במסגרת מחקר נרחב על קורות משפחת אבוחצירא העזתית, שפורסם לראשונה בסדרת מאמרים בלעדית ב"כיכר השבת" ולאחר מכן יצא לאור כספר 'עזה מאז ולתמיד' בהוצאת פלדהיים (מהדורה שלישית - תשפ"ה) בכריכה קשה, נחשפתי לתיעוד המרתק הבא.
קטע שקראתי מספרו של פרופ' אמיטאב גוש, חתן פרס דן דוד וחוקר בעל שם עולמי בתחום האנתרופולוגיה - מדע חקר התרבויות והחברות האנושיות[1], הפליא אותי ביותר. גוש, שנודע בעולם האקדמי בזכות יכולתו הייחודית לשלב מחקר מדעי מעמיק עם כתיבה ספרותית מרתקת, ביקר במצרים בשנת תשמ"ט (1989) וחזר עם סיפור מדהים.
"זה כמו להגיד שהרמב"ם התאסלם בקהיר", אני מחייך כשאני קורא את התיעוד המפתיע. גוש הגיע לעיירה דמנהור שבמצרים בדיוק כשהתושבים התכוננו ל"מווליד" - הילולה שנתית לכבוד מי שהם מכנים "סידי אבוחצירה".
"הסידי נולד למשפחה יהודית במגרב", סיפרו לו התושבים הנלהבים, "אבל העביר עצמו למצרים באמצעות נס: הוא חצה את הים התיכון על מחצלת, ולכן נקרא אבוחצירה - 'בעל המחצלת'. אחרי בואו למצרים התאסלם ונודע כ'אדם מבורך'"...
קראתי את הקטע ונדהמתי. בספרי 'עזה מאז ולתמיד' חקרתי את הטענה שאחד מצאצאי משפחת האביר יעקב התאסלם והקים את שושלת אבוחצירא העזתית (ושללתי אותה), אבל כאן מדובר בסיפור שונה לחלוטין. מהר מאוד הבנתי את מקור הבלבול של הפלאחים המצרים, שאפילו בני עמם לעגו להם.
נשוב לתיאורו של גוש: השוטר המצרי שליווה את גוש עמד בצד וגלגל עיניים. "פולקלור נחות של פלאחים", מלמל בבוז, "הוא היה רב יהודי". אבל מה שהטריד אותו יותר היה נוכחותו של האנתרופולוג ההודי עצמו. "מה מחפש פה תייר שאינו יהודי או מוסלמי?", תהה בקול, בטוח שלפניו מרגל.
המפגש המשולש הזה - בין הפלאחים התמימים, השוטר הציני והחוקר ההודי המופתע - חושף סיפור מרתק על האופן שבו אגדות משתנות ומתגלגלות.
התושבים המקומיים למעשה ערבבו שני סיפורים אמיתיים ומופלאים של משפחת אבוחצירא המפוארת. הסיפור הראשון הוא של רבי שמואל אלבז, שחי במאה ה-17, היה תלמידו של רבי חיים ויטאל, והפליג על מחצלת בים - ומכאן מקור השם 'אבוחצירא', שפירושו בערבית 'בעל המחצלת'.
הסיפור השני הוא של צאצאו המפורסם רבי יעקב אבוחצירא, המכונה "אביר יעקב". רבי יעקב, שהיה מגדולי חכמי מרוקו וזקנו של הבבא סאלי, יצא בשנת תר"מ (1880) למסע לארץ ישראל. בדרכו עצר בדמנהור, שם חלה ונפטר. קברו הפך למוקד עלייה לרגל - לא רק ליהודים, אלא גם למוסלמים שהעריצו אותו כאיש קדוש.
אירוני במיוחד הוא שדווקא השוטר המצרי, בספקנותו כלפי אמונות הפלאחים, שימר את האמת ההיסטורית. בעוד הכפריים רקמו אגדה על צדיק שהתאסלם, הוא ידע את העובדות הפשוטות: רבי יעקב אבוחצירא היה רב יהודי מובהק - איש שעליו העידו בני דורו כי "בהבלי העולם הזה מאס", שמעולם לא שח שיחת חולין, ושהקדיש את חייו כולם לתורה ולעזרה לנזקקים.
הכפריים, שהתכוננו בהתרגשות להילולה השנתית, תיארו לאנתרופולוג ההודי המופתע חגיגה המונית, בדיוק כפי שתיעד בספרו: "אורות בכל מקום, דוכנים עם אקדחים ורובי אוויר, נדנדות וקרוסלות; הרחובות מתמלאים דוכני קבאב ועגלות של רוכלים, והומים המוני מבקרים". הם לא הבינו שהם למעשה חוגגים את זכרו של אחד מגדולי חכמי היהדות - צדיק מופלא שנפטר בדרכו לארץ הקודש.
החלק האחרון של הסיפור מגיע עד ימינו. בעוד הפלאחים של שנת תשמ"ט (1989) חגגו את "סידי אבוחצירה" בקרנבל המוני, המציאות השתנתה. בשנת תשע"ב (2012) נערכה ההילולה האחרונה בדמנהור, שכן מאז אסרו השלטונות המצרים על קיומה. רק בשלהי שנת תשפ"ב, אחרי עשור, הצליחה משלחת מישראל לקבל אישור מיוחד לשפץ את הקבר, בתקווה לחדש את העליה לרגל למקום, תקווה שנגדעה עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
אין צורך להבהיר שאין מאומה בטענות הפלאחים המצרים על צדיקי משפחת אבוחצירה. בספרי 'עזה מאז ולתמיד' (מהדורה שלישית, מופץ בכל חנויות יפה נוף -פלדהיים), אני שולל ומפריך טענה זו כביכול אחד ממשפחת אבוחצירה התאסלם, ומסקנתי היא שמדובר במשפחה מוסלמית שאימצה את השם בעקבות ישועה שחוו בקברו של רבי יעקב אבוחצירא או בשל עיסוק באריגת מחצלות, ולא שהם צאצאים של יהודים שהתאסלמו.
ומה בדבר ההילולא המשותפת של יהודים ומוסלמים על קבר יחיד?
תגובה מעניינת התקבלה ממסטרנט שמואל בן שלום מאוניברסיטת תל אביב, המתמחה להיסטוריה ואנתרופולוגיה של האסלאם (שהפנה אותי למקור מרתק זה), המוסיף נדבך חשוב להבנת התופעה:
תופעת ה'יארצייט' (הילולות לזכר צדיקים) היא למעשה תופעה משותפת למסורת היהודית והמוסלמית באזורנו. הדבר משתקף במספר רבדים:
במסורת הסופית-מוסלמית העממית קיימת הערצת צדיקים בדומה למסורת היהודית. דוגמה מובהקת לכך היא הילולת רשב"י במירון, שמושכת אליה לא רק יהודים, אלא גם מוסלמים ודרוזים. מעניין לציין שאפילו המוזיקה המסורתית של שירי מירון מקורה במסורת המוסלמית.
יתרה מזאת, מנהגי ההילולות מהווים דוגמה מרתקת להשפעה הדדית בין הקהילות - מנהגים יהודיים אומצו על ידי הקהילה המוסלמית, וכן להיפך. תופעה זו מדגימה את המארג התרבותי העשיר של האזור, שבו מסורות דתיות שונות השפיעו זו על זו לאורך הדורות.
[1] אמיטאב גוש (נולד תשט"ז, 1956), אנתרופולוג וסופר הודי, זוכה פרס דן דוד ופרסים בינלאומיים נוספים. ספרו "בארץ עתיקה" (In an Antique Land) מתעד את מסעותיו במצרים ואת מחקרו האנתרופולוגי שם.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com