"הפעם הראשונה שעישנתי הייתה כשהייתי בן תשע, אבא שלי גדל בתרבות של עישון גראס והוא היה מעשן תמיד באירועים מיוחדים, כמו ילד שטועם שתי טיפות אלכוהול בפורים ובחגים, אני טעמתי מגראס", מספר א' ל'כיכר השבת'.
קנאביס, גראס, מריחואנה ועוד שמות רבים יש לו לסם. בכתבה הראשונה בסדרה, הבאנו עדויות לתופעה שמתפשטת במגזר החרדי ובפרט בקרב בני הנוער: עישון סמים קלים, החל מחתונות ועד לאירועים חברתיים.
על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים התשל"ג - 1973, גראס מוגדר כ"סם מסוכן", ויש איסור גורף על גידול, מסחר והחזקה בו. אלא שעל פי מחקרים שנעשו במדינות בהן הוא אושר לשימוש, גראס ממכר ומזיק פחות מאלכוהול - אז למה הוא אסור? מה ההבדל בינו לבין אלכוהול, והאם הוא אכן חומר מסוכן?
אהרון איינהורן הוא עובד סוציאלי קליני שעבד רבות עם בני נוער שצרכו את החומר, "קנאביס הוא סם בעל פוטנציאל חיובי ושלילי", הוא אומר, "הדיון על החוקיות שלו מסיט את הדיון מהשאלה העיקרית: מה זה עושה למי שמעשן, למה הוא מעשן אותו, והאם זה טוב לו?", הוא אומר, "בנוסף מה המשמעות של השימוש ברמה החברתית ובעיקר אילו סיכונים קיימים בשימוש בחומר בכלל ובוודאי בשימוש לא מבוקר".
חוקי? זו לא השאלה הנכונה
"אני פוגש מקרים רבים כאלו, בני נוער ומבוגרים", הוא מספר, "על פי ההגדרה המקצועית, קנאביס כמעט לא ממכר ברמה הפיזית, ההתמכרות העיקרית הינה פסיכולוגית ומנטלית, בוודאי ביחס לאלכוהול, לדוגמה, שממכר מבחינה פיזית יותר מקנאביס, אבל כמו בשאלה על החוקיות שלו זו לא הנקודה, ברוב המקרים הקנאביס 'רק' יוצר 'תלות פסיכולוגית' בחומר, כאשר הנזקים הנראים לעין מופיעים רק לאחר זמן".
איינהורן מדגיש: "כן, חשוב לציין שלקנאביס יש לעיתים השפעה שלילית, הפרעות נפשיות יכולות להתפרץ בעקבותיו והוא אף גורם לבעיות בזיכרון הקצר-טווח, בפרט בקרב בני נוער, גיל בו המוח עדיין מתפתח, אך כיוון שהתפרצות הפרעות ברמה גבוהה אינו שכיח - זה לא מעסיק את המעשנים".
לטענתו, העיסוק המוגבר בשאלת חוקיות הסם מפספס את הנקודה העיקרית: "השאלה שכל אדם שמעשן צריך לשאול את עצמו היא 'למה אני מעשן?', בהרבה מאוד מקרים השימוש בחומר פסיכואקטיבי משמש כסוג של 'שיכוך כאב נפשי', זה במידה רבה דומה לאדם שיש לו דלקת ובמקום לטפל בה לוקח אקמול על מנת לשכך את הכאב, הסם גורם לו לא להתמודד עם הרגשות האמיתיים שלו, הוא 'נסוג' מהם, ואז השאלה האמיתית היא מה קורה לאדם שבכדי להתמודד עם רגשותיו האותנטיים צריך להתמודד עם רגשות 'משוככים'?
"השאלות האמיתיות שצריכות להישאל הן לא 'למה זה לא חוקי?' או 'למה זה צריך להיות חוקי?', השאלות שצריכות להישאל הן 'למה ישראל, מוישי, יענקי וכל אחד אחר, צורכים את הסם? מה חסר להם? מה מפריע להם ומאילו בעיות הם מנסים להתחמק כשהם נוטלים אותו?' אלו השאלות המהותיות".
הוא טוען כי "ההקצנה של השיח שעוסק כמעט אך ורק סביב האיסור החוקי על הסם ולא על השימוש והסיבות לו, מסיטה את השאלה מהנקודה האמיתית וגורמת לנזקים.
"מאוד חשוב לנהל שיח על זה, החשיבה צריכה להיות על איך אנחנו מטפלים בזה, צריך לעצור רגע ולעזוב את הבעיה החוקית ולהתחיל לחשוב איך לטפל בזה, ברמה של מנהלי מוסדות וישיבות - לנהל שיח ציבורי על היקף התופעה והיחס הנכון אליה, וגם ברמה של בחור שרואה את חברו מעשן, 'מה כואב לך?', זו השאלה".
איינהורן טוען כי התופעה לכשעצמה אינה חדשה אך ישנה עלייה ניכרת: "אין מספיק נתונים על היקף התופעה במגזר החרדי באופן שיאפשר לערוך מחקר משמעותי על גידול במשתמשים, יש תחושה בקרב אנשי מקצוע - לא משהו שניתן להוכיח, על עלייה בהיקף התופעה, זו תחושה רווחת בקרב האנשים המתעסקים בתחום, עלייה דרמטית ביחס למה שהיה פעם, מה שברור הוא שהשימוש עלה יותר לתודעה הציבורית בתקופה האחרונה".
גראס לשימוש בעיתות פנאי?
"במשפחה שלי גראס מושרש בתרבות, אנחנו לא מהארץ, בשבילי גראס הוא בדיוק כמו אלכוהול, כנראה אפילו עישנתי פחות מחבריי", מספר א' ל'כיכר השבת', "בחג ובזמנים מיוחדים אבא שלי מעשן ואני לוקח קצת, ככה זה היה תמיד ומעולם לא הרגשתי שאני עושה דבר שלילי, זו תרבות".
"למרות זאת", הוא מדגיש, "אני תמיד עם יד על הדופק בכדי לשים לב שעברה תקופת זמן מספקת מהפעם האחרונה, בשבילי זה כמו אלכוהול - שותים באירועים מיוחדים, אבל אני עדיין מעשן תחת ההבנה שבשונה ממנו הוא ממכר יותר נפשית ולכן אני לא אעשן כשאני עצוב או בתחושה לא טובה".
במסגרת החוק בישראל, גראס אסור בשימוש ואלכוהול מותר, במדינות רבות גם הגראס מותר. איינהורן מסביר, שבדיוק כפי שאלכוהול מהווה לעיתים קרובות משקה לשימוש בעיתות פנאי - החל מחגים ושבתות ועד לחתונות, כך גם ייתכן שקנאביס יוכר ככזה בעתיד, ומשום כך חובה עלינו כקהילה לפתח מנגנוני התמודדות עם הסיכונים הלא פשוטים שהקנאביס מביא איתו.
"מלבד שאלת החוק, שיכולה להצביע אולי על מצוקה רבה יותר במיוחד אצל מתבגרים, הסיבה בשלה האדם בוחר לעשן לפעמים, דומה לשימוש לרעה באלכוהול, שניהם משמשים לעיתים קרובות לשיכוך כאבים נפשיים, למרות שלשניהם השפעות שליליות שונות, ואף שהתמכרות שהיא פיזית פחות שכיחה, התמכרות נפשית - 'תלות', יכולה לקרות לעיתים קרובות ממש, כך שגם אם אין הגדרה של הפרע, צריכת החומר יכולה להשפיע משמעותית ולדרדר את תפקודו של המשתמש.
"כפי שציינתי, חלק מהשאלות הללו תקפות כמעט גם לגבי אלכוהול, גם שם השיח לא מספיק קיים, מה המשמעות של צריכת אלכוהול בקרב בני נוער? אמנם קיים שוני בין חומרים אלו, יש סיכונים באלכוהול שלא קיימים בגראס, ולהיפך. אבל השימוש נובע לעיתים רבות מאותו הצורך".
"חשוב להדגיש", הוא מוסיף, "שניהם חומרים עם פוטנציאל התמכרותי. ודווקא זה שקנאביס 'נחשב לסם קל' מגביר את הסיכון שלא נהיה מודעים לנזקים שהוא יכול לייצר".
"בגראס - שימוש פנאי קיים, למרות האיסור בשימוש שלא למטרות רפואיות, ייתכן שזה ישתנה ומשום כך הדיון והאחריות עוברת לקהילה, למשפחה ולאדם. באלכוהול מקובל פעם בתקופה מסוימת לשתות באופן לא מוגזם, בגראס התרבות הזו יכולה להיות קיימת, אבל אני לא רוצה שהקורא יקרא את הדברים ולבסוף ישכנע את עצמו שהוא צורך לשימוש פנאי", הוא מדגיש, "זה לחלוטין יכול להיות התירוץ הראשון של מי שסובל מקושי בהתמודדות עם כאב נפשי ומנסה להתחמק מהתמודדות איתה".
"אלכוהול הוא דוגמה מצוינת, אנחנו יכולים לומר בבירור שישנו מושג של 'שימוש פנאי' בו במידה נכונה, במידה דומה יהיה לא מדויק להגיד שכל שימוש בקנאביס נובע מתלות או מהתמכרות, אך עדיין, גם כשגראס יכנס תרבותית עדיין נצטרך לשאול אתה אותה השאלה: 'במי זה כן פוגע? ואיך אפשר להתמודד עם זה?', בדיוק כפי שהיא צריכה להישאל לגבי אלכוהול".
לטענת איינהורן היתר חוקי פתאומי לגראס יהיה בעייתי: "גם אם חוקית הסם יאושר והוא יתקבל חברתית אנחנו צריכים להתכונן לקראת המעבר הזה, אם הוא יקרה בפתאומיות יהיה חלל עמוק ומסוכן מדי".
עישון, זה רע, רע מאוד
ח' היא משתמשת קבועה בקנאביס רפואי, היא מספרת כי הסם הציל אותה: "סבלתי מכאבים עזים במשך שנים, כאבים כרוניים בלתי פוסקים, נתנו לי תרופות עם תופעות לוואי נוראיות וזה רק היה יותר גרוע, הקנאביס הציל אותי, זה ממש נס בשבילי".
למרות זאת, לדעתה, אין שום מקום לשימוש בקנאביס למטרות פנאי: "זה לא אפשרי, זה מתחיל כפנאי ובגלל שזה עושה הרגשה טובה וכמעט ללא תופעות לואי משמעותיות אז זה ממשיך להרבה יותר מזה, ראיתי בני נוער שהתחילו בעישון, זה רע, רע מאוד".
"חשוב לי להוסיף", היא מבקשת, "עברתי תהליך ארוך עד שהבנתי ש'מותר' לי להשתמש בקנאביס, המבט השלילי של הסביבה על זה כמעט מנע ממני להשתמש בחומר, קנאביס הוא לא חומר טוב או רע בצורה מוחלטת, הוא טוב עבור מי שצריך אותו ורע עבור מי שלא צריך אותו, לפעמים כשאני צורכת את החומר אני רואה את המבטים של הסביבה, יש כאלו שגם מזהירים 'את תתמכרי לזה', הם לא מבינים מה זה בשבילי".
אם כך, מצטיירת תמונה של חומר שנוי במחלוקת עזה, כשמה שאמורה להיות השאלה המרכזית היא לא חוקיותו של החומר אלא היחס האישי של כל אחד אליו יחד עם ההכרה במעלותיו ובסכנותיו. במקום שזו תהיה השאלה היא מתמקדת בנושא שהוא אמנם מרכזי אך לא יביא לאף פתרון ואף מחריף את הבעיה.
הצגת כל התגובות