קלמן ליבסקינד, עיתונאי חוקר ופובליציסט ישראלי, הביע מספר פעמים את דעותיו כלפי המועמדים לראשות העיר בית שמש, תמיכתו באלי כהן ידועה, אך בשבוע האחרון הוא פרסם מאמר בעיתון "מעריב" שאת כותרתו המועמד החילוני לא יאהב: "החרדים צודקים. לא הייתה סיבה לביטול הבחירות בבית שמש".
מאז החלטת שופטי בית המשפט העליון להורות על בחירות חוזרות, מספר חרדים הפצירו ליבסקינד שייקרא את פסק הדין ואולי אז דעתו תשתנה, וכך עשה: "קריאה מדוקדקת של החומר הובילה אותי למסקנה אחת קשה, שחשוב לי להביא אותה כאן דווקא על רקע הטקסטים הקודמים שלי: פסק הדין שביטל את הבחירות בבית שמש הוא אחד המסמכים המשפטיים המוזרים שנכתבו כאן בשנים האחרונות".
ליבסקינד מסביר: "שלושת השופטים שחתומים עליו – דוד חשין, משה סובל ויגאל מרזל - הדביקו בו אוסף חסר תקדים של ספקולציות, קטעי שורות והערכות חסרות ביסוס בדרכם אל השורה התחתונה. מדובר בפסק דין ללא ראיות. חשוב לי להדגיש שוב: אין כל ספק שהיו זיופים בבית שמש, וכי המעורבים באותם מעשים צריכים לשלם על מעשיהם מחיר פלילי כבד. אבל השאלה המשמעותית בפרשה הזו היא כמה קולות זויפו בפועל בקלפי, והאם ניתן להוכיח שהיקף הזיוף הוא כזה שמצדיק צעד קיצוני של ביטול בחירות".
העיתונאי תוהה על החלטת השופטים, ושואל איך למרות שההוכחות מראות כי נעשה שימוש רק ב-36 תעודות זהות מזוייפות קבעו השופטים כי היו זיופים ביותר מהפרש הקולות בין המועמדים: "בואו נתחיל עם הנתונים. אלי כהן הפסיד למשה אבוטבול בפער של 956 קולות. ומכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה רצה לבטל גם את הבחירות למועצת העיר, ומכיוון שרק הפחתה של 1,398 קולות מסיעת "כח", הסיעה שנחשדה בזיופים, יכולה לייצר שינוי במפת המנדטים, הרי שהיועץ המשפטי לממשלה נדרש לשכנע את בית המשפט שהזיופים נעים סביב המספר הזה".
"ועוד נתון חשוב: בשתי דירות שעליהן פשטה המשטרה, ובמכונית נוספת שנתפסה בהמשך, היא מצאה בסך הכל 161 תעודות זהות וארבעה דרכונים. התעודות והדרכונים, לטענת המשטרה, נמסרו על ידי בעליהם הקנאים שנמנעים מהצבעה, כדי שמישהו אחר יצביע באמצעותם. בדיקה שערכה המשטרה מול משרד הפנים העלתה שרק 36 מהתעודות הללו שימשו בפועל להצבעה. ומכיוון שאלו העדויות הברורות היחידות על קולות שזויפו, הרי שיש לנו זיופים של 36 קולות. זהו. אז מאיפה ועל סמך מה החליט בית המשפט שמספר הקולות המזוייפים גדול באלף ומשהו מהמספר הזה?".
אחרי שהעיתונאי מסביר בטורו את שרשרת העדויות, הוא ממשיך בתהיות לגבי אמינותן של העדויות והבדיקה המעמיקה בה לא נקטו השופטים: "עכשיו, ראו עד כמה מופרך פסק הדין הזה. חסידות ויז'ניץ מונסי, לא רק שלא החרימה את הבחירות הללו לעירייה ולכן לא היתה צריכה למסור את תעודותיה לאף אחד אחר, היא אפילו שלחה מועמד מטעמה לבחירות. יעקב קליין, איש החסידות, הוצב במקום השלישי ברשימת "כח", והופיע עם תמונתו על מודעות הבחירות. יתרה מזו, בנייר שהוציאה החסידות ערב הבחירות על דף הלוגו שלה, נכתב במפורש: "היות וימי הבחירות לרשות המקומית מתקרבים ובאים ובכדי שנצליח בעזהשי"ת להישאר עם ראש עיר 'חרדי' שיבין את הצרכים של ציבור תורה ומצוות... לכן נחוץ שכל הציבור ילכו לבחור עבור מועמדנו לראשות העיר הר"ר משה אבוטבול הי"ו ולרשימת אגודת ישראל של הציבור הכלל חסידי שסימנה 'כח' למועצת העיר...ומבקשים אנו מכל אחד שיכול לעזור להצלחת המערכה". האם אפשר אחרי כל זה לקבוע שכל חסידות מונסי קנאית, וכל חסידות מונסי לא מצביעה ולכן כל חסידות מונסי מסרה את תעודות הזהות שלה לאחרים? וכל זה על סמך שתי עדויות של חסידים שתארו את החשש מהקנאים?".
ליבסיקנד מסכם: "אז מה יש לנו כאן? יש לנו בית משפט שקבע שישנם 1,400 קולות מזוייפים, למרות שאין בידו ראיה ליותר מ- 36 קולות כאלה. יש לנו שופטים שראיה סטריאוטיפית מבהילה דחפה אותם לראות בכל חרדי החשוד בזיוף הוכחה ניצחת לכך שכל החסידות שלו זייפנית. ויש לנו פסק דין שהוא מסמך דיבתי מכליל וחסר תקדים בחומרתו על חסידויות וקהילות שלמות, שבלי ראיות הפכו בחתימתם של שלושה שופטים למפעל זיופים שחברים בו כולם כולל כולם, איש ואשה, זקן ונערה, הכל תוך השענות מתמטית על אדם אחד מבני ברק שלא ברור מיהו ואיך התגלגל לתיק הזה. ויש עוד אמת לא נעימה אחת שמסתתרת מאחרי כל המלל הזה: קשה להאמין שיש עוד ציבור, לבד מהציבור החרדי, שבית המשפט ירגיש כה חופשי לפסול ניצחון שלו בבחירות על סמך ממצאים שכאלה".