ד"ר איתן חי-עם התפטר בהפגנתיות מתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות בעקבות פרשת הקברים בבית-החולים ברזילי באשקלון. לראשונה מאז ההתפטרות המתוקשרת, הוא מדבר על הכל בראיון שהעניק למגזין "גלובס".
בימים שבהם פרשת התלמידות מעמנואל היא המשבר התורן המפלג בין חרדים לחילונים, הוא סבור כי "ברזילי היה משל. אנשים ויתרו לחרדים, ובאמת צריך לוותר פה ושם כי אנחנו חברה רבת זרמים, אבל זה כבר היה מוגזם ולאנשים פשוט נמאס. פתאום קם מישהו ואומר, אני לא מוכן, והעריכו את זה".
"לא נולדתי מנכ"ל"
תזכורת קצרה לפרשת הקברים: אחרי מלחמת לבנון השנייה החליטה הממשלה להקים בבית החולים ברזילי חדר מיון חדש וממוגן. היישום התקדם בעצלתיים, ואז, כשהחלו החפירות התגלו בשטח המיועד קברים עתיקים. בעקבות זאת קידם ליצמן בממשלה הצעה חלופית שלפיה חדר המיון ייבנה במיקום המרוחק מאות מטרים מהמחלקות המרכזיות בבית החולים. עלות התוכנית החדשה הייתה גבוהה ב-135 מיליון שקלים.
חי-עם התנגד נחרצות להצעה. מעבר לבזבוז כספי הציבור, הוא עמד על כך שהתוכנית של ליצמן מסכנת חיי אדם ותיאלץ את הצוותים הרפואיים לרוץ למרחקים ארוכים כדי להגיע למחלקות. בנוסף, סיום הבנייה היה נדחה בכמה שנים. "הייתה מלחמה עם עזה, וראינו שצריך לבנות בהקדם חדר מיון ממוגן. כל הזמן יש איומים מעזה, ושום דבר לא זז", אומר חי-עם, בעצמו תושב עוטף עזה שחי את מציאות הקסאמים והצבע האדום. "זו הקדמה לתשובה לוועדת חקירה שיום אחד תקום, כשתהיה מלחמה ובית החולים ייפגע".
לליצמן, הוא אומר, היו טיעונים שנעו בכמה מישורים: "המישור העיקרי היה תפיסתי-דתי, שאומר שאסור להזיז קברים יהודיים. כשעלתה הסברה שקבורים שם לא יהודים הוא אמר שאנחנו עלולים לשמש בכך דוגמה רעה לעולם. הוא גם חשש ממהומות שיתחוללו. בשיחות שניהלתי איתו היו שני מעגלי היגיון שלא נשקו זה לזה, ונוצר בינינו משבר אמון גדול. אמרתי לו שאם אני אצטרך להוציא את התוכנית שלו לפועל, לא אוכל לחיות עם זה".
באמצע מארס האחרון התקיימה ישיבת ממשלה בנושא. "נתניהו הזמין אותי להציג את עמדתי בממשלה", מספר חי-עם. "ליצמן כעס שאני מופיע, ובצדק אולי. לא מקובל שמנכ"ל יבוא וידבר נגד הדברים שהשר שלו רוצה (אף שרשמית נתניהו הוא שר הבריאות, ר' נ'). כשההצעה של ליצמן אושרה בישיבה, אמרתי מיד: אדוני ראש הממשלה, לא נולדתי מנכ"ל, ואני גם לא אמות מנכ"ל, וברור לי שאם עמדתי מנוגדת כל-כך לשר הממונה, אני צריך להתפטר".
ההחלטה להתפטר התבשלה אצלך זמן רב?
"זה התבשל זמן מה. הייתי צריך ללמוד את הנתונים ולהבין את המצב בשטח. רוב עם ישראל לא היה בברזילי, וזאת הבעיה. צריך לראות כדי להאמין. ואז ללכת ולדבר עם ליצמן פעם אחרי פעם, ובאיזשהו שלב להגיד - יש לי גבולות אדומים, כמו שלליצמן יש גבולות אדומים".
הפרשה נפתרה במהירות. לא הצטערת אחר כך שאתה בחוץ?
"הבעיה לא הייתה נפתרת אילו לא הייתי מתפטר, זה פרדוקס. אני מצטער שאני בחוץ כי כל-כך אהבתי את התפקיד - אתה במרכז העשייה הלאומית, משפיע ויכול לשנות. עצוב לי ואני מתגעגע למשרד, ויש עוד הרבה מה לעשות. אבל אני לא יכול לעבוד עם ליצמן, זאת הייתה תהום שאי-אפשר לגשר עליה".
הצגת כל התגובות