פרק ה': לא ברור מי חיבר את המילים המרגשות של שיר "צור משלו אכלנו" אותו שרים בחרדת קודש בסעודת ליל שבת, עם ישראל. אולם מסתבר שמחברו האלמוני חי, כנראה, בצפון צרפת בימי הביניים.
- המחלוקת בתוך ברסלב: האם רבי נחמן סבר שיש ללמוד בלי הבנה כלל?!
- האם על-פי המקובלים יש ללמוד ללא הבנה כלל?!
- כשרבי שמעון שקופ נימק: "מדוע אני לא לומד קדשים?"
- האם החפץ חיים ראה בעליית חובבי ציון כאתחלתא דגאולה?
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ כִּדְבַר יְיָ
הפיוט בנוי לפי סדר ברכת המזון, כאשר שלושת הבתים הראשונים מקבילים לשלוש הברכות הראשונות בברכת המזון, והרביעי עוסק ב"כוס של ברכה", כוס היין עליה מברכים את ברכת המזון במקרים מסוימים.
הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ רוֹעֵנוּ אָבִינוּ
אָכַלְנוּ מִלַּחְמוֹ (אֶת לַחְמוֹ) וּמִיֵּינוֹ (וְיֵינוֹ) שָׁתִינוּ
עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ.
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ
וורט מפורסם בעולם היהודי, על האברך שניגש לרב בית הכנסת, ושאלו, כיצד אני יכול להוציא את אשתי בקידוש בליל שבת? הרי אני מתפלל תפילת ערבית בבית כנסת, ושם אני יוצא ידי חובת קידוש מדאורייתא, ואילו אשתי, שלא מתפללת כלל, מחויבת בקידוש מדאורייתא, וכיצד אני שמחויבת מדרבנן מוציא את אשתי מדאורייתא?
חייך הרב וליטף את זקנו, רכן לעבר האברך היקר והסביר ברוך: "ראה, כשאתה נכנס לבית, ופותח את הדלת, אתה קורא לעבר אשתך בקול גדול "גיט שאבעס אשתי היקרה", ואילו היא מחזירה לך: "שבת שלום בעלי היקר", - כך היא יוצאת ידי חובת קידוש מדאוריתא!".
בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ
וּמָזוֹן וְצֵדָה הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ
חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְאֱמֶת יְיָ
כאן, נשאלת השאלה, והרי כפי שלמדנו, שיר 'צור משלו' חובר כנגד ברכת המזון, והאם מי שישיר אותו בשעת הסעודה, יצא ידי חובת ברכת המזון מדאורייתא??
ואכן, תלמידם ומקורבם של בני מרן הגרי"ז הרב שמעון יוסף מלר, בספר "הרב מבריסק" חלק ג' עמ' 420, סיפר על מרן 'הרב מבריסק' שבעת שהותו בעיירת הנופש שולץ בשוויץ, נשלחו אליו למעונו כמה מתלמידי ישיבת לוצרן לשהות במחיצתו בשבת ולהשלים לו מנין.
הללו הגיעו לבית הרב מבריסק לאחר שסיימו את סעודת השבת, כשהוא עדיין טרם סיים את הסעודה [כנראה קמו להתפלל נץ בישיבת לוצרן], וביקש מהם הרב מבריסק לשורר איזה ניגון מזמירות שבת.
אחד הבחורים, החליט לשיר את "צור משלו אכלנו", אולם תיכף ומיד הרב מבריסק הפסיקו ואמר כי "זמירות אלו אין אנו שרים".
לאחר הסעודה, בני הרב מבריסק ביארו לבחור כי יש לחוש שעל ידי אמירת פיוט זה, הכולל את תוכן ותורף ברכות המזון בקצרה, כבר יוצאים ידי חובת "ברכת המזון".
את מעשה זה סיפר לרב מלר הג"ר יעקב איראם, כפי שנפסק בשו"ע אורח חיים [סי' קפ"ז סעי' א'] "ואם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא יצא".
רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ
עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ
וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ
רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְיָ
מקריאה ראשונית בספר 'הרב מבריסק' נראה שחומרה זו, חידשה מרן הרב מבריסק, אולם מלימוד מעמיק את סוגיה זו, מצאנו עוד כמה מקורות לכך, ומסתבר שמנהגו של הרב מבריסק החל עוד ממרנא הגר"ח מוולאזין סב סבו שקיבל זאת מאדונינו הגר"א.
כך מובא בספר 'כתר ראש' (סי' צד. בתוך סדור אשי ישראל על פי הגר"א), שהגר"ח חיים מוולוז'ין הקפיד שלא לשיר צור משלו. הסיבה כפי שהבאנו וכמו שכתבו הפוסקים - שעל ידי השיר יוצאים ידי חובת ברכת המזון מדאורייתא, שכן מדאורייתא אין נוסח קבוע לברכת המזון.
יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבִרְנָנָה (שָׁם) נַעֲלֶה
הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה
עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא כְּבִרְכַּת יְיָ
כך גם הובא בסידור 'אישי ישראל' ע"פ דעת הגר"א, עם פירוש אבני אליהו, ושיח יצחק כולל ספר מעשה רב, ואורחות חיים מתלמידו הגר"ח מוולוז'ין: "אין אומרים בשבת קודם ברכת המזון פזמון צור משלו אכלנו, והטעם לזה משום שבזה יוצאים בברכת המזון דאורייתא...".
כך גם כתב הגאון רבי אייזיק אזבנד ראש ישיבת טלז קליוולנד בקובץ בית אהרן וישראל 46 ניסן – אייר תשנ"ג.
נמצאנו למדים שמנהג זה שלא לשיר את 'צור משלו אכלנו' הוא קדמון, כבר מזמנו של הגר"ח מוולוז'ין שקיבל מרבו הגר"א, ולא החל רק אצל הרב מבריסק. אולם כיצד ניתן לסנגר על מנהג העולם שלא שמים לב לכך??
באתר 'תורת הר עציון' של ישיבת הר עציון בראשות הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל צאצאו של הגר"ח מוולוז'ין כתב ר' רועי כהן מאמר בענין וישב את מנהג העולם כן לשיר זאת, כנגד מנהג בית בריסק.
שתי סיבות טען כהן, שמותר לשיר את שיר זה, ודלא כהגרי"ז, הגר"ח והגר"א, וכמנהג העולם.
א. כיון שנפסק להלכה שמצוות צריכות כוונה, וכיוון שלא כיוון בעת אמירת הפיוט לא יצא ידי חובתו ברכת המזון כלל וכלל.
ב. נפסק להלכה כי צריך להזכיר 'ארץ', 'ברית', 'תורה' ו'מלכות' וגם אם תאמר שהגר"ח והגר"א חששו לשיטת הרמב"ם, בצור משלו לא מוזכרת מלכות בית דוד.
אולם נראה להסביר את חומרתם של הגר"ח והגר"א, ממשיך כהן, כי הם חששו לדעת האומר שמצוות אינן צריכות כוונה ולכן לא שרו את 'צור משלו אכלנו'.
עוד מוסיף כהן וטוען שהגר"ח והגר"א החמירו, כי היה להם נוסח אחר לפיוט צור משלו שכן בכתבי יד מאיטליה נמצא נוסח הפיוט עם שינוי משמעותי בבית האחרון: "יבנה המקדש / עיר ציון תמלא ומלוכה תתחדש / וברננה שם נעלה".
ולפי נוסח זה, מסיק כהן, מתיישב היטב חששם שהרי בתחילת הפיוט יש 'ארץ' ובסופו 'מלכות' ולפי הרמב"ם יוצא בכך ידי חובת ברכת המזון, ולכן החמירו הגר"ח והגר"א.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com