הדיין הגאון ר' אשר חנניה זצ"ל. קווים לדמותו

הגאון הרב אשר חנניה זצ"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

גאון בתורה, צדיק נסתר, קדוש ופרוש מהעולם היה הוא רבי אשר חנניה זצוק"ל שהשבוע עלה בסערה השמימה לאחר שנים שסבל בייסורים קשים ומרים שהדעת לא יכולה לסבלם. אברכים רבים עמלי תורה ותלמידי חכמים רבים השכימו לפתחו על מנת שיאיר להם את דרכם בסבכי ההלכה ובשאלות קשות ומסובכות שהגיעו לפתחם.

"היה פשוט תענוג לגשת לצדיק ולשאול אותו על דבר הלכה או קושיא בסוגיה" אומרים תלמידיו. "ממש לא משנה באיזו סוגיה או באיזה חלק בשולחן ערוך התקשית מיד היה רבינו פורש בפניך את הסוגיה על שלל מפרשיה ופוסקי הדורות ואז בענוות חן מציע את דעתו להלכה לאור דברי הראשונים והאחרונים שזה עתה ציטט בפניך דבריהם"

מראה מרהיב ונורא היה לראות את רבי אשר חנניה זצ"ל שוקד בתורה בהתמדה מדהימה כל חייו ממש, היה נוהג להשכים בעמוד השחר לטבול במקווה ואז לעסוק בתורה הקדושה ובמוסר בטהרה עד לתחילת התפילה בוותיקין, מיד לאחר התפילה היה יושב ללמוד בהתמדה עצומה עד שעות הלילה המאוחרות, כאשר רק צרכי הגוף הבסיסים ביותר היו יכולים להזיז אותו מהספרים הרבים שהיו מונחים לפניו, מורגל היה לסיים את הלימוד בלימוד מוסר.

הנהגות רבות ראינו אצלו, הנהגותיו היו כשל מלאך, בשינה היה ממעט עד שכמעט לא ברור היה כיצד הוא מתקיים, לא היה ישן יותר מ-40 דקות, בסיומן היה קם כארי חובש מגבעתו וקורא דברי תורה כמה דקות ואז שב שוב לשנתו לעוד 40 דקות עד עלות השחר כשקם לתלמודו. כך נהג במשך עשרות שנים.

עוד בילדותו ניכר בו שיועד לגדולות, כאשר כל חבריו היו רצים בהפסקה לשחק ולהשתובב, הוא יושב עם הגמרא ומשנן שוב ושוב את למד. בנערותו למד בישיבת קרלין בבני ברק גם שם התבלט בכישרונו, התמדתו וצדיקותו. חביב היה מאד על רבותיו עד שמינוהו להיות ה'חויזר' בפני התלמידים על השיעור ועשה זאת בצורה בהירה ובדקדוק רב בפרטי הסוגיה ולא הרפה עד שאחרון התלמידים ידע היטב את הסוגיה שנלמדה.

כך גדל בתורה ובמסירות נפש ממש היה דבק ברבותיו ובתורה, במשך 5 שנים רצוף היה רבינו בתענית דיבור במשך כל השנה מנהג זה נמשך גם בבין הזמנים ולא היה מדבר שום מילה שלא הייתה חלק מלימוד התורה. בצעירותו התגוררו הוריו בדרום תל אביב בשכונת עוני ומצוקה מקום למרות השכנים ה'לא ידידותיים' היה משכים קום ולומד בבית המדרש עד 1:00 בלילה כאשר הוא לבדו בבית המדרש.

הרה"ג ציון כהן שליט"א סיפר בימי השבעה כי: "למד עם המנוח חברותא בישיבת הרמב"ם וביום חתונתו לא שינה כלום מסדר יומו המשיך ללמוד בישיבה כאילו זה יום רגיל ולמד עד שהגיעה ההסעה שלקחה את הבחורים לחתונה ונסע אתם ביחד לחתונה שלו עצמו".
הגאון הרב כהן המשיך בסיפור המעשה כי: "למחרת חתונתו בשעות הבוקר התייצב שוב בישיבה לתפילת שחרית וסדר א'. כך היה רבינו כל ימיו מעולם לא פסק מלימוד התורה וגם כשאכל היה מלבן בראשו סוגיות ולא היה מרגיש כלל מה היה בצלחת".

לאחר כמה שנות נישואין כשלא נפקד בילדים נכנס רבינו בחול המועד סוכות למרן הסטייפלער זצוק"ל לקבל ברכה להיפקד בבן זכר, באותה תקופה שמיעתו של הסטייפלער הייתה חלשה והנכנסים אליו היו מצטיידים בפתק ובו הבקשה, כשהגיש את הפתק לסטייפלער זעק הסטייפלער אתה כותב בחול המועד? מרב פחד רבינו ונמלט מהחדר לאחר דקה ביקש הסטייפלער לקרוא לרבנו אך הוא כבר נעלם. היה יהודי שהכיר את רבינו והוא רץ לקרוא לו ואכן מצא אותו והביא אותו לסטייפלער, שאל אותו הסטייפלער כתבת בחול המועד את הבקשה? השיב רבינו שלא, "כתבתי את הפתק מערב החג כדי להגיש את זה בחג למרן".

חייך הסטייפלער ואמר אם כך בקשתך התקבלה, ואכן נולד לו בן זכר ראשון באותה שנה קרא לו 'יעקב' על שמו של מרן הסטייפלער זצו"קל.

מספרים ילדיו שכשהיה מעיר אותם משנתם היה מוחא כפיים תוך כדי עיון בספריו והיה קורא שהילדים כבר קמו התלבשו והלכו מהבית ועדיין רבינו מוחא כפיים להעירם כשהוא שקוע בתלמודו. גם גדולי עולם התפעלו מדברי תורתו של רבינו. הרב היה נוהג מידי יום שישי ללמוד עם מרן הגר"יש אלישיב זצוק"ל ומספרים שהיה מרן קם לכבודו והיו שני גאונים אלו ממשיכים את הלימוד ממש מהיכן שהפסיקו גם אם עבר זמן רב מהפעם האחרונה שנפגשו, אבל מדהים איך היה צורת דיבורם בדברי תורה –אדם רגיל לא היה מבין כלום מדבריהם, כיוון שהיו מדברים בקודים - הרמ"בם בהלכות קדושה אומר כך וכך, אומר מרן. ואז משיב רבינו לפי התרומת הדשן אפשר ליישב, ואז מרן משיב שזה רק לדעה של רשב"א וכך היו פשוט מדברים בלימוד כשדי להזכיר שם של ראשון או אחרון כדי שיבינו מה בכוונת החברותא לומר.

במשך 15 שנה שימש כדיין בבית הדין אהבת שלום של הגאון הרב יעקב הלל יבדלחט"א. שם נודעו פסקיו בכל העניינים בבהירות ובגאונות עצומה בלימוד התורה. תוך כדי ענווה אל מול המתדיינים.

"ההוראה 'לא תגורו מפני איש' היה נר לרגליו ולעולם לא היסס או חשש מאיש כשהיה בטוח בדבר הלכה היה אומר אותו כשלא משנה מי העומד מולו" אומרים שותפיו בבית הדין בשכונת מאה שערים בירושלים.

גם ספריו של רבינו זכו להערכה גדולה מאד של גדולי ישראל גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצו"קל היה לומד בספריו בשקיקה וכן הזכיר את רבינו בפסקיו.

בשנותיו האחרונות התייסר רבינו בייסורים קשים ומרים שהדעת לא יכולה לסבלם כשהמחלה הקשה ממש מכלה גופו והטיפולים קשים ומרים וסוחטים את הכוחות, אך רבינו לא פסיק פומיה מגירסא התורה מחיה אותו, וממש משעות הבוקר המוקדמות קבע רבינו חברותות בבית החולים עד שעות הלילה, ובקש והתחנן שיבואו ללמוד איתו תורה כי רק היא משכיחה ממנו את יסוריו הקשים וכך שקד בתורה רבינו בייסורים קשים עד שעותיו האחרונות ממש.

יהי רצון שיעמוד לנו למליץ יושר על כל עם ישראל אמן.