ענה לחפץ חיים, שאין הוא יכול להתחיל ללמוד קדשים בישיבתו, כיון שאין לר"מים שלו בגרודנא את היכולת לחדש חידושים בסדר קדשים, ועל כך תמה ביותר החפץ חיים, וכותב לגר"ש שקופ שברור שנוכל לקחת שמונה בחורים מתוך מאה, ובפניהם יאמרו תורה בסדר קדשים, וכך דבריו:
"ומה שכתב כת"ר דדוקא באלו הסדרים שמורגלים ראשי הישיבות יכולים לחדש בהם חד"ת משא"כ בסדר קדשים, תמיהני, וכי לפני אלו הבחורים המצוינים שנוכל לברור רק שמונה ממאה ולכל היותר עשרה לא נוכל לומר לפניהם תורה גם בסדר קדשים?".
הגר"ש שקופ כך נראה ענה לחפץ חיים, שלר"מים שלו יש כבר חידושים בסדר נשים נזיקים, משנים קודמות, ויהיה קשה להם להתחיל ללמוד ולחדש בסדר קדשים, וכך דבריו:
"ואם יטען הטובן שבאלו הסדרים כבר יש להר"מים חידושי תורה משא"כ בסדר קדשים שצריכים לעיין ולגרוס מחדש ולחדש חד"ת, לאו טענה היא זו".
כותב החפץ חיים לגר"ש שקופ ומרגיע אותו שאומנם בחודשיים הראשונות ללימוד סדר קדשים בישיבתו, לר"מים לא יהיה מה לחדש ולהתפלפל, אולם אחר כך יהיה להם לחדש גם בסדר קדשים, וכך דבריו:
"שדבר זה הוא רק בשני חדשים הראשונים אבל אח"כ כשיורגלו בהם יחדשו גם שם הרבה חד"ת".
בהמשך מכתבו של החפץ חיים נראה שבתור שכנוע לגר"ש שקופ, כותב החפץ חיים שהוא הדפיס ארבעה ספרי אחרונים 'ברכת הזבח' למהרש"ק, 'צאן קדשים' לבעל התורת חיים', 'חק נתן', ו'פנים מאירות' על מסכתות מסדר קדשים, וכך יהיה מראי מקומות ללומדים.
עוד כתב החפץ חיים לרבי שמעון שקופ על המלך עוזיה שלא היה כהן (הגר"ש שקופ היה כהן), שחמד לעבוד את עבודת הקטורת, והוא נענש על כך בצרעת, והסיק החפץ חיים שרק בזמן שבית המקדש היה קיים, היה מותר רק לכהנים לעסוק בכך, לעומת זמנינו שכולם יכולים, אפילו ישראלים לעבוד עבודתו של כהן גדול לפני ולפנים, שכן אומרים חז"ל שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שבזמן חורבן בית המקדש, לימוד תורת הקרבנות יהיה חשוב כהקרבת הקורבנות בפועל ממש, ואת זכות זו הישראלים לא יוכלו לממש בזמן בית המקדש כשהוא יבנה.
[נמצאנו למדים שבזמן זה ישראלים יכולים להקריב בפועל ממש קרבנות, לעומת בית המקדש שאז הם לא יכולים, ובעזרת רעיון זה דירבן החפץ חיים את הגר"ש שקופ שיקבע לימוד קדשים בהיכל ישיבת גרודנא, ששם כמו כל הישיבות למדו תמידין כסדרן את סדרי נשים ונזיקין, ולא קדשים].
בדבריו של החפץ חיים לגר"ש שקופ הוזכר שמלומדים שונים באומות העולם עומלים לחקור את התרבויות העתיקות והמתות שבעבר, וכן ארכיאולוגים חופרים במעמקי האדמה שרידים של עולמות עתיקים, ומתים, ומה עם תורתנו הקדושה, שהיא מקור חיים נצחי, זועק החפץ חיים, ועל אחת כמה וכמה שיש לשתות בצמא את מימיה החיים!
לסיום כותב החפץ חיים שכל התורה כולה היא מגנה ומצלה מיצר הרע, אולם כל ענין לפי סגולתו. אם יהודי נכשל בגזל שילמד את הלכות גזל, וכך גם בעריות ובמאכלות אסורות, אולם לגבי קרירות באמונה, מה שמחזק הוא לימוד סדר קדשים.
המכתב מסתיים: "ידידינו המברכו בחיים ושלום ובחג שמח וכשר, ישראל מאיר הכהן".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com