לצבא לא הולכים מסיבות של השקפה והלכה; אבל מה עם ארגוני 'השומרים'?

אירוע זריקת בקבוק תבערה על אוטובוס בתוך מודיעין עילית | תמונת אילוסטרציה (באדיבות המצלם)

על כמות החסד והנתינה האינסופית של הציבור החרדי - אין חולק. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז ההתנדבות במגזר הוא מעל לארבעים אחוז(!) כאשר במגזר הכללי הוא פחות מ-25%.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

במקום מגוריי, יש ספר טלפונים שחצי ממנו מוקדש לגמ"חים השונים. כל ארגוני החסד הגדולים מתבססים ברובם על מתנדבים חרדים. כך למשל, ל'איחוד הצלה' יש 7,000 מתנדבים, ל'יד שרה' גם 7,000, עזר מציון עם 30,000 מתנדבים, כל ארגוני זק"א השונים - כ-5,000, ויש עד רבים כגון מאיר פנים, יד אליעזר, יד עזרה ושולמית שמאופיינים עם ריבוי מתנדבים חרדי דתי. כמובן גם בארגון ענק כמו ידידים בו יש כ-65 אלף מתנדבים יש אחוז גבוה של חרדים ודתיים ואף במגן דוד אדום בו יש 30,000 מתנדבים, ע"פ הערכות גסות כ-35% מהם אלו חרדים.

אם אנחנו מדברים על המלחמה. אין חולק על הפעולות ההירואיות של מתנדבי זק"א ושלל החרדים ברבנות הצבאית. יש גם אין סוף פרויקטים עצומים של חסד ונתינה של גופים חרדים שהוקמו לעזרה לחיילים, למפונים ולמשפחות הנפגעים והחטופים.

ב'כיכר השבת' לדוגמה הוקם חמ"ל אחדות ענק, שגייס עשרות אלפי מתנדבים, דאג לשינוע של ציוד וביגוד לחיילים ועזרה וליווי למשפחות שכולות. ולא חסר עוד כמו פרוייקטים של חב"ד, של שי גראוכר ושלל אושיות רשת ושל קהילות חרדיות וחסידויות שלקחו על עצמם לקחת חלק בעזרה. אני מכיר אישית 2 משפחות חסידי קרלין שיוצאים בכל שבוע לשאת בעול ויש לי בשכונה אישה שבכל שבוע מבשלת 150 מנות בשריות לשבת ומשפחה שבכל שבוע מכינים מעל 100 עוגות.

אשריהם ישראל.

לגבי ההתגייסות בפועל לצה"ל התשובה מורכבת. זה מתחלק ל-2, אלו שיושבים ולומדים ומאמינים באמונה שלמה שבזכות לימוד התורה והתפילות הם מגנים על עם ישראל. ואלו, אולי שלא לומדים אך חוששים מקלקול וירידה רוחנית במסגרת הצבאית שתפקידה הוא גם "כור היתוך", כך שגם אם היא באמת תעשה מאמץ לעמוד בכל כללי הדת המחמירים ביותר, גם אז כמסגרת היא בעייתית לאופי והצביון החרדי. הצבא מציג ופועל ככור היתוך, כמחנך, לא רק כצבא הגנה לישראל. ההתמודדות כאינדיבידואל חרדי בתוך מסגרת נוקשה, לא תמיד אפשרית. ניתן לקרוא על כך גם ביומנו של טוראי שכתב עמיתנו מנדי אושר.

אומנם אחד מארבעת ערכי צה"ל מתבסס על מסורת העם היהודי לדורותיו. אך גם על ערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו או מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא ההגנה לישראל ומסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה. וזה, לא תמיד מתחבר עם ההשקפה החרדית. איך אומר לי תמיד סבא שלי? "אנחנו כאן בגלל ארץ ישראל ועם ישראל, לא בגלל מדינת ישראל". עכשיו אפשר להתחיל להתווכח. אבל החרדים בחלקם הגדול לא ממש ציוניים ביחס למדינה.

מה שמביא אותי לתמיהה הגדולה אותה אני פוגש באופן אישי במסגרת ארגון השומרים במודיעין עילית בו אני פעיל. את הארגון הקימו מתנדבים לפני 3 שנים בעקבות גל גניבות ואירועים פליליים. בעקבות הפעילות שלהם נתפסו גנבים ונעצרו הגניבות אך מאז טבח שמחת תורה, השומרים על סניפיו השונים הפך לעיניים של כוחות הביטחון בכל עיר ועיר.

מודיעין עילית מוקפת בכפרים עוינים. בלעין, נעלין, ספא וכולי. באורח נס לא אירעו בשנים האחרונות פיגועים בעיר למרות הרצון והיכולת של תושבי הכפרים העוינים מסביב. אך אין סומכים על הנס ובזכות המתנדבים שיושבים על המצלמות בשתי נקודות שונות (בשכונות המזרחיות ובשכונת ברכפלד) נצפו ונורו מספר מחבלים שהיו על הגדרות.

אין חולק על הצורך בתצפית. בעיניים שיעקבו בכל רגע בנעשה על גדרות העיר ולכן זה פלא בעיני שזה אתגר וקושי להביא מתנדבים למשימה כה פשוטה כשהכל מתנהל על טהרת ההלכה וההשקפה.

אז למה אין מספיק מתנדבים?

אדגיש. אני מדבר ספציפית על הסניף במקום בו אני אישית גר. בהמשך הכתבה אצא לשאול במקומות נוספים שם יתכן והכל נפלא ויש מתנדבים בכל שעה ללא שום קושי. אצלנו בשכונות המזרחיות בהן יש מאות משפחות יש כ-60 מתנדבים בלבד.

האמת, אולי זה לא נכון להציג את זה כ-60 מתנדבים בלבד. אלה יותר ככותרת של "עשרות מתנדבים במודיעין עילית", מה שיציג את הצד החיובי של ההתנדבות, אך צריך להציג את המציאות כפי שהיא. בבית הכנסת בו אני חבר יש כ-70 מתפללים מתוכם יש רק 2 מתנדבים קבועים הבאים לעשות משמרת אחת לשבוע. כל השאר, לא ממש בעניין. זה לא אמור להיות כל כך קשה כשכל מה שמתבקש מהמתנדב זה לבוא אחת לשבועיים ל-4 שעות. ובכל אופן אנחנו מצליחים למלא רק חלק מהשעות, כל השאר יש כמה בודדים שהכל נופל על הכתפיים שלהם.

נתתי כדוגמה את בית הכנסת הספציפי הזה כי הוא מקום בו רוב הציבור עמל לפרנסתו. אני בכוונה לא פונה לציבור האברכים, הם שימשיכו בעזרה במלחמה הרוחנית שכה קריטית לנו. אם לא יהיה לנו סייעתא דשמיא שום דבר לא יעזור. בנוסף, חייבים להודות שב"ה ציבור האברכים שקועים באוהלה של תורה ומנותקים מהמציאות. אבל ציבור העובדים שמחוברים למציאות ומודעים למציאות המסוכנת, הייתי מצפה מהם שיקחו חלק בעול.

אז יצאתי ושאלתי. בעיניי הסיפור הקטן והמקומי הזה יכול לענות לנו על המציאות הרחבה יותר. תחילה פניתי לדודי (כל השמות בדויים) שאלתי אותו למה הוא לא מתנדב, האם הוא חושב שאין תועלת או שאין צורך? הוא ענה שהוא חושב ש"זה חשוב מאוד. תדגיש שאני מאוד מאוד מעריך את הפעילות שלכם רק שלי אישית אין ממש זמן, אני פשוט עובד. אבל יש לי הו"ק לשומרים ואפילו תרמתי פעם קפה וחלב למתנדבים".

אני לא מזלזל בהו"ק של 20 שקל שיש לך לחודש, אבל צריך את ההתנדבות שלך בפועל. גם אנשים עובדים מסוגלים למצוא 4 שעות פעם בשבועיים. אתה חושב שזה תחום שהחרדים מרגישים פחות שייכים אליו?

"לא יודע לענות לך. אני אישית לא ממש מרגיש שצריכים אותי ובעיני כל אחד עושה את התפקיד שלו, לא משוכנע שאני חייב לעשות את זה אבל אני כן מעריך את זה".

בשונה ממנו, אלי בכלל טוען שאין הצדקה לקיום 'השומרים'. אני חייב להגיד שהוא היה היחיד מתוך כ-20 איש ששאלתי אבל גם קולו צריך להישמע. לדבריו, "כל אחד בטוח שחייבים אותו, גם מי שאוסף לעזר מציון בטוח שכולם חייבים לתרום לו כי אין ארגון חשוב כמוהו. אז אתה בטוח שכולם צריכים להתנדב בארגון שלך, והנה אני אומר לך שזה גוף מיותר לחלוטין. אני זה שיחליט היכן ומתי להתנדב. זה שיש לך ביקורת ואתה מפרסם אותה כל הזמן לא יגרום לי לשנות את דעתי. אולי בגניבות עזרתם, אבל בנושא הביטחון, אתה חושב שאתם אלו שתצליחו לעשות משהו אם יהיו מחבלים?".

אתה לא ממש מתכתב עם המציאות. בפועל אנחנו מתריעים והתרענו כשהגיעו מחבלים, ואנחנו אלו שנגלה אם חלילה יהיה ניסיון חדירה לעיר...

"כן כן, תוכיח לי שבלי החמ"ל שלכם, היו עושים כאן את ה-7 באוקטובר. אז אתה חושב שצריך ואני חושב שלא".

חיים דווקא הצביע על נקודה אחרת. לדבריו, "אני מתנדב במד"א ויש הרבה מתנדבים במד"א כי יש אקשן. כל אחד שלא הלך לצבא הולך למד"א זה הכי קרוב לאקשן שיש". הוא מספק תובנה מעניינת, לדבריו, "כל מי שבאמת לא לומד ולא הולך לצבא כי אי אפשר בגלל שלא שייך הולך למד"א או לאיחוד. ככה אתה גם מרגיש מועיל וגם לא מתבייש בעצמיך ושלא לדבר על זה שיש אקשן ומעניין ופוגשים אנשים ובלגן, זה מעניין".

בשומרים בהחלט יותר קשה אבל גם יש משמעות...

"אולי בשומרים בני ברק יש, כאן זה עבודה סיזיפית של לשבת על המצלמות. כמה אפשר? אז אני מתנדב במד"א".

אבל צריך אותך כאן.

"יכול להיות. אם יהיה אקשן אגיע".

חיילים לא הולכים רק בגלל שיש אקשן, וחסד אמיתי זה גם בדברים שלא נוחים לך...

"לא מתווכח. אני גם לא אומר שאני צודק, רק שאלת למה אני לא בשומרים אז עניתי לך".

את התשובה של "משעמם" ענו לי גם יעקב ושמואל. "קשה לשבת מול המסך". וכשאמרתי להם שבפועל זה מה שצריך. הם ישר הלכו לתשובה של "אז שיביאו חיילים שיעשו את זה, למה אנחנו?".

הנושא הזה של "למה אנחנו?", חזר על עצמו שוב ושוב. יש רבים שהפנו אצבע מאשימה לעירייה ולראש העיר. דוד טען שאם הוא יראה את ראש העיר מגיע להתנדב גם הוא יבוא בעצמו. דוד היה כנה מספיק להודות שההרגשה היא שמי שהולך להתנדב הוא פרייר. "זה לא שלא מעריכים את זה, אבל זה מסתכם בתודה רבה וזהו, בדיוק כמו תודה רבה שאומרים לנהג האוטובוס הערבי".

זה היחס שיש לך לחיילים?

"לא, חיילים זה משהו אחר. הם מוסרים את החיים שלהם עבורנו. אבל השומרים זה עבודה קשה. זה לא מתאים לכל אחד, מי שיכול בהצלחה לו. זה לא בשבילי".

שאלתי לגבי היחס שאמרת שהם פריירים ואתה עונה לי על עבודה קשה. תחליט.

"אמרתי שאני מעריך אבל לא חושב שיש מה להשתגע עם הערכה. מי שמוערך בעיני זה לומדי התורה. אתה חושב שזה קל ללמוד תורה? תנסה אתה לשבת ללמוד יום שלם ואז תדבר איתי על ההערכה. אם נעריך יותר מידי את השומרים זה מראה על זילזול בלומדי התורה שהם ההגנה האמיתית. אתם רק השתדלות".

טוב עכשיו אתה בכלל עונה לי משהו אחר לגמרי...

"אני אומר לך את מה שאני חושב. אני לא חושב שיש הסבר אחד למה אני לא הולך לשומרים, יש הרבה סיבות. לא חושב שאני זה שיכול לתת לך תשובות".

ואילו חיים שמנהל עסקים שונים, הוא בכלל האשים את השומרים שלא אומרים מתי צריך מתנדבים.

אבל צריך כל הזמן, יש טבלה ותגיד מתי אתה יכול...

"כן, אבל אני לא יכול לעדכן מראש, לפעמים יש לי איזה שעה שעתיים שאני יכול, אני לא יכול לעדכן מראש".

אז 3 חודשים של מלחמה ולא מצאת איזו שעה שיכלת לבוא? וחוץ מזה אנחנו לא מחפשים שעה פה שעה שם, אנחנו רוצים 4 שעות.

"טוב. אין לי 4 שעות".

אז הסיבה שאתה לא בא כי אין לך 4 שעות?

"כן. תתפלא, לא כולם כמוך יכולים להרשות לעצמם ללכת לכל מיני התנדבויות. אתה גם במד"א ובזק"א ויחידת הצלילה. זה סוג של בן אדם. אתה אולי לא תבין את זה כי אתה כזה, אני זה לא בשבילי. ותאמין לי אני עוזר הרבה יותר ממך בדרכים אחרות. רק שאני לא רץ לפרסם את זה".

אוקי, תודה על העידוד.

"לא עידוד, אל תיקח לי את זה אישית".

אחרי השיחה עם כל אלו שלא מגיעים וההסברים על למה לא, הגיע הזמן להביא את קולם של עשרות רבות של מתנדבים שכן מגיעים, כאלו שמגיעים על בסיס קבועו מתנדבים. למה הם באו והאם כל האמירות האלו של אלו שלא מתנדבים משפיעות עליהם?

התחלנו עם מקים הארגון, שמוליק בורשטיין שלא ממש רצה לשוחח. לדבריו, "כל מה שאני יכול להגיד זה שיש לי הערכה גדולה לכל מי שמגיע, זה קשה, זה סיזיפי ותעשה כתבה רק על מי שמגיע וב"ה יש הרבה שמגיעים. אין סיבה להחליש ולהראות את הצד הלא חיובי. יש לנו מתנדבים 24/7 וחבל שיש כאלו שנקרעים המון שעות אבל הנה אתה רואה שיש כאלו שמוסרים את חייהם למען הציבור, עליהם צריך להתמקד, עליהם ועל נשות חסד שעוזרות המון. יש קבוצה מיוחדת של נשות חייל שדואגות לארגון, תתמקד בכתבה עליהם".

ש', הוא אחד מ-2 האנשים היחידים מהקהילה שלי שגם מגיע להתנדב. כששאלתי אותו על כך, הוא ענה בכנות: "אני יגיד לך את האמת, בהתחלה הגעתי כי צריך. בתור שליחות לשמור על העיר שלנו אבל עכשיו זה נחמד. זה כיף, משתחררים, מדברים ועל הדרך גם עוזרים. לי אישית זה נחמד".

תראה, לא ציפיתי לתשובה הזו שלך ואולי זה מסביר למה אחרים לא מגיעים. כי כמוך כמוני אנחנו מכירים הרבה שמכירים את החשיבות וזה לא ציבור אברכים שיושבים ולומדים ויש להם הסבר או שהם עושים משהו אחר. אני מנסה להבין למה...

"כל אחד לפי העבודה והזמן שלו. אני אישית מגיע מ-12 עד 3 לפנות בוקר ולא כל אחד יכול להרשות את זה לעצמו. אומנם יש משמרות אחרות אבל אני יכול לדבר בשם עצמי. מיד אחרי שמחת תורה התחלתי להגיע בכל הכוח ויש שליחות אבל לי זה גם נחמד".

ומי שלא נחמד לו אז אתה מבין? אם לא היה לך נחמד לא היית בא? זה קצת קטרוג.

"תראה. בן אדם באיחוד הצלה ומד"א הוא עשה קורס יש לו מידע וידע והוא מרגיש בטוח ומשמעותי לבוא ולהתנדב לתפקיד ולשליחות. כאן בשומרים בסך הכל צריך לשבת מול מצלמות. הוא לא תמיד מרגיש שהוא עושה משהו. גם במקרה קיצוני זה לא הוא שיוצא להילחם מול המחבלים הוא בסך הכל זה שמזעיק את כוחות הביטחון אז תחושת העשיה היא בעייתית. לא תמיד מרגישים משמעותיים. דווקא כאלו שעשו צבא ומרגישים חלק, יש להם יותר חיבור".

"אסור להגיד את זה", הוא אומר, "אבל אם חלילה יקרה משהו, לא תהיה שום בעיה להביא מתנדבים כל היום וכל הלילה. זה ששקט כאן זה לרעתנו".

יעקב ישראל הוא אחד המתנדבים הוותיקים. והוא, לא מבין את השאלה שלי. "הרמב״ם כבר כתב בהקדמה למשנה תורה שהעולם בנוי עלי. 'לולי המשתגעים נשאר העולם חרב'. מי ששפוי נשאר בבית שלו ולא עושה כלום. זה שאחרים לא מגיעים הם פשוט נורמלים מידי".

אבל זה משהו שצריך...

"נו אז צריך. צריך הרבה דברים. צריך גם נהגי אוטובוסים יהודים שיקבלו משכורת של 14 אלף שקל בחודש. יש לי שכן שאין לו כסף לאוכל, אבל להיות נהג אוטובוס שזו החובה ההלכתית שלו הוא לא הולך. אל תנסה להבין את הראש של האנשים. אני עושה את הדבר הנכון, יהיו שיחשבו שאני משוגע אבל בדיוק זה מה שהרמב"ם כתב".

נתן חולק עליו. "לא חושב שזה עניין של שיגעון, זה סוג של אדישות. בעבר אמרו לי שכנים או חברים 'מה אתם משחקים שם בחבורת תרי"ג?' אז ככה, יש אנשים שיכול להיות שהם אכפתיים מספיק ויש בהם רוח התנדבות, אבל הם עדיין נאיביים - עד כמה שאפשר להישאר נאיביים אחרי שמחת תורה, הם רוצים להאמין שההשתדלות של הצבא יחד עם מחלקת ביטחון בעירייה מספקים את ההגנה הנצרכת ומה אנחנו כבר יכולים לשנות. את האנשים האלה אולי אפשר לשכנע בחשיפה למידע והצגת המציאות הבעייתית, אבל רוב הציבור (במחילה) עצלנים, ומעדיפים את הנוחות והמיטה החמה וכל השאר רק תירוצים, לא משנה אם אתה אברך או "בעלב'ת", אתה צריך לדאוג שהמשפחה שלך תהיה בטוחה. כל השאר התחמקות מתוך שאם אחרים יכולים לעשות אז למה אני צריך".

שאלתי את איצלה כץ עמיתי לעבודה ב'כיכר השבת'. הוא טוען שהכל עניין של פניה נכונה לתושבים. לדבריו, בבית שמש לא חסרים מתנדבים, כנ"ל לא במקומות נוספים בארץ. "אם אתה יודע איך לדבר עם האנשים, הם יגיעו אליך".

אז פניתי למספר ארגוני שומרים נוספים. התחלתי עם שמואל דרילמן שמיד אחרי ה-7/10 הקים במקום מגוריו בשכונת הר נוף "משמר השכונה".

בתחילת המלחמה היה קל להשיג מתנדבים וכעת זה יותר מורכב?

"נכון".

השאלה שלי, או יותר נכון האמירה שאני שומע ולפעמים גם מסכים, שהחרדים לא מרגישים מחויבות או אחריות לנושא הביטחון. "זה לא קשור אלינו", אני שומע שוב ושוב. גם אנשים שעובדים יש אחוז קטן שמתגייס ולוקח חלק. האם זה משהו שאתה גם רואה?

"אני רואה את זה הפוך. הציבור החרדי התחנך לאחריות רוחנית ולא לאחריות ביטחונית. דווקא הייתה התעוררות מיד אחרי המלחמה לקחת אחריות בנושא הזה וצריך לראות איך לטפח את זה כי זה חשוב שהחרדים ייקחו חלק באחריות הביטחונית גם בשוטף".

ובפועל, מה קורה?

"ברור שנחלש. גם אנחנו בסיטואציה. בהתחלה נרשמו 150 מתנדבים, הוצאנו קול קורא ונרשמו 73 איש שרצו לעשות קורס משטרתי. פתחנו כאן נקודת משטרה, והגיעו אנשים לשפץ בהתנדבות. שיפצו וצבעו הכל במשך חודשיים. אבל זה נשחק. קשה עם הסיורים. הביטחוני זה השוטף, זה לא שיש מחבלים ברחובות".

בוא נגיד שאם היה מחבלים ברחובות לא היה לנו שום בעיה...

"הגיע אלי לאחרונה אחד מרבני השכונה, אמר לי, 'ואוו, כל הכבוד על מה שעשיתם'. אמרתי לו שמי שעשה את זה זה לא אני זה החמאס. בזכות מה שקרה יש מודעות ואנשים לוקחים אחריות. אגב, מי שקפצו להתנדב ראשונים היו דווקא החוצניקים, אמריקאים וצרפתים. שיש להם מודעות שצריך לדאוג לעצמיך. ישראלים מאוד סומכים על הרשויות שיהיה בסדר. בטח החרדים הישראלים הם לא חושבים שאם לא תשמור על עצמיך אחרים לא יעשו את זה. הניידת האחת שאמורה להיות בכל האזור היא תיתן מענה ברגע האמת?!".

זה מעניין כי במודיעין עילית העצניקים הפגינו נגדינו בעוד שדווקא אפילו לסאטמר בארצות הברית אין בעיה והם מבינים שיש צורך...

"נכון, והנה תראה האירועים שינו כאן את התפיסה. בגור ובבעלזא ובכל מקום יש. בבניין של בעלזא יש 15 אלף איש כל יום. כולם מבינים שאם יקרה אירוע מי שידע לתת מענה לבניין שכזה על כל הכניסות והיציאות זה אנשים שחיים ומכירים את המבנה".

שאלתי גם מתנדב בארגון השומרים בני ברק הוא לא ממש הבין מה אני רוצה. לדבריו, "אנחנו קיימים המון שנים, עובדים יחד עם המשטרה בעיקר בנושא הפלילי וכעת גם הגברנו ערנות ועיניים במענה הבטחוני כי רובינו חמושים". הוא לא רואה איזה הבדל דרמטי בין לפני ואחרי המלחמה. "זה סוג מסויים של אנשים שרוצים להגיע, וזה גם לא מתאים לכל אחד. אני לא חושב שיש מה לבוא בטענה למי שלא רוצה להתנדב כי זה באמת לא רלוונטי לכל אחד".

ואם זה היה רק לשבת לצפות במסכים, התנדבות שכל אחד יכול לעשות פעמיים בחודש?

"זה כל הסיפור? אז מה הבעיה של האנשים. אני מוכן לבוא…".

"מהות של בן תורה"

אז אחרי 24 איש ששאלתי. כמה ענו שהיו רוצים להגיע רק זה לא הסתדר להם. השאר ענו בין היתר: "זה משעמם", "אני מפחד מהכלב שנובח מאחור", "אשתי לא מרשה לי", "אני מפחד שפתאום יבואו מחבלים".

הטענה שחזרה על עצמה ברוב השיחות הייתה ש"זה לא האחריות שלנו, שהעירייה תדאג, שצה"ל יקח אחריות ושאנחנו שומרים / תורמים בדרך אחרת אם זה ע"י לימוד תורה ותפילות ואם זה בארגונים אחרים".

אבל התשובה הכי מפתיעה הייתה של יהודה. הוא טען שהרבנים אמרו שאברכים לא אמורים להתנדב ורק לשבת וללמוד. "אבל אתה לא אברך?" שאלתי, "אתה בכלל יועץ משכנתאות!".

"נכון" הוא ענה. "אבל אני במהות שלי אברך בן תורה".