במשך חודשים רבים, יוד בחיי חיותו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, פרסמנו ב'כיכר השבת' סדרת סרטוני וידאו נדירים ממעון קודשו של שר התורה, ובהם שאלות, הכרעות ומופתים - סרטונים שהכו גלים ועוררו הדים נרחבים.
כעת, לקראת מלאות שלוש שנים לפטירתו של מרן זצ"ל - ביום שושן פורים, אנו מציגים תיעוד נדיר ומיוחד, שצולם במספר הזדמנויות במעונו של הרב, עם תלמידו ומקורבו הגדול, הרה"ג רבי אורי טיגר, שזכה לשמש את הרב רבות בשנים ולהגיה את ספריו הדק היטב.
חלק נכבד מהתיעודים שפרסמנו פה במשך חודשים ארוכים, הציגו את מרן שר התורה בחיי היומיום כאשר כל עיסוקו היה סביב לימוד התורה הקדושה, הא ותו לא. כעת אנו מביאים עוד מהאור הגדול, אשר בתיעוד הנדיר וההיסטורי, נראה מרן שר התורה משיב על שאלות בעניינים שונים.
כך למשל כאשר הרב עיין בספר חדש שהגיע לפתחו, הוא ביקש מהרב טיגר: "אני עושה אותך שליח תכתוב שהספר יפה".
כאשר נערך דיון על קבלה של תלמידה, הרב ביקש מנכדו: "תגיד שאני ביקשתי להכניס אותה".
באחד הפעמים הרב אורי טיגר הציע: "נזמין אותם לפה", אך הנכד הרב אריה קנייבסקי ציין כי "הרב לא מוכן להזמין". בתגובה, השיב שר התורה: "לא, אני לא רב".
בפעם נוספת, הרב טיגר שאל את מרן: "אם לא כתוב מפורש שאין (הנאה. ח"ש) אז סתמא דמלתא שיש, כמו הכל". בתגובה, השיב לו הרב: "זה לא ראיה". הרב טיגר הוסיף: "אבל יש מקור מפורש שכתוב שאין?", והרב ציין: "לא זוכר".
הרב טיגר הוסיף והקשה: "אז אם לא כתוב שאין מסתמא שיש, והוא פשוט לו שאין, זה מה שהקשיתי", אך הרב המשיך: "צריך ראיה, מי אומר שיש הנאה?", והרב טיגר הסביר: "אני אומר סתמא דמלתא, אם לא כתוב שאין אז יש כמו תמיד", או-אז הכריע הרב: "אם לא כתוב שיש אז אין".
והנה עוד שיח מפעים בין הרב טיגר למרן שר התורה:
הרב טיגר: "בפסוק כתוב ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר, אז שואלים איזה נחל היה שם, לא היה שם נחל".
מרן הגר"ח: "היה שם, ליד ההר היה נחל".
הרב טיגר: "מה, היה והיום אין אותו? היום אין שם נחל".
מרן הגר"ח: "אני חושב שכתבתי על זה בספר, מה שהיום אין זה לא ראיה".
הרב טיגר: "כן, גם אני אמרתי, אבל הוא אומר שהוא חיפש במדרשים ולא מצא שהיה כתוב שהיה שם נחל".
מרן הגר"ח: "במדרשים הוא רוצה למצוא את הנחל?".
הרב טיגר: "איזה נחל היה? היה בארה של מרים...".
מרן הגר"ח: "אני חושב שכתבתי על זה בספר שלי...".
באחת הפעמים כשהרב טיגר העיר: "הרב היום עייף, הגעתי ביום לא טוב?", השיב לו מרן: "כשאתה מגיע זה יום טוב".
לסיום, אנו רואים בשתי הזדמנויות שונות, כיצד מרן שר התורה הקפיד על כבודה של רעייתו הרבנית בת שבע ע"ה, והמתין לה גם אם היה צריך לחכות זמן רב.
"הרב אוכל, אז אני לא רוצה להפריע לרב", אמר הרב טיגר, ומרן הגר"ח השיב: "שב שב אני עוד לא אוכל, הרבנית עוד לא באה".
בפעם אחרת, נראה הנכד אומר לרב: "סבתא כבר בכניסה פה", והרב משיב לו: "עד שהיא תבוא זה עוד שעה, אני עולה למעלה בינתיים, כשהיא תהיה מוכנה תקרא לי".
אך לדאבון כל לב, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, וחסרנו כל אלה כששמחתנו נהפכה לתוגה ביום פורים דמוקפין התשפ"ב. אמרו חז"ל, שצדיקים דבריהם הן הן זכרונם, ורגעי ההוד הנעלים בזכות לשהות במחיצת קודשו, הלא הם חרותים על לוח לבנו ולא ימושו ממנו לעד.