אשתי לא הפסיקה לחקות את גיסתי - וזו הטעות האיומה שעשיתי | סיפור מטלטל

חנות בגדים | אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

שלום, אני אריאל (33) נשוי לשירה (31).

נישאנו בשעה טובה ומוצלחת, התחלנו את החיים בהרמוניה מושלמת. שבוע אחרי השבע ברכות, אני התחלתי ללמוד בכולל ושירה התחילה לעבוד כסייעת בגן סמוך.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הכל היה טוב ויפה, מבחינתנו לא היה עוד זוג מאושר כמונו. זכינו ב"ה לשלושה ילדים מתוקים שמילאו את ליבנו.

עברו כמה שנים טובות ויפות: יום אחד שמענו שאצל אשר אח של שירה, מתבשל משהו. שבוע אחרי: אשר סגר וורט עם בחירת ליבו, אביגיל.

הגענו לוורט, לאחר שעתיים כשיצאנו שמתי לב ששירה שותקת ומהורהרת. "הכל טוב?", שאלתי. "תשמע, היא כלה מתוקה ועדינה, היא פשוט יפה – אין דברים כאלה", אמרה בהערצה. "ברוך ה' – מגיע לאשר את הכי טוב", השבתי.

גם באירוסין לא היה ניתן לפספס את מבטיה של שירה על אביגיל, "היא פשוט נסיכה אמיתית", אמרה לאשר בסיום האירוסין.

אשר ואביגיל נישאו בשעה טובה. הקשר שלי עם אשר הוא קשר טוב, באופן טבעי בחרנו להגיע לשבת לבית חמי, כשאשר ואביגיל נמצאים שם.

מאוד שמחתי על כך, לשירה יהיה נחמד בחברתה של אביגיל הנערצת, ואני עם אשר זה כבר סיפור ישן שרק משתבח עם הזמן. יותר טוב מהשילוב הזה לא יכול להיות עבורנו.

אחרי כמה חודשים של שבתות משותפות שמתי לב למשהו... שירה הייתה שואלת את אביגיל יותר מדי שאלות - עליה, על אשר, תמיד מנסה לדלות מידע על חייהם. אביגיל הייתה צעירה והייתה עונה ומשתפת על חייה.

ואז הגיע השבת ההיא, השבת ששינתה לנו את השלום בית.

אשר היה מאוד שומר על אביגיל שלא תרים את המזוודות מהרכב. כמו בכל שבת היה גם מגיש לה סלטים בזמן הסעודה. בליל שבת אחד, סלט שאביגיל רצתה, נגמר על השולחן. אשר קם, וחזר עם הסלט המבוקש ומזג באדיבות לצלחת של רעייתו. גם בבוקר, אשר היה עושה קידוש לאביגיל לאחר התפילה ויושבים לשתות קפה יחד, זה קרה בכל פעם שהיינו שם יחד בשבת.

כשהלכנו לישון שנ"צ, שירה לא יכלה להסתיר את זה. "איזה כיף לאביגיל, איך הוא דואג לה, שומר עליה שלא תרים כבד", אמרה בקול שהיה ניתן לזהות בו כאב. "כן, הוא בחור מיוחד אשר הזה", הוספתי. "היא כמו מלכה", השלימה שירה.

הבנתי ששירה מנסה לאותת לי משהו.

בכדי למזער את הדרמה אמרתי לה: "את יודעת מה זה זוגות צעירים, הכל טוב ויפה עד שמגיעים הילדים", אבל שירה לא ויתרה ואמרה: "גם כשהיינו זוג צעיר לא דאגת לי ככה".

המילים הללו שיתקו אותי. מה קרה לה פתאום? מה כל הדיבורים האלה נופלים עליי עכשיו?

אבל מאז, שירה לא עזבה את הנושא של אביגיל ואשר, כל מה שהיה לאביגיל, שירה הייתה שואלת אותה מאיזו חנות היא קנתה והייתה קונה. היינו הולכים לחנויות והיא הייתה מנסה לזכור איך הנעל של אביגיל הייתה נראית בשבת.

גם בשיחות עם אחיותיה, היה ניתן לשמוע את שירה מקדישה זמן יקר על אביגיל, ועל הדאגה של אשר אליה. זה המשיך ורק התעצם, זו הייתה אובססיה לכל דבר ועניין. כבר לא יכולתי לשמוע את זה, הרגשתי נחות, אחד שלא מספק את הסחורה.

אביגיל הפכה עבורי לסוג של מטרד, החלטתי לא להגיע לשבת לחמי כשהם שם, לא יכולתי יותר להרשות לשירה לראות אותם, זה החל לפגוע בי, זה היה מצב שלא ידעתי איך להתמודד איתו. מבחינתה אשר הוא בעל דואג ומאפשר, ואני פחות. זה גרם בינינו לרגשות לא נעימים.

ממצוקה גדולה, החלטתי לעשות את הדבר הבא.

בכדי להוריד את העיניים של שירה מאביגיל ואת הערכתה הגדולה אליה, החלטתי להוריד את אביגיל, למצוא את החסרונות שלה. בכל פעם כששירה הייתה מזכירה ומתלהבת מאביגיל הייתי אומר לה: "את משווה אותה אלייך? את אישה איכותית, את לא צריכה בכלל את כל הקוסמטיקה והבגדים שהיא מביאה עימה בכל פעם, את יש לך משהו טבעי מיוחד באישיות, בצניעות שלך, ביראת שמים שלך".

כך נהגתי תקופה, אבל זה לא עבד כל כך מהר, עדיין שירה ראתה בזוגיות שלהם מודל לחיקוי, היא בעצם רצתה להיות אביגיל – בסגנון, בביגוד, בסטייל הזה שיש לה, ושאני אהיה אשר – זה שדואג לה, ותמיד היא תהא בראש שלי.

המשכתי תמיד באותה הדרך של הורדת הערך מאביגיל: א. היא סתם מפונקת. ב. זה רק מראה כמה בלי זה היא לא מאושרת. ג. היא נראית לי אחת שממררת לו את החיים ושולטת עליו ואין לו ברירה. ד. הכל הצגה ובבית כשהם לבד הם מתנהגים אחרת. ה. הוא עושה את זה מתוך פחד ואין לו ברירה ו. את הבריאה, את המובחרת, היא הילדה את הבוגרת וכו'...

בכנות גדולה אני אומר, כי בחדרי ליבי ידעתי שהם זוג מיוחד, שהם באמת סגנון אהוב שאפילו לא מתאמץ להיראות טוב. ובבושה גדולה אומר לכם, שלמרות זאת הייתי חייב להוריד אותם, הם היוו איום נוראי על חיי הנישואין שלי.

בתוך תוכי הרגשתי כל כך מסכן וקטנוני, הפריעה לי ההתנהגות שלי, מדוע אני צריך להוריד מישהו אחר בשביל אשתי? למה אין לי את הכוח להעצים את אשתי שלא על חשבון אביגיל?

אני כותב זאת ומתבייש כשאני נזכר במילים אותם אמרתי לשירה, אני מרגיש כל כך רע, עד כמה הייתי מחוסר התמודדות ומחוסר העצמה וביטחון, אם היה בי חוסן נפשי ורגשי לא הייתי נוהג כך.

אבל הסיפור לא נגמר, כי אז התחיל משהו שלא היה ניתן להחזיר לקדמותו.

שירה החלה לפתח תחרות סמויה עם אביגיל, שבאמת - זאת לא הייתה תחרות, כי בשביל תחרות צריך שני צדדים, ואביגיל הייתה בעולם שלה, באושר ובשקט הנפשי שאפף אותה ואת אשר תמיד.

מה שקרה בעצם, ששירה הושפעה מדבריי. ידעתי שגם אם לא הייתה מאמינה בהם, היה לה קל יותר לקבל את שטיפת המוח שעשיתי,  בכדי לא להתמודד עם המציאות של אשר ואביגיל. אבל זה היה נראה שזה נכנס אצלה חזק מאוד.

• • •

עכשיו כבר שירה לא מעריצה את אביגיל כמו פעם, אולי זה נראה שהרווחתי, אבל אני המופסד הגדול ביותר, כי הפכתי את אשתי לאישה תחרותית, לאישה מרת נפש שבכדי להיות רגועה היא עסוקה תמיד באחרים, במה יש להם, וכמה היא יותר מהם.

במקום להעצים אותה ולדבר על אמונה, על המתנות שה' הביא לה ולא הביא לאחרים, ולא בגלל שהיא מיוחדת והאחרים לא, אלא בגלל שלכל אחד יש את הזמן שלו לקבל, את מה שמתאים לו, ובעיקר את מה שיעשה לו הכי טוב בחיים. בדיוק את זה לא אמרתי, והחלטתי להתעסק באחרים ולא באשתי.

בחולשה הזו הכרתי מאוחר יותר, אבל כרגע שירה עמוק עמוק בתוך התחרות, ואני יודע שמבחינה נפשית היא סובלת, ועדיין עסוקה בלנצח את אביגיל, לבדוק תמיד במה היא יותר ממנה. אני, שרציתי שהיא תפסיק לדבר עליה, קיבלתי אישה שממשיכה בעוז ובכוחות מחודשים את ההתעסקות בה.

בדיוק את זה הבאתי לחיי, אני ולא אחר.

אמר רבי יוסי: המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא (ירושלמי, חגיגה ב' א'). שאלו תלמידיו את רבי נחוניה בן הקנה, במה הארכת ימים? אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי (מגילה כ"ח)  דברי חז"ל אלו מתארות את הרווח בעולם הבא, ובעולם הזה של מי שלא נהג כמוני. כי באמת, החיים של שירה רק מתקצרים בינתיים.

את הטעות שעשיתי עם שירה אני מתקן דרך ילדיי, נותן להם תמיד להבין שיש להם את המתנות שה' שולח להם בכל פעם, ומה שיש לאחרים בכלל לא על חשבונם ולא קשור אלינו.

שירה כרגע מטופלת אצל מטפלת רגשית באופן קבוע, בחלק מהטיפולים אני נוכח כחלק מהייעול לטיפול. למדתי היטב מה לומר ומה לא, ועדיין לומד על בשרי מה כוחו של השיח הזוגי, מהי עוצמת ההשפעה של מי מבני הזוג אחד על השני כשהוא נמצא במערכת רגשית כזו או אחרת.

עדיין מחפש את הדרך להחזיר את המצב לקדמותו במה שתלוי בי, אני צריך ארגז כלים עבור כך, ולא מוצא התחלה, את קצה החוט לחזור בי במה שעשיתי אם בכלל ניתן.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אשמח לשמוע מכם, מה אתם הייתם עושים במצב שלי, האם לדעתכם ניתן בכלל להחזיר את המצב הזה, האם טוב להחזיר אותו, האם צריך מצב אחר בכלל שייתן מענה נפשי, האם מישהו מכם הקוראים חווה משהו דומה, שמעבר לטיפול רגשי מקצועי הוא עשה בחיי הזוגיות שלו במקרים דומים והצליח.

אשמח ללמוד מכם.

אריאל

דַּע לְךָ, שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה, יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד, מִשֶׁלּוֹ.

(לקוטי מוהר”ן תנינא סג)