במסגרת מחקר ייחודי אותו ערכתי על קהילת יהודי עזה, אשר פורסם בסדרת מאמרים בלעדית ב"כיכר השבת" ולאחר מכן יצא לאור כספר 'עזה מאז ולתמיד' בהוצאת פלדהיים (מהדורה שלישית - תשפ"ה), נחשפתי לתיעוד המרתק הבא - תגלית היסטורית מרעישה.
מכתב נדיר, מלפני למעלה ממאה שנה, המתעד את פנייתו של הראשל"צ אל קהילת יהודי עזה בנוגע למינויו של מי שהיה רבה האחרון של הקהילה. המכתב, שנכתב בכ"ה בתשרי תרס"ז (1906) על ידי הראשון לציון רבי יעקב מאיר, מתאר את מעלותיו הרבות של הרב נסים אוחנה, אשר הובילו למינויו לרבה של אחת הקהילות היהודיות העתיקות בארץ ישראל.
"ידידים יקרים!" - במילים אלו פותח הראשל"צ את מכתבו ההיסטורי לקהילת עזה, כשהוא מציג את מועמדו המועדף: "החכם השלם כה"ר נסים אוחנה יצ"ו חתנו של מע"כ הרב הגדול נר המערבי כמוהר"ר נחמן בטיטו". הראשל"צ מונה את כישוריו המרשימים של המועמד הצעיר: שוחט מוסמך, מוהל מיומן, בקי בדקדוק ובשפה העברית, ומתאים במיוחד להוראת תורה למתחילים.
מסע חייו של הרב אוחנה החל במדיאה שבאלג'יריה, שם נולד בשנת תרמ"ב (1881) לאביו המקובל ר' מסעוד. בעודו רך בשנים, עלתה משפחתו לארץ ישראל, ובגיל 21 כבר הוסמך לרבנות על ידי גדולי ירושלים: מרן הגר"ש מסלאנט, מרן ה'יש"א ברכה', ובנו הגרח"מ.
בשנות כהונתו בעזה היה הרב אוחנה דמות מרכזית בחיי היומיום של הקהילה. ימיו היו גדושים בפעילות קהילתית ענפה.
כפי שמתואר בספרי 'עזה מאז ולתמיד' (למכירה בכל רשת חנויות יפה נוף-פלדהיים), הוא פיקח באופן אישי על ה'תלמוד תורה' שהקים, דאג לתחזוקת מקווה הטהרה שיזם את בנייתו, וניהל את בית העלמין שהקים. תלמידי ה'תלמוד תורה' זכו ליחס אישי מהרב, שנהנה להקשיב לשיעורים ולסיפורי המורים על מורשת העיר העתיקה. לעיתים קרובות היו המורים מצביעים על המבנים העתיקים בסביבה, ומספרים לתלמידים על הקשר ההיסטורי שלהם לסיפורי התנ"ך, ובמיוחד לסיפורי שמשון הגיבור.
את המכתב המלא אנו מקבלים מאוצרו של החוקר התורני הרה"ח ר' יחיאל גולדהבר, שידיו רב לו בחקר הישוב הישן, וכך לשונו:
"למע"כ אחינו היקרים והנכבדים יחידי סגולה ק"ק עזה העי"א ובתוכם מע"כ האדון הח' היקר כה"ר יוסף יאיר יצ"ו יחד כולם כו' . ידידים יקרים! מכתבכם היקר מן כ' לחדשינו נכון קבלתי, ונראה בעיני לשלוח אליכם את מע"כ החה"ש כה"ר נסים אוחנה יצ"ו חתנו של מע"כ הרב הגדול נר המערבי כמוהר"ר נחמן בטיטו יצ"ו, אשר הוא שוחט מוסמך ובמוהלות קרוב לגמור, ויועיל ללמד תורה לבניכם, שיד לו בדקדוק וידיעת שפת עברית ובייחוד ללמד למתחילים. ובכן אם יוכשר בעיניכם הודיעוני ואשלחהו למחנה תהלתכם. רק אין דבר זולת החיים והשלום. יעקב מאיר".
במהלך שנות כהונתו בעזה (1907-1912), הקים הרב אוחנה מוסדות חינוך, ביניהם תלמוד תורה שזכה לביקור היסטורי של אליעזר בן יהודה. הוא הקים מקווה טהרה ובית עלמין, והפך את הקהילה היהודית למרכז תורני משגשג.
קשריו של הרב אוחנה עם הקהילה המוסלמית היו מיוחדים במינם. הוא טיפח יחסים קרובים במיוחד עם המופתי של עזה, שייח' עבד אללה אלעלאמי. מן הסתם, במסגרת יחסים אלו הזמין[1] המופתי את הרב לראות את אחד האוצרות ההיסטוריים של העיר - עמוד עתיק במסגד המקומי, עליו חקוקים סמלי יהדות מרתקים: מנורה מוקפת בשופר, לולב ואתרוג, לצד שמו של התורם העתיק 'חנניה בן יעקב'.
קשר מיוחד זה הוביל לשיתוף פעולה יוצא דופן בין השניים בחיבור הספר "ודע מה שתשיב לאפיקורס". הרקע לכתיבת הספר היה פעילות המיסיון הנוצרי בעיר, שהקים בית חולים וניצל אותו להפיץ את מורשתו בין יהודים ומוסלמים כאחד. פעמיים בשבוע נפגשו הרב והמופתי ללימוד משותף, כשהמופתי מתעד בקפידה את תשובותיו המלומדות של הרב לטענות המיסיונרים, תשובות שלימים היוו את הבסיס לספר המשותף.
לאחר עזיבתו את עזה, המשיך הרב אוחנה בקריירה רבנית מרשימה: הוא כיהן כרב בניו יורק, במלטה, במצרים ובחיפה. בתקופת שהותו במצרים, זכה לכבוד מיוחד כשהוזמן למסיבת תה אצל המלך פואד הראשון, ואף מונה לראב"ד וסגן ראש הרבנים במצרים.
הרב אוחנה היה גם חלוץ בתחום החינוך והשפה העברית. הוא היה מהראשונים שתרגמו את התלמוד לעברית, מפעל שהקדים את מהדורות שטיינזלץ ושוטנשטיין המפורסמות. חיבוריו הרבים כוללים ספרי הלכה, שו"ת, ופרשנות: "תורת אמת", "מאיר עיני חכמים", "תשובה כהלכה", "נא"ה משיב", "תורת הזבח" ו"ספר תרי"ג מצוות".
רגע היסטורי מכונן בחייו היה בשנת תש"ז (1947), כשביקר את עולי הגרדום חברי האצ"ל: יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר, ערב עלייתם לגרדום. הרב אמר עימם את הוידוי המלא וקריאת שמע ישראל, אך נמנע מלהישאר בעת התלייה.
הרב אוחנה נפטר בשיבה טובה בשנת תשכ"ב (1962) בגיל שמונים, והובא למנוחות בחיפה בלוויה מרשימה שנערכה לפי מנהגי ספרד העתיקים, כולל תקיעות שופר ושבע הקפות. בין המלווים הרבים נראה גם האדמו"ר מסערט ויז'ניץ. כיום, רחוב בחיפה נושא את שמו, מנציח את זכרו של האיש שהיה הרב האחרון של קהילת יהודי עזה, ואשר השאיר אחריו מורשת עשירה של הגות, יצירה תורנית ומעשי חסד.
[1] כפי שהעיד בפני לימים אלוף משנה (במיל') דוד חכם, המושל הצבאי לשעבר של עזה, שכך נהגו עמו נכבדי העיר.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com