החשש של הרב מבריסק בפיוט "צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ"

• המחלוקת בתוך ברסלב: האם רבי נחמן סבר שיש ללמוד בלי הבנה כלל?!
• האם על-פי המקובלים יש ללמוד ללא הבנה כלל?!
• כשרבי שמעון שקופ נימק: "מדוע אני לא לומד קדשים?"
• האם החפץ חיים ראה בעליית חובבי ציון כאתחלתא דגאולה?

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ בָּרְכוּ אֱמוּנַי

שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ כִּדְבַר יְיָ

הפיוט בנוי לפי סדר ברכת המזון, כאשר שלושת הבתים הראשונים מקבילים לשלוש הברכות הראשונות בברכת המזון, והרביעי עוסק ב"כוס של ברכה", כוס היין עליה מברכים את ברכת המזון במקרים מסוימים.

הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ רוֹעֵנוּ אָבִינוּ

אָכַלְנוּ מִלַּחְמוֹ (אֶת לַחְמוֹ) וּמִיֵּינוֹ (וְיֵינוֹ) שָׁתִינוּ

עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ.

אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ

וורט מפורסם בעולם היהודי, על האברך שניגש לרב בית הכנסת, ושאלו, כיצד אני יכול להוציא את אשתי בקידוש בליל שבת? הרי אני מתפלל תפילת ערבית בבית כנסת, ושם אני יוצא ידי חובת קידוש מדאורייתא, ואילו אשתי, שלא מתפללת כלל, מחויבת בקידוש מדאורייתא, וכיצד אני שמחויבת מדרבנן מוציא את אשתי מדאורייתא?

חייך הרב וליטף את זקנו, רכן לעבר האברך היקר והסביר ברוך: "ראה, כשאתה נכנס לבית, ופותח את הדלת, אתה קורא לעבר אשתך בקול גדול "גיט שאבעס אשתי היקרה", ואילו היא מחזירה לך: "שבת שלום בעלי היקר", - כך היא יוצאת ידי חובת קידוש מדאוריתא!".

בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ

עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ

וּמָזוֹן וְצֵדָה הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ

חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְאֱמֶת יְיָ

כאן, נשאלת השאלה, והרי כפי שלמדנו, שיר 'צור משלו' חובר כנגד ברכת המזון, והאם מי שישיר אותו בשעת הסעודה, יצא ידי חובת ברכת המזון מדאורייתא??

ואכן, תלמידם ומקורבם של בני מרן הגרי"ז הרב שמעון יוסף מלר, בספר "הרב מבריסק" חלק ג' עמ' 420, סיפר על מרן 'הרב מבריסק' שבעת שהותו בעיירת הנופש שולץ בשוויץ, נשלחו אליו למעונו כמה מתלמידי ישיבת לוצרן לשהות במחיצתו בשבת ולהשלים לו מנין.

הללו הגיעו לבית הרב מבריסק לאחר שסיימו את סעודת השבת, כשהוא עדיין טרם סיים את הסעודה [כנראה קמו להתפלל נץ בישיבת לוצרן], וביקש מהם הרב מבריסק לשורר איזה ניגון מזמירות שבת.

אחד הבחורים, החליט לשיר את "צור משלו אכלנו", אולם תיכף ומיד הרב מבריסק הפסיקו ואמר כי "זמירות אלו אין אנו שרים".

לאחר הסעודה, בני הרב מבריסק ביארו לבחור כי יש לחוש שעל ידי אמירת פיוט זה, הכולל את תוכן ותורף ברכות המזון בקצרה, כבר יוצאים ידי חובת "ברכת המזון".

את מעשה זה סיפר לרב מלר הג"ר יעקב איראם, כפי שנפסק בשו"ע אורח חיים [סי' קפ"ז סעי' א'] "ואם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא יצא".

רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ

עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ

וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ

רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְיָ

מקריאה ראשונית בספר 'הרב מבריסק' נראה שחומרה זו, חידשה מרן הרב מבריסק, אולם מלימוד מעמיק את סוגיה זו, מצאנו עוד כמה מקורות לכך, ומסתבר שמנהגו של הרב מבריסק החל עוד ממרנא הגר"ח מוולאזין סב סבו שקיבל זאת מאדונינו הגר"א.

כך מובא בספר 'כתר ראש' (סי' צד. בתוך סדור אשי ישראל על פי הגר"א), שהגר"ח חיים מוולוז'ין הקפיד שלא לשיר צור משלו. הסיבה כפי שהבאנו וכמו שכתבו הפוסקים - שעל ידי השיר יוצאים ידי חובת ברכת המזון מדאורייתא, שכן מדאורייתא אין נוסח קבוע לברכת המזון.

יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא

וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבִרְנָנָה (שָׁם) נַעֲלֶה

הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה

עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא כְּבִרְכַּת יְיָ

כך גם הובא בסידור 'אישי ישראל' ע"פ דעת הגר"א, עם פירוש אבני אליהו, ושיח יצחק כולל ספר מעשה רב, ואורחות חיים מתלמידו הגר"ח מוולוז'ין: "אין אומרים בשבת קודם ברכת המזון פזמון צור משלו אכלנו, והטעם לזה משום שבזה יוצאים בברכת המזון דאורייתא...".