המסר מפרשת השבוע לכל אלו שעתידים לקבל משרה ציבורית
השתלשלות מאורעות יוסף ואחיו עד לפגישתם המחודשת, המופיע בפירוט בפרשות אלו, מעלה תמיהות עמוקות. שתיים מהן אינן מניחות את הדעת:
האחת, מדוע יוסף, בהיותו משנה למלך פרעה כשכל אמצעי השלטון עומדים הכן לשירותו, אינו יוצר קשר עם אביו ומודיעו כי עודנו חי. למה הוא מותיר אותו להתבוסס באבלו המר?
והשנית, מדוע כאשר יוסף כבר פוגש את אחיו, הוא לא מגלה להם את פניו מיד אלא נוקט פעולות הנראות לכאורה כ'התעללות' ואגב כך גם מיסב לאביו צער רב.
על השאלה האחרונה עונה הרמב"ן כי יוסף רצה לממש את החלומות בו כל אחיו משתחווים לפניו. ברם דברים אלו צריכים עוד הסבר והעמקה, מהו המניע לרצון זה? מדוע מבין יוסף שעליו מוטל לממש את החלום גם במחיר צער לאביו?
כדי לספק תשובה הולמת לתמיהות אלו, נידרש לשוב ולעיין בעצם רצונם של האחים להרוג את יוסף ולבסוף למוכרו לעבד. מקובלנו כי השבטים כולם, שבטי י-ה המה, אנשים אשר נועצו בשכינה, והיא, כמבואר בחז"ל, אף הייתה עמהם בדעה אחת והצטרפה להחלטתם. איך ניתן אפוא להבין זאת?
את הרקע להחלטה הזו, ניתן להבין מתוך ההתבוננות בחלומו הראשון של יוסף, על האלומות, אשר מחמתו פיתחו אחיו את העויינות כלפיו. לא צריך להתמחות בפתרון חלומות כדי לזהות את הפרשנות המתבקשת לחלום. לא זו בלבד שיוסף רואה את עצמו כמנהיגה הבלתי מעורער של משפחתו, אלא שאף הוא רואה אותם משתחווים לו ומתבטלים כלפיו. אך אין די בכך, אחיו רואים מתוך חלומו שתפיסתו של יוסף את המלכות אינה תפיסה של מלך המשרת את עמו, אלא של מלך השם את עצמו במרכז ורואה בנתיניו עבדים נחותים המצווים לשרתו ולרתום את רכושם (האלומות) למענו.
חששם של האחים היה מוחשי, משום שעדיין היו צרובים בתודעתם זיכרונות היסטוריים מרים על מנהיגים שהפכו את העולם לגיהינום מכח רודנותם. הסבא אברהם, אף נלחם בחירוף נפש נגד ארבעת המלכים כדי למנוע התבססות שלטון רודני.
'כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם'
יוסף, שנכח בדיון האחים על מכירתו, ידע את המניע שלהם להחלטה, ומשום כך הבין שהחשש הקמאי הזה הנטוע בליבם לא ייעלם בין רגע כאשר הוא יתוודע אליהם כמשנה למלך. להיפך, חששם עשוי להתעצם יותר, בראותם כי אחיהם שאותו שנאו נתון כעת בעמדת כוח כבירה. כעת הוא באמת יכול לרדות בהם. יוסף מבין שאם הוא יתוודע אליהם מיד הם לא יקבלוהו לחיק משפחתם ואומתם.
דווקא לכן הוכרח יוסף לתקן את פרשנותם הישנה והמעוותת לחלומותיו, וליצוק להן תוכן חדש. הוא גורם לחלום להתממש ע"י הורדת בנימין למצרים והשתחווייתם של האחים אליו, ואז, ברגע הדרמטי הזה, המשלב מחד, זיכרון עבר נורא של בגידה צורבת ממכירתו ביד אחיו, ומאידך, איחוד מרגש עם שארי בשרו, הוא אומר להם משפט אחד; "ועתה אל תעצבו... כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם". יוסף אינו מדבר על מחילה, הוא לא מזכיר געגועים והוא גם לא מבטא רגשות נסערים של אח אובד. הוא מדבר על המטרה. על תכליתה האמיתית של ההנהגה הנתונה כעת בידו; "למחיה שלחני לפניכם". לאמור; אני אכן נתון בעמדת כוח, אני משנה למלך, שרביט ההנהגה בידי, אך בעיקר הנני "לפניכם". למענכם ובשבילכם. אני רואה את עצמי, דווקא בגלל כוחי ושליטתי, כשליח ה' לפרנס אתכם ולדאוג לכם למחיה. פרשנותכם הראשונה לחלומותיי אינה נכונה.
זהו אף תוכן המסר שיוסף מעביר לאביו בידיהם; "ואמרתם אליו... רדה אלי וכלכלתי אותך שם". שכן, במבט שטחי, משפט זה אינו מובן. וכי זו האות-חיים לה מצפה אביו האבל לקבל מבנו החי? אני אכלכל אותך? וכי ברגע אדיר שכזה בו מבשרים ליעקב כי בנו אותו חשב למעלה מעשרים שנה למת הרי הוא חי וקיים תהיה דעתו של יעקב נתונה לעניני כלכלה וממון?
ברם לפי המתבאר, יוסף אינו רוצה להודיע לאביו רק על עובדת קיומו, אלא על ההצדקה למנהיגותו, ועל התקווה לאיחוד המשפחה, ועל כן הוא שולח לאביו את המסר של "וכלכלתי אתך שם".
זאת הסיבה שכאשר יעקב רואה את העגלות שהיו מלאות מטוב מצרים ששלח יוסף "ותחי רוחו". ניתן להבין שרוחו של יעקב לא חייתה בגלל האספקה שהובאה בהם, ההסבר לתחיית רוחו נעוץ בכך שהוא גילה כי בנו זה, אשר זה עתה נודע לו כי עודנו חי - מחזיק בשרביט שיועד לו ביושר ומנצל את מעמדו לדאוג לכלכלת משפחתו.
***
זהו אפוא המסר החשוב ביותר למנהיג או נושא במשרה ציבורית, הנלמד מפרשתנו; ההצדקה למנהיגות או לתפקיד כל שהוא היא רק כאשר המטרה ברורה ללא כחל ושרק "כי למחיה שלחני לפניכם" - שליחות למען העם.