"ואז הרב חיבק אותי, בחיבוק נדיר במיוחד"

הרב זקס והרב בומבך (צילום: באדיבות המצלם)

עצוב מאוד על לכתו של אחד היהודים הגאים ביותר שהכרתי. איש ממנו ספגתי השראה רוחנית רבה, הרב יונתן זקס זכר צדיק לברכה.

סגולות רבות התמזגו בדמותו. הלהט היהודי שאפיין אותו, תשוקת הדעת שהניעה אותו, לצד העושר הרעיוני שהיה טבוע באישיותו, כל אלו הולידו דמות מופת נדירה, היסטורית ואולי חד פעמית.

ההליכה האלגנטית שלו בין האידאות והנגיעות הגאוניות שלו הצמיחו טקסטים גדולים רוויים באסתטיקה תבונית. יצירותיו גרמו לי כמעט תמיד עונג רוחני שמימי ועל כך אני חייב לו חלק גדול משליחותי ואמונתי.

בהיותי במחיצתו זכיתי ללקט רגעים קסומים ובלתי נשכחים בחיי:

פעם, בתום הכנס של פרס האחדות ירושלים, ניגשתי אליו וסיפרתי לו כי בכל שבת אנחנו מנהלים דיון על פרשת השבוע המבוסס על רעיונותיו שלו. הרב העניק לי חיבוק ספונטני, שלא אשכח כל עוד אני חי. לאחר מכן לחשה לי הרבנית: ״אני עדה לכך שזכית בחיבוק נדיר״.

פעם בביקור בביתו בלונדון, במסגרת גשר, שאלתי אותו ברוח טובה, מה דעתו לשמש כרב ראשי בישראל? הרב השיב: ״כאן בלונדון אתה יכול לשמש כרב הרבה שנים, כי אין סמכות ויש אחריות. לעומת זאת בישראל, יש סמכות ואין אחריות - דבר העשוי להוביל לשחיתות.״

הרב זקס גילה ענין רב בהצמחת מנהיגות רוחנית ואזרחית ואף הקדיש לכך זמן רב. הוא האמין באדם וביכולתו לתקן ולהרבות בטוב.

הספרים שכתב, הפכו לספרים המקיפים והיסודיים ביותר בעולם הדעת והרוח. בשפתו הקולחת ובעושר הדעת שאפיין אותו מאז ומתמיד, היטיב להמשיג את המופשט בעידון לשון.

הרב זקס, היה דוגמה לאדם מורם שהשאיר ערך ומשמעות בעולם. הוא הצטיין בתכונת ה 'גם וגם', אותה נוסחה שמיזגה בין הרב סולובייצ'יק לרבי מחב״ד, בין ישראל לעמים, בין קודש לחול, בין אמונה למדע, בין חדש לישן. הוא צעד בין לבין בצעדים מדודים ומושכלים וברא יצירה משלו, בטעמו המעודן ובצלמה של נשמתו הצלולה.

היה בו שילוב נדיר של כובד ראש והומור חד, היו בו הוד וגם הדר וכולו אומר כבוד.

גופו נכנע למחלה האיומה, אבל רוחו תמשיך להתהלך בינינו ולהפיח חיים. רבים כל כך חייבים לו את קומתם הרוחנית.

מתגעגע אליו מאוד.