בעקבות כתב האישום נגד הרב החרדי החשוד במעשי אונס, אני מבקש להציג את נקודת הראות שלי בפרשה.
העובדה שיש אנשים רעים וחטאים מאוד לשמים ולבריות, אין בה לצערנו הרב שום חידוש. תמיד היו ותמיד יהיו כאלו אנשים, אנו מקווים שמספרם יהיה מועט ככל שניתן, אבל יודעים שלא ניתן למנוע זאת לחלוטין.
האתגר הגדול והחשוב ביותר הוא מנגנון התראה והגנה, שיפעל לחשוף את אותם אנשים רעים וחטאים. כולנו יודעים כמה חשובה מערכת לגילוי אש ועשן, או מערכת אזעקה בזמן גניבה ופריצה, או אזעקה בזמן מלחמה.
כשנמצא חלל באדמה ולא יודעים מי הרוצח, מביאים עגלה ערופה וזקני העיר אומרים "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא,ז), רש"י שם מביא את דברי חז"ל "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה" כלומר שבי"ד לא חשודים חלילה ברצח, אבל הם צריכים לומר שהם לא הזניחו אותו ובשל כך הוא מת.
בפרשת פלגש בגבעה חז"ל בספר "תנא דבי אליהו" האשימו את חכמי ישראל שבאותו דור, בכך שלא דאגו ללמד תורה את כל עם ישראל, וכך היו מונעים הידרדרות מוסרית כה חמורה. וזה לשונם:
"שמא תאמר: אותם שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין (פלגש בגבעה) מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם, לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל... וילמדו את כל ישראל דרך ארץ בשנה ובשתיים ובשלוש, עד שיתיישבו ישראל בארצם. כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמות כולם... לפיכך בגבעות בנימין שלא היו עוסקים בתורה ובדרך ארץ נתקבצו ויצאו למלחמה ונהרגו בהם שבעים אלף. ומי הרג כל אלה? הוי אומר: לא הרג אותם אלא הסנהדרי הגדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר".
האם יש בקהילה החרדית מנגנונים שיתריעו בזמן אמת כנגד עושי עוול כה חמורים? האם יש נורות אדומות שיהבהבו ופעמוני אזעקה שיצפרו בקול מחריש אזניים בפני דברים כה איומים? הלואי שיכולנו לענות בתשובה חיובית חד משמעית על שאלות אלו.
ניתן להציע פעולות חינוכיות ותודעתיות רבות, במערכת החינוך החרדית, בכלי התקשורת החרדים, בכינוסים ציבוריים ובכינוסי בית, בספרות ילדים חרדית ובעוד אופנים, שתתן לציבור כולו את ההבנה בזהירות הנדרשת, בהתנהגות הנורמטיבית, בחובת הדיווח ובמסוכנות של אנשים כאלו וכיו"ב, ולצערי הרב לא רק שהדברים הללו לא נעשים אלא מתנגדים ומפריעים לאלו שמנסים לעשות אותם.
בשנים האחרונות, עסוקים רבותינו ואנשי המעש במחנינו במניעת אסונות רוחניים, במאבק ב"גזירת הגיוס", בכינוסים נגד "פגעי הטכנולוגיה", בקריאות קודש נגד לימודים אקדמיים. האם הסכנות מאנשי חטא ואוון בתוך המחנה, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, קטנות יותר?
"ידינו לא שפכו את הדם הזה? ועינינו לא ראו?"
הצגת כל התגובות