ההלם הקשה בעקבות פטירתו של האדמו"ר מנדבורנה זצ"ל, ממשיך להטיל את צילו הכבד על החסידות. אדמו"רים, רבנים, עסקנים ואישי ציבור לצד עמך בית ישראל בהמוניהם מגיעים מידי יום לנחם את בני הרבי זצ"ל ואת שאר בני המשפחה.
הבית הגדול הזה שבקרית נדבורנה בבני-ברק שהיה רגיל להכיל את צרותיהם של רבים וטובים, זאת לצד סיפורי הישועות והמופתים מתמלא עתה ברבים מעם ישראל המרגישים צורך להודות ולו במשהו לאדמו"ר זצ"ל.
כיכר השבת שוחח עם המשב"ק הרב יחזקאל פרנקל, אחד האנשים המקורבים ביותר לרבי זצ"ל, וזה שירטט קווים לדמותו הטמירה של האדמו"ר.
הרב יחזקאל פרנקל נמנה על אנשי אמונו הקרובים ביותר של הרבי מנדבורנה זצ"ל כשהוא זוכה ללות את הרבי ולשמש בקודש במשך למעלה מארבעים שנה ברציפות.
"מספיק לי כיסא רגיל"
"קשה לי מאוד לדבר על הרבי זצ"ל בלשון עבר", פותח הרב פרנקל. "הוא היה אדם מלא חיות לכל דבר שבקדושה. תלמיד חכם מופלג וירא שמיים שאין כמוהו בדורנו אנו. אך אם אני רוצה לשים את האצבע על הנקודה המרכזית של הרבי זצ"ל הרי היא היתה העזרה שלו והסיוע שלו במאור פנים לכל יהודי בלי לבדוק כלל בציציותיו".
לדבריו, מדי יום היו מגיעים אל האדמו"ר המוני אנשים והרבי כיבד את כולם וקיבל בסבר פנים יפות. "כל מי שנכנס אליו יצא בהרגשה שהוא הבן היחיד שלו", הוא מספר. "אנשים פגשו אותי ביציאה מחדרו ואמרו לי 'הרגשתי כי הרבי אוהב אותי בצורה אישית".
"אני נזכר באחת הפעמים שהתקיימה שמחה בחצר נדבורנה, כשנכד הרבי השתדך עם אחת החסידויות. כגבאי דאגתי שלכל אחד יהיה את המקום המכובד שלו ושחלילה אף אחד לא ייפגע, ותיאמתי לפני האירוע עם שאר הגבאים, מי ישב והיכן בדיוק, כשאני יודע שמדובר בעניין רגיש במיוחד.
"לפתע, הרבי קורא לי לחדרו האישי ואומר לי מפורשות: תדאג שלכולם יהיו מקומות טובים.לי, אמר הרבי על עצמו, תן לשבת על כסא פלסטיק רגיל.
הרבי הסביר: "הכל דמיון. אנשים חושבים שהכסא עושה את המקום, אבל האמת הפוכה: האדם מכבד את מקומו".
הרב פרנקל נזכר בהקפדתו של האדמו"ר זצ"ל שלא להנות מכסף של אנשים שאין להם.
מופת בשדה-התעופה
"אני זוכר מקרה, של אדם שאינו בעל יכולת כלכלית, שהיה נכנס לרבי זצ"ל להתייעץ ולהתברך, ונותן לו דמי פדיון של 20 ש"ח. הרבי קיבל אותם ממנו משום שלא רצה לפגוע בו כאילו ולא לוקח ממנו, אך מתברר כי לא מה שנראה מבחוץ, הוא גם האמת.
"יום אחד, אותו אדם ערך שמחה והגיע לרבי לקבל ברכה. באותו יום קרא לי הרבי והורה 'להביא את מעטפה מהמגירה'. מתברר כי הרבי היה מניח את מעות הפדיון שנתן לו אותו עני כשנכנס לקוויטל במעטפה מיוחדת. שנים יעברו, והוא יעניק לאדם הזה את המעטפה בחזרה, כמתנה לשמחה הפרטית שלו.
"בתקופה האחרונה", מציין הרב פרנקל, "הרבי הקפיד מאוד לא לברך מבלי ללבוש כובע, וגם כשהיה חולה מאוד".
ואי אפשר בלי "סיפור מופת" אישי אותו חווה הרב פרנקל:
באחת מהנסיעות לארה"ב יחד עם האדמו"ר, איבדתי את הדרכון שלי.
"הייתי בשדה התעופה יחד עם הרבי, אובד עצות. סיפרתי לרבי מה קרה, והוא הורה לי לבוא איתו. הלכנו לביקורת הדרכונים, הרביי תפס אותי בשרוול ואמר לי 'בוא'. באורח פלא, עברנו את הביקורת מבלי שיבקשו ממני את הדרכון".
הצגת כל התגובות