תמיד שאני צועד לכותל המערבי בסמטאות העיר העתיקה אני נזכר שבילדותי סיפרו לי שהיה שם קבצן גדול שהיה מקושש כסף למחייתו והיה אוסף שקל לשקל ולאחר מותו מצאו בחשבון הבנק שלו מיליוני דולרים...
מה שמביא לשאלה ולמיתוס הידוע - האם יש קבצנים מיליונרים?
הכתבה הבאה נכתבת בזהירות הנדרשת. מצד אחד אחשוף לכם איך מיתוס ידוע הוא אמיתי לחלוטין בעקבות בדיקה מעמיקה שלי, ומצד שני לא אזלזל במי שבאמת נזקק. ועוד משהו חשוב: כל השמות והמקומות – בדויים. ברור אומנם שהאנשים אמיתיים לחלוטין, אבל כדי למנוע זיהוי, עשיתי 'סלט' בין האיש המסופר למקום בו הוא עומד.
אנחנו רגילים לראות אותם ברחבי השוק, בקרן הרחוב או כשאנו יושבים במדרחוב והם חולפים על פנינו. לרוב נמהר לטמון את ראשנו בקרקע או עמוק יותר בפלאפון. נחלוף על פניהם כאילו הם לא קיימים וננסה לשכוח מהם כמה שיותר מהר.
מבע פניהם משדר מסכנות ובגדיהם עליבות. "הקבצנים השקופים", נקרא להם כך.
הם עוברים מאדם לאדם, או עומדים במקומם הקבוע, ומקוששים כסף לצדקה. פעם זה למשפחה עם שבע נפשות, פעם זה להכנסת כלה ופעם אין הם אומרים את הסיבה. פשוט מושיטים את ידם, נזקקים לזולת – שלא נדע.
רגע לפני שאנחנו צוללים לעומק הכתבה, אני מזכיר שוב, יש כאלה שבאמת נזקקים וחשוב לשים לב אליהם ולהחיות את נפשם.
אבל, לא כולם כאלה. תחקיר עמוק שביצעתי בשבועות האחרונים מגלה מציאות שמעוררת חשיבה מחדש.
מי אתם הקבצנים האלמונים ברחובות שהשמועות אומרות שאתם מיליונרים?
יצאנו לבדוק.
השנורר בשוק שרוצה לנסוע לדובאי
"תראה, אני לא יודע להגיד לך בדיוק", אמר לי רמי (בדוי), ידיד טוב משוק מחנה בירושלים – את המשפט שאשמע מעוד כמה ששוחחתי איתם לצורך הכתבה. "יש ויש. ברור שיש כאלה שעושים מזה כסף טוב, אבל יש גם את אלה שבאמת אוספים מלפפונים רקובים בסוף היום ונזקקים לזולת".
מי עושה כסף טוב?
"תראה, ליד המקום שאני מסתובב עומד מישהו שאוסף כסף. משיחות שלו בטלפון או עם קרוב משפחה שנעמד לידו מפעם לפעם - אני שומע שבקרוב הוא מתכנן לנסוע לדובאי. הוא שאל איפה יש שם בית חב"ד. ברור לי שהוא אוסף כסף טוב. מה שכן, הוא – לעומת אחרים שעומדי ומשנוררים בשוק – אוסף מצרכים לנזקקים ובאמת דואג להרבה משפחות. אז יכול להיות שהוא מרוויח אחוזים כפי שבאמת מגיע לו".
השנורר במרכז המסחרי
"אני לא יודע באמת כמה כסף הוא עושה", שח לי מוטי בן משפחה קרוב של 'שנורר' שעומד במקום קבוע במרכז מסחרי ידוע. "אבל ייתכן שהוא עושה כסף טוב", הוא מודה.
איפה הוא חי?
"הוא חי בהוסטל, שם הוא ישן ואוכל. המשפחה מממנת את השהות שלו שם ודואגת לו".
זאת אומרת, יכול להיות שהוא עושה באמת הרבה כסף והמשפחה בכל זאת דואגת לו?
"יכול להיות. אני עצמי לא מעורב בדיוק ב'עסק' הזה ולא יודע כמה יש לו בחשבון בנק. אבל גם אם הוא מצליח לאסוף הרבה, המשפחה לקחה את זה קשה שהוא צריך לפשוט יד והיא מנסה לעזור לו במה שהיא יכולה".
"קח בחשבון", מוסיף מוטי בכאב, "שגם אם נניח הוא יצליח להגיע למשכורת טיפה גבוה משל אדם ממוצע, הביזיונות שהוא עובר – לא שווים את זה. הוא עצמו יודע שזה ביזיונות גדולים. יש אנשים שהוא לא ייגש אליהם כי הוא יודע שהוא מבזה את עצמו יותר מדי". המילים מדברות בעד עצמן.
השנורר ב'זיכרון מוישה'
לצורך גילוי זהותם של השנוררים בבית הכנסת הגדול 'זיכרון משה' אני מצלצל לידידי איש ירושלים הרב ישראל גליס.
"כדי לדעת בוודאות מה קורה שם עם השנוררים", אומר הרב גליס. "עד שמישהו לא יעקוב אחריהם – לא נדע".
אתה יודע על מקרים של קבצנים מיליונרים?
"בטח". עונה הרב גליס, "אבל הם כבר שוכני עפר. אין טעם לדבר עליהם".
ובכל זאת?
"היה אחד שהיה עומד ברחוב 'מלכי ישראל' ופשט יד 'לאלמנה ויתומים' כך הוא היה ממלמל באידיש. פעם אחת עקבו אחריו וגילו אותו הולך לרחוב חזונוביץ (סמטה סמוכה. א"ט), עולה על ג'יפ ונוסע לקטמון. שם ראו שיש לו דירה גדולה ומשפחה עם ילדים".
"היה עוד מקרה", מספר הרב גליס, "שקבצן משדרת גאולה נפטר, באו חברה קדישא לבית שלו ומצאו שם קופסאות על גבי קופסאות עם מטבעות כסף".
נו, בטח עשרות אגורות..
"לא! היה שם כמה עשרות אלפי שקלים", אומר הרב גליס.
מספרים שהיה קבצן בכותל שאחרי פטירתו גילו לו מיליונים בחשבון - אני מספר לרב גליס את הסיפור שהבאתי בתחילת הכתבה כדי לאמת איתו את הסיפור, שמעת על זה?
"כן שמעתי. עוד אגדה בנושא, לא יודע. יש הרבה אגדות סביב הקבצנים המיליונרים".
אבל יש דבר כזה 'קבצנים מיליונרים'?
"בטח".
תחקיר שטח
ב'גלובס' בשיתוף עם "הכל כלול" של ערוץ 10 לשעבר, בדקו בשנת 2015 את העניין ושלחו תחקירניות לבדוק האם וכמה אנשים יתרמו להן. וכך נכתב בכתבת הסיכום: "רובם של העוברים והשבים (בתחנה מרכזית בירושלים. א"ט) גילו התעניינות, ומי מבניהם שלא תרם כסף, הציע לחלוק עם מקבצת הנדבות הצעירה את מזונו. ההתנהגות האכפתית הזאת חצתה גילים ובלטה מאוד בקרב חיילים. בסיום היום התחקירנית שהתחפשה לקבצנית יצאה מירושלים עם תרומות ב-60 שקל לשעה בממוצע".
"רק נזכיר", ממשיכה הכתבה, "כי שכר המינימום לשעה לעובד מבוגר בישראל עומד החל מאפריל על 25 שקל לשעה ברוטו. אז בחישוב פשוט שלא כולל את הרכיבים השונים של השכר, קבצן "מרוויח" לחודש בן 43 שעות שבועיות ו-172 שעות חודשיות - 10,320 שקל".
אגב, מעניין לדעת, בתחקיר הם שלחו תחקירניות גם לתל אביב ואלו חזרו עם פחות כסף מאשר זו שהייתה בירושלים.
תעודת קבצן
בעיר אסקילסטונה שבשוודיה דרשו הרשויות מהקבצנים לשלם 'אגרת קבצן' מסודרת על מנת שיכולו לאסוף כספים ברחוב.
על מנת לקבל אישור לאסוף כספים ברחוב צריך הקבצן לשלם כתשעים שקל כל שלושה חודשים. קבצן שיימצא אוסף כסף באופן לא חוקי ייקנס בסך של כאלף שלוש מאות שקל.
אינני יודע האם החוק הזה עבר בסוף, אבל היו עליו מאבקים משפטיים לא קלים בכלל. העירייה טענה כי החוק הזה מעולה כיוון שהוא יעזור למשרדי הרווחה להיות בקשר עם הקבצנים ולדאוג להם.
ארגון צדקה גדול באזור אמר משהו שהשורה תחתונה שלו היא כזו: "'נחמד' שרוצים לעזור לקבצנים שכבר אוספים כספים ולהקשות עליהם את החיים, אבל לעזור לאנשים לא להגיע לכתחילה למצב הזה – כאן כולם נעלמים".
"מה גם", הוסיפו בארגון הצדקה, "אנחנו חוששים שארוגני פשע ינצלו את החוק, ישלמו על הקבצנים את האגרה ויחייבו אותם לשלם להם את מרבית הכנסותיהם".
נשמע לכם מופרך שארגוני פשע יעשו את זה? האמת המצערת כבר כאן.
דמי חסות
ארגוני פשע גילו 'שיטה'. הם מגיעים לקבצן שאוסף נדבות כבר שנים באותו מקום ואמרים לו שמהיום הם 'שומרים' עליו וכדמי שמירה עליו לשלם להם. פעמים שהם לוקחים רק ארבעים שקל מהקופה של הקבצן המסכן (כי הוא לא אסף במשך היום יותר ממאה שקל) ופעמים שהם לוקחים למעלה מחצי מההכנסות של הקבצן באותו יום.
בריאיונות שנעשו עם קבצנים בשלל עיתונים, טלוויזיה ועוד (אספתי לכם את המובחרים) אומרים הקבצנים שאין להם ברירה אלא לעשות כבקשת – דרישת, ארגון הפשע. "אם אתווכח איתם – אני עלול למצוא את עצמי בקבר", אמר קבצן אחד, כך ולא אחרת!
מקבצן אחר אמר שהם (ארגון הפשע) שולטים על האזור (נניח קבר של צדיק או שכונה מסוימת) ואם הוא רוצה להמשיך לעמוד באותו מקום שהוא עמד עד היום אין לו ברירה אלא להיענות לדרישתם, אחרת יסלקו אותו מהאזור.
אישה זקנה שעלתה מרוסיה סיפרה שבריונים הגיעו אליה ואמרו לה שהם שומרים עליה מפני אנשים אחרים שעלולים לשדוד אותה ולכן היא צריכה לשלם להם. "אני לא שואלת שאלות. אני עושה מה שהם אומרים".
בנוסף, לארגוני פשע יש 'חיילים' שמבצעים את פעולות הארגון בשוטף, לרוב מדובר בבני נוער נושרים. החיילים צריכים לעיתים להגיע עם סוכם מסוים ל'בוס'. קבצני הרחוב שמקוששים קצת כסף נמצאו להיות הכתובת הקלה לשדידה ולהשלמת הכנסה לארגוני פשע.
כיוון שרוב הכתבה התמקדה על עיר הקודש ירושלים, שאלתי גורם במשטרת ירושלים האם הוא מכיר מקרי סחיטה של כנופיות פשע על קבצנים בירושלים. הוא ענה לי שלא. האם הוא לא רוצה לספר לי את מה שהוא יודע באמת או שמא דובר אמת? מעדיף לקוות שהתשובה האחרונה נכונה.
ומה כתוב בחוק, מותר לקבץ נדבות?
עכשיו, בואו נראה מה החוק היבש אומר על קיבוץ נדבות.
סעיף 216 לחוק העונשין העוסק בהתנהגות פסולה במקום ציבורי מסדיר את חוקי המשחק של ענף הקבצנות. "העושה אחת מאלה, דינו – מאסר ששה חדשים: ...גורם לקטין שלא מלאו לו שש-עשרה שנים לפשוט יד או לקבץ נדבות במקום ציבורי, או משדל או מניע לכך קטין כאמור".
סעיף נוסף: "מתהלך כפושט יד או כמקבץ נדבות, או משתדל להשיג תרומות מכל מין שהוא, והכל באמתלת כזב או מרמה".
סעיף אחר קובע: "הפושט יד, או מקבץ נדבות, במקום ציבורי בחשיפת פצעים או מומים או בהטרדה, דינו – מאסר חודש ימים".
למעשה, קיבוץ נדבות מותר על פי חוק (אלא אם כן נעשה אחת משלושת הסעיפים כדלעיל).
על הקבצן לערוך רישום מסודר של הכנסותיו ולדווח עליהם לרשויות, כמו כל הכנסה אחרת. אותי המשפט הזה רק הצחיק כמובן, זה לא קורה בשום צורה ואין על זה אכיפה.
בפועל רשויות החוק עסוקות במיגור פשעים חמורים יותר (מסיכות, יהיו שיאמרו בהומור שחור) ובקושי אוכפים את החוק על קבצנים. אם וכאשר כן כבר נעצר קבצן בעוון כזה או אחר (הטרדת עוברי אורח, גניבה), בדרך כלל הוא ישוחרר כבר אחרי 24 שעות ויחזור למקומו הקבוע.
עדות אישית ומילה לסיום
בעיניי ראיתי באחד מרחובות ירושלים המרכזיים, יהודי 'משלנו' פושט את ידו בין העוברים ושבים. אותו אדם גר בביתר עילית עם משפחה וילדים.
ייתכן שהוא ניסה פעם לעבוד בעבודה רגילה ולא צלח. ייתכן ובאמת מצבו נואש – שלא נדע חלילה – וזה העסק היחיד שמאיר לו פנים.
אני לא שופט אותו. אינני יודע מה המצב בתוך ביתו. הוא לא נראה לא טוב ולא נראה יותר מדי טוב. אני מספר את שראיתי בעיקר שנשים לב שלא תמיד כל מי שאוסף הוא באמת מסכן גדול. לרוב האנשים האלה יכולים לצאת לעבוד ולהביא פרנסה מכובדת שלא על חשבון אנשים שתורמים להם בתמימות.
למעיישה: כמו בכל מקצוע, יהיה מי שיתעשר מכך על גבי אחרים, שמא יש לומר, אנשים תמימים. בכל אופן, כיום אין הרבה שעושים מיליונים מקבצנות, אבל לא נדיר לראות כאלה שחיים טוב ממשלוח היד הזה – תרתי משמע.
לב ישראל ער. אנחנו, הציבור החרדי, תורם הכי הרבה כסף לצדקה. זה טוב וחשוב. אך שימו לב ופקחו עיניים, תבדקו למי אתם נותנים ולאיזה מטרה. את מה שאגיד, כולנו יודעים, חשוב לתת צדקה והקב"ה דורש: "בחנוני נא בזאת" (מלאכי ג', י'), וודאו שתרומתכם הולכת למקום הגון, וראוי, בהנהלת יהודים יראי שמים. כך הצדקה שלכם באמת תגיע למקום הנכון ותעזור לאנשים הנכונים. וצדקה, תציל ממוות.
•
נהניתם מהכתבה, מצאתם טעות? רוצים להחמיא, להאיר או להעיר? שמא לספר לנו על קבצנים שאתם מכירים, האם סוחטים אותם או שהם חיים טוב? כתבו לנו בתגובות או ישירות למייל: ari@kikar.co.il
הצגת כל התגובות