שבת הגדול, השבת שלפני חג הפסח, היא אחת השבתות המיוחדות בלוח השנה היהודי. כתבו הטור והשו"ע: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול". בספרי רבינו החיד"א מופיעים לא פחות משלושים טעמים שונים לשם ייחודי זה, בדרך פשט, רמז, דרש וסוד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במהדורת "הגדה של פסח עם פירושי החיד"א" ממכון המאו"ר, נערכו ולוקטו כל הטעמים הללו מכלל ספרי החיד"א למקום אחד. כפי שמציינים העורכים: "היה מן הראוי להביא בלשונו ממש, אך כמעט הוא מן הנמנע, יען באו הדברים מחורזים ביסודות ופירושים ארוכים בעניינים שונים המשולבים זה בזה".
1. הנס הגדול ביום עשרה בניסן
הטעם המפורסם, שהחיד"א מביא בשם הטור, מבוסס על הנס שאירע לבני ישראל במצרים. ביום עשירי בניסן, שחל אז בשבת, לקחו בני ישראל שה לקרבן פסח וקשרוהו לכרעי המיטה, והמצרים שעבדו לטלה כאלוהיהם לא יכלו לפגוע בהם. על שם נס גדול זה נקראת השבת "שבת הגדול".
החיד"א מוסיף על כך בספרו "ראש דוד": "וזהו הכנה גדולה שהראו ישראל במצרים כי לא יחת מפני כל... ובזה הכניעו הקליפות ומשם התחילה הגאולה, כי זה היה בעשרה לחודש כמנין י' ספירות דקדושה, וכחו של נס זה נמשך לדורות ולכן נקראת 'שבת הגדול'."
2. תיקון שלם בבת אחת
בספרו "ראש דוד" מבאר החיד"א כי על ידי שלקחו ישראל את השה, "תועבת מצרים", וקשרוהו למצוות הפסח, מסרו עצמם על קידוש השם ונתקדש כל גופם בבת אחת.
"ולא מצינו יום גדול כזה שכל ישראל תיקנו כל גופם בבת אחת... לא נמצא שכל ישראל כאחת ביום אחד מסרו עצמם על קידוש ה' ונתקדש כל גופם בבת אחת... על כן בא זכרונו וקורין אותו 'שבת הגדול', כי באמת יקר תפארת גדולתו אין ערוך אליו".
3. ראויים להיות לגדול העולמים
באהבת דוד כותב החיד"א: "ע"י שמסרו נפשם על קידוש ה' נתקדשו ונעשו ראויים להיות בבחינת אשה אליו יתברך כביכול, והיו נכונים לגדול העולמים, ולכן נקרא כן, כי גדול הוא להיות ישראל לגדול (שהוא השי"ת) כביכול."
4. ע"ש הקב"ה הנקרא גדול בעת הזיווג
על פי הזוהר, מבאר החיד"א בכסא דוד: "ע"ש הקב"ה שנקרא גדול, כמ"ש גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו. ואמרו בזוה"ק אימתי איקרי גדול, כשיש זיווג. ובעשור לחודש ניסן איתחבר שימשא בסיהרא... וזהו זיווג שבת עם הקב"ה הנקרא גדול כשהוא בזיווג".
5. היחוד העליון כשהשכינה יוצאת מהגלות
החיד"א מוסיף טעם קבלי נוסף באהבת דוד: "ע"פ מה שאמרו בזוה"ק על פסוק הנ"ל אימתי איקרי גדול ואיקרי מהולל, כשהוא בעיר אלקינו שהם ביחוד עליון, והשכינה היתה בגלות, וקודם פסח היה יחוד עליון, ואז כביכול נקרא גדול. וא"כ השכינה שהיא שבת נכון לקרותה שבת הגדול, שבת מהגדול, דע"י היחוד נקרא גדול".
6. תוספת שבת והוידוי - תשובה שלמה
בכסא דוד מפרש החיד"א: "על דרך מש"כ מהר"ר לב דעשיית תשובה עיקרה ע"י ב' תנאים, לגרש הטומאה שבו, ולעשות חבילות של מצוות. ושבת שקולה ככל המצוות, וצריך להוסיף תוספת שבת שעה אחת על כ"ד שעות, וכשיאמר אז ויכולו מבעו"י הו"ל כקיים תרי"ג מצוות עם החרטה והוידוי שעשה קודם לכן, וקודם הפסח ל' יום יש לעשות תשובה, ולחתום בשמירת שבת זו, ועל כן נקרא 'הגדול', אי משום תוספת שעה אחת, ואי משום דכאילו קיים כל התורה שנקראת גדולה".
7. רמז לבינה ושערי הגאולה
באהבת דוד כותב החיד"א: "דשבת הגדול היא 'בינה', ואמרו בזוה"ק דיציאת מצרים נכתבה נ' פעמים בתורה לרמוז לנ' שערי בינה, ונקראת כן להודיע שע"י בינה היתה גאולת מצרים. וג"כ תיבת 'הגדול' עם הכולל בגימטריא מ"ט, דגאולת מצרים היתה ממ"ט שערי בינה, ולעתיד לבוא עתידים ליגאל ע"י שער הנ'".
החיד"א מוסיף: "וכידוע דבכל שנה אור התקדש חג יאירו ההארות שהאירו ביציאת מצרים".
8. תיקון אדם הראשון הגדול
"על שם שבו נשלם התיקון לאדם הראשון הנקרא אדם הגדול, שנתפזרו ניצוציו במצרים, וע"י השעבוד נתקנו. וגם לרמוז שהגאולה העתידה תלויה בשבת" (כסא דוד).
9. רמז בראשי וסופי תיבות
החיד"א מביא בכסא דוד: "הרב המקובל הנשי"א (ר' נתן שפירא בעל מצת שימורים) בדרשותיו כת"י רמז כי שבת הגדול ר"ת ש"ה, וסופי תיבות ת"ל, והנשאר 'בגדו'. לרמוז תחת השה, כלומר מזל טלה, ת"ל שנה. ולבסוף 'בגדו' בו. אי נמי בגדו גימטריא ט"ו, כי בליל ט"ו ליל התקדש חג נתבטל הטלה".
10. עלייה מטומאה לקדושה
בדברים אחדים מסביר החיד"א: "כי ישראל היו בגלות מצרים שקועים בעשרה דרגות של טומאה (כתרי דמסאבותא, זני דמסאבותא), וע"י עשרה ימים ראשונים של חודש ניסן עלו מהם לעשר קדושות, והיה סיוע גדול לזה מה שיום עשירי אז חל בשבת, דתוקף קדושת השבת אהני להתקדש ולהדבק בו יתברך".
11. שבת כעולם הבא השלם
בדברים אחדים מסביר החיד"א: "דכל שבת היא מעין עוה"ב, אך בשבת ההיא שמסרו עצמם על קידוש ה' ליקח הטלה לעיני המצרים, היה העוה"ז נחשב בעיניהם כאין, והחשיבו השבת ההיא כעוה"ב עצמו, ועל כן נקרא שבת הגדול, שהוא גדול יותר משאר שבתות שהם רק מעין עוה"ב".
12. גדול ה' מכל האלהים
בדברים אחדים מביא החיד"א את דברי מהר"א נחום: "על מה שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, דיתרו היה מאצטגניני פרעה, והם ראו שעתידים ישראל ללקות במים, וגם ראו שבחודש ניסן מזל טלה בתוקף גדול והוא אלקי מצרים, ולעומת זאת ישראל במזל דלי שהוא שפל, וראו הקב"ה גדול מכל האלקים ושידד המערכות והמשיל ישראל על הטלה, והמצרים לקו במים וטבעו".
ומוסיף החיד"א: "ועפי"ז... על כן נקרא שבת הגדול כי בו ניכר כי גדול ה' מכל האלקים".
13. רמז לתורה הנקראת גדולה
"דתיבת 'גדול' רמז לתורה, וכמאמר חז"ל על הפסוק וכל בית גדול שרף באש, בית שמגדלין בו תורה. והיינו דבשבת זו החלה מתנוצצת זכות של קבלת התורה שנצטוו בו לראשונה בכמה מצוות בפרשת החודש הזה לכם וכו', וזהו שבת הגדול לרמוז לתורה" (דברי אחדים).
14. בעלי תשובה גדולים מצדיקים
החיד"א מביא בדברים אחדים: "ע"פ המאמר המובא בספר צפנת פענח חדש (ערך תשובה) מי שעשה עבירה וחזר ועשה תשובה מוחלין לו על כל עוונותיו, ולכן נקרא שבת הגדול... ואפשר דכוונתו היכא דזדונות נעשות לו כזכויות והוא גדול במעלתו מצדיק גמור, וה"נ ישראל משכו ידיהם מע"ז ועשו תשובה שלימה שמסרו נפשם על קידוש ה', וזהו שבת הגדול, דבעל תשובה גדול יותר מצדיק גמור".
15. ריבוי הזכויות מהתשובה
"שבשבת זו זכו לזכויות, והם הרבה מן הזדונות שנתהפכו לזכויות ע"י התשובה שעשו, וזהו 'הגדול' בכמות ובאיכות הזכויות אשר נפלו בגורלם ע"י תשובתם" (דברים אחדים).
16. רמז לתלמידי חכמים ותפקידם בגאולה
"להורות דיש שבת קטן (כמ"ש גדול מכלל דאיכא קטן), והוא רומז לתלמידי חכמים (כמ"ש בזוה"ק), להורות מ"ש בזוה"ק דבשכר שמכבדים לת"ח ייצאו מגלות האחרון, וכיון דבניסן עתידין ליגאל, רמזו כן בשם שבת הגדול" (דברים אחדים).
17. יישוב לקושיית חיוב הדורות בקבלת התורה
"לרמוז יישוב לקושיית האחרונים היאך נתחייבו כל הדורות בקבלת התורה, הלא אין חבין לאדם שלא בפניו, ויש שתירצו דבנ"י היו חשובים כקטן שלא טעם טעמא דאיסורא ולא אמרינן בהפקירא ניחא ליה, וקטן זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. אך ע"ז קשה דאכתי בקטן שהגדיל יכול למחות. ועל כן קראוהו שבת הגדול לאפוקי מהך מ"ד, אלא טעמא דכיון שהיו משועבדים, ניחא להו השחרור מן השעבוד הגם דבעלמא עבדא בהפקירא ניחא ליה, ואפי' גדול זכות הוא לו וזכין לו שלא בפניו. וזהו שבת הגדול, דכל הדורות דין גדול יש להם" (דברים אחדים).
18. רמז למ"ח וביטול יניקת המצרים
"שבת הגדו"ל גימטריא מ"ח, רמז למ"ח צירופי שם אלקים שמהם ינקו פרעה ומצרים מאחר שעבדו ישראל ע"ז. ולאחר שפרשו מע"ז, אזי ע"י קדושת שבת נתבטל יניקתם וחזרו מ"ט אורות לקדושה" (דברים אחדים).
19. עבודת הגדול - הקב"ה
"על שם שבו קבלו על עצמם לפרוש מעסקי העוה"ז, ולהתעסק בעבודת הגדול, גדול העולמים, הקב"ה, במה שלקחו השה וכו'" (דברים אחדים).
20. היד הגדולה נגד שרו של מצרים
"על שם היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, שהתעלל באומה של מצרים בעוד שר של מצרים קיים, להיפך מהרגיל, והיינו במה שקשרו השה לעיני מצרים" (דברי אחדים).
21. נשבת ונתבטל הגדול - שר של מצרים
"'שבת הגדול' מלשון נשבת ונתבטל הגדול, שהוא שר של מצרים, בזמן שהגיע לגדולתו ולתקפו ועוצם ממשלתו, ואז שבר ה' גאון עוזו ונשבת" (ראש דוד).
22. קין ופרעה מול הבל ומשה
"'שבת' מלשון נשבת ונפסק, להורות כי נשבת הגדול שהוא קין הרומז לפרעה. והבל רומז למשה רבינו, דהבל היה רועה צאן" (רוח חיים).
23. ביטול היצר הרע המפריד
"כמש"כ בס' בן פורת יוסף דג' טעמים שכתבו התוס' והטור וכל בו עולים בקנה אחד, דהיצה"ר גורם פירוד, וקשירת השה ושחיטתו היא ביטול היצה"ר. וזהו למכה מצרים בבכוריהם, דיצה"ר נקרא בכור זקן וכסיל, וע"י השלום של מטה אז יהא שמו הגדול בשלימות" (רוח חיים).
24. ייחוד השכינה והקב"ה
"שבת רומז לשכינה שהיא מלכות, והגדול הוא קבה"ו, וישראל יצאו מצד השכינה, וכרתו ברית לעשות חסד לייחד קבה"ו" (רוח חיים).
25. הגאולה בזכות התורה והענוה
"דהגאולה בזכות התורה, והתורה נקנית בענוה, ואמרו ז"ל זה כלל 'גדול' בתורה דנקנית ע"י שלום" (רוח חיים).
26. כפרה על מכירת יוסף
"דהגאולה תלויה בשבת לכפר על מכירת יוסף כמ"ש בזוה"ק, וזהו שבת הגדול כי גדול הוא שמכפר על מכירת יוסף ומקרב הגאולה בשמירת שבת" (רוח חיים).
27. פסח - רמז לתרי"ג מצוות וענוה
"תיבת 'פסח' במילוי דהיינו פה סמך חית, גימטריא תרי"ג, וזהו רמז 'שבת שלפני הפסח', לפני תרי"ג מצוות, קודם כל צריך מידת הענוה, וענוה גדולה מכולם" (רוח חיים).
28. שמירת שבת בשלמות לראשונה
"דהצדיקים שהיו במצרים אפשר שסברו כיוסף הצדיק דדינם כבני נח, ועל כן קיימו שבת רק לענגה, אך היו עושים מלאכה שלא יהיו כבן נח ששבת דחייב מיתה. וכאשר נצטוו על דם פסח ודם מילה, נתנו אל ליבם לשמור שבת לגמרי אף ממלאכה. ועל כן נקרא שבת הגדול שגדולה משבתות שקדמו לה" (ראש דוד).
29. הקב"ה ככהן גדול
"לרמוז דהשי"ת יש לו כביכול דין כהן גדול" (ראש דוד).
30. שבת ונח הגדול - הקב"ה
"כלומר שבת ונח השי"ת שהוא גדול העולמים. ולרמוז שישראל נקראו בנים, ועל כן יכולים להשתמש בשרביטו של מלך ולשבות גם בשבת. וכיון שנקראו בנים נצטוו בדם פסח ודם מילה" (ראש דוד).
"מה נכבד היום"
כפי שכתב החיד"א עצמו במחזיק ברכה: "רבים בתורה קמאי ובתראי האריכו למעניתם, אזלי בתר שמא, מה נכבד היום לכל קוראיו אשר יקראוהו שבת הגדול, איש איש ממקומו, ויעש לו מטעמים".
במהדורת מכון המאו"ר נערכו כל שלושים הטעמים באופן מסודר, מאפשרים לראשונה לצפות במכלול המלא של רעיונותיו המופלאים של החיד"א בנושא זה. זוהי דוגמה מובהקת לשיטתו בלימוד תורה - איסוף, העמקה ופיתוח רעיונות מזוויות מרובות, המאירים כל עניין באור יקרות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בכתבה הבאה בסדרה, נתעמק בפירושיו הייחודיים של החיד"א על מרכיבי ליל הסדר וסמליהם, ונגלה עוד מאוצרותיו הרוחניים שהשאיר לנו גאון הדורות.