אנו חיים בעידן שבו הטרור אינו מתרחש רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם – ואולי בעיקר – בערוצי התקשורת, הטלפונים החכמים ומחשבי הלפטופ שלנו.
במאמר מקיף וחדשני שפורסם באתר "תורה בוקס" בשפה הצרפתית מציע הרב ראובן בניאר ניתוח מעמיק של תופעת הטרור המודרני, תוך התמקדות מיוחדת בקשר ההדוק בין טרור לתקשורת.
המאמר, "הטרור והיהדות – מבט מעמיק על התקופה", מאיר באור חדש את האופן שבו הפכה המדיה מכלי דיווח על טרור למרכיב אינטגרלי בו. במאמרו, חושף בניאר איך מה שהחל כשימוש בתקשורת מסורתית להפצת מסרים, הפך למערכת מתוחכמת של הפקה, הפצה והשפעה תודעתית.
ספוילר מרכזי – המהפך התקשורתי של הטרור
בחלק המרתק ביותר במאמרו, מנתח הרב בניאר את נקודת המפנה המכרעת בהיסטוריה של הטרור המודרני: פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. "לראשונה בהיסטוריה", כותב הרב בניאר, "פיגוע טרור שודר בשידור חי לעיני כל העולם... עד לקריסתם המוחלטת של הסמלים הכלכליים של ארצות הברית".
זו לא הייתה רק התקפת טרור – זו הייתה הפקה תקשורתית מתוכננת בקפידה, שנועדה להשיג את המרב מההד התקשורתי. הפער המדויק בין פגיעת המטוס הראשון לשני אפשר למצלמות להתמקד בדיוק ברגע הפגיעה השנייה – תזמון שאינו יכול להיות מקרי.
חשיפה: כיצד ה-7 באוקטובר המשיך את המגמה
המאמר חושף דפוס התנהגות דומה באירועי ה-7 באוקטובר, שבהם תיעדו מחבלי חמאס את פעולותיהם בזמן אמת והפיצו אותן ברשתות החברתיות. בניאר מצביע על הפער הטכנולוגי העצום שחל מאז 2001: "פעם, טרוריסטים היו שולחים קלטות למערכות חדשות. היום, כל מחבל הוא גם צלם, עורך ומפיץ של התכנים שלו".
התובנה המטרידה במיוחד במאמר היא שבעידן הדיגיטלי, ארגוני הטרור כבר אינם זקוקים לשיתוף פעולה של התקשורת הממוסדת. הרשתות החברתיות מספקות להם במה עוקפת פילטרים, המאפשרת גישה ישירה למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם.
גילוי מדאיג – האלגוריתם כמשרת הטרור הלא מודע
אחת הטענות המפתיעות ביותר במאמר נוגעת לתפקיד האלגוריתמים של הרשתות החברתיות בהפצת תכני טרור. הרב בניאר טוען שהמערכות הממוחשבות, שנועדו להגביר מעורבות משתמשים, הפכו בעל כורחן למפיצות יעילות של תעמולת טרור. "תוכן מזעזע גורם לתגובות רגשיות חזקות, וזה בדיוק מה שהאלגוריתם מחפש", הוא מסביר.
הנתונים שמציג בניאר מטרידים: תכנים קיצוניים מקבלים פי שישה יותר שיתופים מתכנים מתונים, והאלגוריתם אינו מבחין בין תוכן חיובי או שלילי – הוא רק מזהה מעורבות. כך נוצר מעגל קסמים הרסני שמתגמל אלימות והקצנה.
איום העתיד
בסיום המאמר, בניאר מתריע מפני האיום המתפתח: השימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית ו"דיפ פייק" על ידי ארגוני טרור. "הטרור הווירטואלי עלול להיות מסוכן לא פחות מהפיזי", הוא קובע, ומתאר תרחיש שבו ארגוני טרור יכולים ליצור פאניקה המונית או להשפיע על החלטות מדיניות באמצעות סרטונים מזויפים אך משכנעים להפליא.
המענה היהודי – אמונה מול פחד
לצד הניתוח המעמיק של הבעיה, המאמר מציע גם פתרון ייחודי, המבוסס על מקורות יהודיים עתיקים. הרב בניאר מראה כיצד דמויות כמו אברהם אבינו ודוד המלך התמודדו עם טרור פסיכולוגי בתקופתם, והציעו מודל של התמודדות המבוסס על אמונה, חוסן פנימי ואחדות.
"מול האסטרטגיה של הפחד, התורה מציעה אסטרטגיה של אמונה", כותב בניאר. "כשהעולם משדר טרור, אנחנו צריכים לשדר תקווה".
המאמר המלא של הרב בניאר מציע מבט מעמיק ומקורי על אחת התופעות המטרידות ביותר בעולם המודרני. הוא פורס יריעה רחבה החל מהמלחמה הראשונה המתוארת בתורה ועד לאתגרי הטרור הווירטואלי של העתיד, ומציע פרספקטיבה יהודית ייחודית על התמודדות עם האיום הזה.
להלן המאמר המלא בתרגום לעברית מתוך אתר "תורה בוקס"
הטרור והיהדות – מבט מעמיק על התקופה
אירועי שמחת תורה תשפ"ד טלטלו את עם ישראל וחשפו אתגרי ביטחון, זהות ואמונה. אך האם יש בהם הד לרגעים היסטוריים קודמים? מאמר זה מציע מבט מעמיק דרך עיני ההיסטוריה והתורה.
האירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר טלטלו את העולם והכניסו אותו למערבולת של רגשות, עמדות מנוגדות ופרשנויות שונות. יש כאלה שמשווים את חמאס לנאצים, אחרים רואים בהם לוחמי חופש. האמת? נראה שהיגיון כבר לא משחק תפקיד. אבל מהו בעצם טרור? איך הוא הפך מתופעה פוליטית לתופעה דתית תוך כמה עשרות שנים? מה ההשלכות של השינוי הזה? איך המדיה משפיעה על כל זה? ולבסוף – ואולי הכי חשוב – איך התורה מתייחסת לטרור? כי כמו תמיד, התשובות שהעם היהודי מחפש – כבר נמצאות בתורה.
מלחמה ראשונה – ומה שניתן ללמוד ממנה
התורה מתארת את המלחמה הראשונה בהיסטוריה – קואליציית ארבעת המלכים בראשות נמרוד נגד חמשת מלכי סדום ועמורה. במהלך המלחמה נשבה לוט, אחיינו של אברהם אבינו. מה שלא השאיר לאברהם ברירה אלא לצאת ולהילחם. הוא לא היה איש מלחמה, לא הייתה לו ברית צבאית. בלי נשקים ובלי חיילים.[1] ובכל זאת – הוא ניצח. איך? מתוך אמונה מוחלטת בבורא העולם.
מה זה טרור?
על מנת לדבר על טרור, צריך להגדיר מה הוא. למעשה אפילו החוקרים מתקשים לתת לטרור הגדרה חד-משמעית. למשל, הפרופ' אלכס שמיד הקדיש לנושא מעל מאה עמודים ועדיין לא הצליח להגיע להסכמה רחבה. למה? כי טרור משתנה ומתאים את עצמו כל הזמן.
אולם במסגרת מאמר זה, נשתמש בהגדרה הפשוטה ביותר: המשמעות האטימולוגית. המונח "טרוריזם" נגזר מהמילה "טרור", שמשמעה פחד. טרור הוא יצירה של פחד, וניצולו באמצעות אלימות או איום באלימות, מונע מתוך אידיאולוגיה.
הטרור הראשון בהיסטוריה – עמלק
בהתאם להגדרה הזו, הקבוצה הטרוריסטית הראשונה שפוגשים בתורה היא עמלק. העם הזה הגיע מרחוק במטרה לתקוף את עם ישראל מיד אחרי יציאת מצרים – בלי שום אינטרס פוליטי או טריטוריאלי. למה? כי הם לא יכלו לסבול את עצם קיומו של עם שמייצג אמונה בה'.
חז"ל מסבירים שהמטרה שלהם הייתה לקרר את ההתלהבות מהניסים ולהטיל ספק באמונה. וכאן נשאלת שאלה: איך בכלל הצליחו לפגוע בבני ישראל אם ענני הכבוד הגנו עליהם?[2] התשובה פשוטה: מי שלא היה מחובר לאמונה, נשאר חשוף[3].
גוליית – הטרור הפסיכולוגי
גם גוליית לא היה סתם לוחם ענק, אלא מומחה לטרור פסיכולוגי. במשך 40 יום הוא עמד מול מחנה ישראל, השמיע איומים, יצר פחד – ואף אחד לא העז להתמודד מולו. חוץ מדוד.[4] איך דוד הצליח לנצח אותו? בדיוק כמו אברהם – מתוך אמונה מוחלטת שהמלחמה היא רצון ה'.
כעת נפנה אל אחד הסיפורים המפורסמים בתורה – סיפורו של הלוחם הפלישתי האגדי, גוליית. גוליית לא היה רק ענק בעל מימדים מרשימים ולוחם מיומן, אלא גם מומחה בנשק פסיכולוגי רב-עוצמה: זריעת פחד.
בקרב בין הצבא הפלישתי לצבאו של המלך שאול, הוא יצא מדי בוקר וערב לחלל את שם ה' ולהטיל אימה על מחנה ישראל. באיטיות ובביטחון, הוא דיבר אליהם והשפיל אותם, מנסה לערער את רוחם ולשבור את כוחם הנפשי. גוליית הציע דו-קרב כדי להכריע את המלחמה במהירות, כשהוא בטוח לחלוטין בעליונותו.
אך אז הופיע דוד הצעיר, רועה צאן פשוט בלי הכשרה צבאית שלא נבהל. הוא נענה לאתגר, ולמרות שכל הסימנים הצביעו על קרב חסר סיכוי, הצליח להפיל את גוליית בעזרת אבן אחת בלבד. בעוד גוליית היה לוחם מנוסה, עטוי שריון כבד ומצויד בכלי נשק מתקדמים, דוד היה צעיר חסר ניסיון צבאי, חמוש רק בקלע ובאמונה יוקדת.
ומה היה סודו? פשוט מאוד: דוד הבין שהקרב מול גוליית אינו רק עימות פיזי, אלא שליחות אלוקית. הוא שם את מבטחו באלוהים, ובכך ניצח לא רק את הלוחם הפלישתי, אלא גם את הפחד שהוא ניסה להטיל.
לידתו של הטרור הבינלאומי
התורה מלמדת אותנו שאין מקריות בעולם – כל מה שקורה הוא בהשגחה אלוקית. אך ההבנה הזו לא מבטלת את הכאב שאנו חווים או את האחריות של מי שמבצע מעשי זוועה. להפך, היא מחייבת אותנו ללמוד מכל מה שאנו רואים ושומעים. כאשר אנו עדים לאירועים מזעזעים כמו אלו של ה-7 באוקטובר, אסור לנו להתעלם או לקבלם כמובן מאליו – אנו מוכרחים לשאול שאלות ולנסות להבין.
כדי לפענח את מה שמתרחש בזמננו, עלינו להתבונן בהתפתחות הטרור בעשורים האחרונים. מסתבר כי השינוי המרכזי איננו באמצעי הלחימה או בטקטיקות, אלא דווקא באידיאולוגיה שמניעה את הטרוריסטים. אחת הנקודות המשמעותיות בהיסטוריה של הטרור התרחשה ב-22 ביולי 1968, כאשר החזית העממית לשחרור פלסטין חטפה מטוס של אל על. זו לא הייתה החטיפה הראשונה בעולם, אך היא סימנה נקודת מפנה: לראשונה, טרוריסטים לא פעלו רק כדי לפגוע, אלא כדי לכפות על מדינה ריבונית (ישראל) לנהל משא ומתן לשחרור מחבלים הכלואים בבתי הכלא שלה. כך נולד הטרור הבינלאומי, שבו האלימות הפכה לכלי סחיטה פוליטי בקנה מידה עולמי.
טרור ללא גבולות
מאז הופעת הטרור הבינלאומי, ארגוני טרור חוצים גבולות כאילו הם אינם קיימים. הם אינם מהססים לפגוע בחפים מפשע, גם בכאלה שאין להם כל קשר ישיר למטרותיהם. דוגמה מצמררת לכך היא הטבח באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, שבו רצח ארגון "ספטמבר השחור" 11 ספורטאים ישראלים. העובדה שהפיגוע התרחש דווקא על אדמת גרמניה והקורבנות היו ספורטאים ממדינת ישראל, ממחישה כיצד הטרוריסטים לא תמיד מכוונים ישירות נגד אויביהם הפוליטיים, אלא מחפשים זירה שתעניק להם הד תקשורתי עולמי.
התפשטות הטרור בסוף שנות ה-60 אינה מקרית. התקופה התאפיינה בגל של אידיאליזם מהפכני, תנועות אנטי-מיליטריסטיות ואנטי-אימפריאליסטיות, בעיקר במערב. קבוצות טרור רבות לא הסתפקו באלימות לשם השגת מטרות פוליטיות ישירות, אלא ביקשו לערער את הסדר הקיים ולשנות את התודעה הציבורית. כך, חברי פלג הצבא האדום הגרמני – הידוע גם בשם "באדר-מיינהוף" – תירצו את מעשיהם באמירות כמו: "האנטי-אימפריאליזם הוא קודם כל התנגדות למלחמת וייטנאם, אך גם למעורבות האמריקאית בשליטה על מדינות העולם השלישי".
מטרור פוליטי לטרור דתי: כשהאלימות הופכת למצווה
הטרור המודרני החל בעיקר כתופעה חילונית ופוליטית, מונעת על ידי אידיאולוגיות מהפכניות. אך עם השנים, ארגוני הטרור החילוניים הלכו ודעכו, בעוד קבוצות טרור דתיות החלו לתפוס את מקומם. המספרים מדברים בעד עצמם: בשנת 1980 היו רשומות 62 קבוצות טרור חילוניות ורק 2 קבוצות דתיות. לעומת זאת, בשנת 2004 המגמה התהפכה: 16 קבוצות חילוניות מול 21 דתיות.
השינוי הזה התבטא בשטח באירועים מחרידים. כך, בשנת 1995, כת "אום שינריקיו" היפנית ביצעה פיגוע בגז סארין ברכבת התחתית של טוקיו, שהביא למותם של 12 בני אדם ולפציעתם של כמעט 4,000 נוספים. דוגמה נוספת היא הפיגוע הראשון במגדלי התאומים ב-26 בפברואר 1993, שבו נרצחו 6 בני אדם ויותר מ-1,000 נפצעו. מתכנן הפיגוע, רמזי יוסף, הצהיר כי פעל בשם האסלאם ואף תכנן להתנקש באפיפיור במהלך ביקורו בפיליפינים.
המעבר מטרור חילוני לטרור דתי אינו שינוי סמנטי בלבד. יש לו השלכות מרחיקות לכת. עבור קבוצות טרור דתיות, האלימות אינה רק אמצעי להשגת מטרות פוליטיות, אלא נתפסת כחובה דתית ואף כמעשה קדוש. בניגוד לטרוריסטים חילוניים, הכבולים לרוב לשיקולים אידיאולוגיים או פוליטיים, טרוריסטים דתיים חשים כי הם מצייתים לרצון אלוקי. ולכן אינם רואים מגבלות מוסריות או פוליטיות כהפרעה לשליחותם.
זו גם הסיבה שארגוני טרור אסלאמיים, למשל, אינם מהססים לפגוע במדינות מוסלמיות, גם אם המשמעות היא הרג מוסלמים חפים מפשע. מבחינתם, אין הבדל בין הריגת "כופרים" להריגת מוסלמים שהם רואים כמשתפי פעולה. הם אינם מהססים גם לסכן את בני עמם – כולל נשים, ילדים וזקנים – כל עוד הדבר משרת את מטרתם האלוקית כפי שהם תופסים אותה.
טרור בשידור חי: כשהמדיה הופכת לנשק
ה-11 בספטמבר 2001 היה רגע מכונן בהיסטוריה של הטרור. שני מטוסים חטופים התרסקו בזה אחר זה על מגדלי התאומים בניו יורק, והותירו אחריהם כמעט 3,000 הרוגים ויותר מ-6,000 פצועים. מנהיג אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן, הגיב לפיגועים בנאום ששודר ב-7 באוקטובר 2001 בערוץ אל-ג'זירה, שבו כינה את נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש "ראש הכופרים" ולא כנשיא לגיטימי.
מעבר להרס ולמספר הקורבנות העצום, ה-11 בספטמבר סימן נקודת מפנה בגלל החשיפה התקשורתית חסרת התקדים שלו. לראשונה בהיסטוריה, פיגוע טרור שודר בשידור חי לעיני כל העולם. מצלמות שהוצבו באזור תיעדו את הרגע שבו המטוס הראשון התרסק אל תוך המגדלים, ולאחר מכן את הפגיעה של המטוס השני – עד לקריסתם המוחלטת של הסמלים הכלכליים של ארצות הברית.
מאז, הטרוריסטים הבינו שהתקשורת היא כוח אדיר. הם החלו לרדוף אחרי החשיפה התקשורתית, מתוך הבנה שפחד מתעצם כשהוא מופץ בזמן אמת. דפוס זה חזר על עצמו שוב ושוב – כולל בטבח הנורא של ה-7 באוקטובר האחרון, שבו מחבלים תיעדו ושידרו את הזוועות שביצעו, בלי לחשוש מהשלכות בינלאומיות.
אך לא רק ארגוני הטרור זיהו את כוח המדיה – גם התקשורת עצמה הפכה לשחקן במעגל האימה הזה. במרדף אחר רייטינג ורגשנות, כלי תקשורת רבים אינם מהססים לשדר תמונות טראומטיות שמגבירות את תחושת הפחד בציבור. לפעמים, המחיר לכך כבד: במהלך הפיגוע ב"היפר כשר" בצרפת, השידור החי של כוחות הביטחון סיכן את חיי בני הערובה והשוטרים.
בעידן הרשתות החברתיות, כל אדם עם סמארטפון הופך למדיה פוטנציאלית, והטרוריסטים יודעים לנצל זאת היטב. ככל שהפיגועים שלהם זוכים ליותר צפיות וליותר פרסום – כך הם מונעים להמשיך ולפעול.
הדרך היהודית לניצחון על הטרור
מה התורה מלמדת אותנו על ההתמודדות עם הטרור? נוכל לסכם את התשובה לארבעה עקרונות מרכזיים:
1. אמונה מול פחד
הטרור נועד לזרוע פחד, אך התורה מלמדת שהפחד קיים רק כשחסר אמון בהשגחה האלוקית. מי שמאמין באמת שאלוהים מנהל את העולם יודע שכל מה שקורה – גם אם אינו מובן – הוא חלק מתוכנית גדולה יותר. עדויות רבות של ניצולים מחזקות את תחושת ההשגחה הפרטית, ומלמדות אותנו לראות את התמונה הרחבה, גם ברגעי משבר.
2. "כוחי ועוצם ידי" מול הבנת מקור הכוח האמיתי
התורה מזהירה מפני התפיסה שהצלחותינו תלויות אך ורק בכוחנו ובמאמצינו. עלינו לעשות את ההשתדלות הנדרשת – להיערך ביטחונית, לפעול באחריות – אך לזכור שההגנה האמיתית מגיעה מאלוקים. עם ישראל תואר ככבשה בין שבעים זאבים – ללא השגחה אלוקית, אין לה סיכוי לשרוד. האירועים האחרונים המחישו לנו זאת בצורה הכואבת ביותר: אסור לנו להסתמך רק על חומות, מודיעין וכוח צבאי.
3. מלחמת עמלק – הקרב האמיתי הוא רוחני
במלחמת עמלק, יהושע נלחם בשטח אך משה התפלל על ההר. חז"ל מסבירים שהקרב הפיזי הוא רק "הזנב" של המאבק. ה"ראש" נמצא בשמים. אם הטרור של היום מונע מאידיאולוגיה דתית, יש להעצים את החוסן הרוחני שלנו. לא במקרה חיילים רבים מדווחים על ניסים בשדה הקרב, ורבים מהם מתחזקים בשמירת מצוות כמו לבישת ציצית.
4. אחדות ישראל – הכוח שמנצח
הטרוריסטים אינם מבחינים בין קורבנותיהם – גברים ונשים, צעירים וזקנים, דתיים וחילוניים, אנשי ימין ואנשי שמאל. מול השנאה שלהם, התורה קוראת לנו להגביר את האחווה והערבות ההדדית. חיזוק האחדות מגיע לא רק ברמה הרגשית, אלא גם במעשים: תפילות למען הפצועים והחטופים, לימוד תורה לזכות מי שאינו יכול ללמוד, וצדקה למען אלו שנפגעו.
בסופו של דבר, המאבק בטרור אינו רק צבאי – הוא גם רוחני. עלינו להתחזק באמונה, בלימוד תורה, ובאהבת ישראל. ולפני הכול, ללמוד מהדמויות הגדולות של העם שלנו. מאבותינו כמו אברהם, ממלכינו כמו דוד, וממנהיגים צבאיים כמו יהושע בן נון. יש לנו ירושה רוחנית עשירה – בואו ננצל אותה!
[1] נדרים לב.
[2] מכילתא בשלח
[3] מכתב מאליהו ח"ב 267
[4] שמואל א יז כו – מפרשים שם
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com