1.
ערב אחד, לפני חצי שנה בערך, הלכתי לסידורים ברחוב יפו בירושלים, ופתאום, באזור כיכר ציון, יצאתי מריכוז. ניגון חסידי עתיק, שקט וסוחף התנגן שם באוויר ומילא את האטמוספירה. בין נערים ישראליים אבודים לנערים אמריקאים קולניים, בין נהגי מוניות לחנויות גלידה ושייק, כשהרכבת הקלה עוברת ברקע, שמעתי פתאום שתי גיטרות פשוטות מנגנות געגועים.
לא הייתי היחיד שהוקסם. כמה עוברי אורח התקבצו אט אט סביב שני חסידי ברסלב מוארים שפרטו ברוך את הצלילים. לא זוכר אם השארתי להם כסף במזוודה של הגיטרה ליד המגבר הקטן, אבל בסוף היצירה, ולפני שהם התחילו אחת אחרת, ניגשתי לשאול אותם מי הם. לא בכל יום רואים נגני רחוב שלא משתלבים באווירה של הרחוב, אלא פשוט משנים אותה. "אריה וגילי גת", הם אמרו לי. ביקשתי איזה כרטיס ביקור והם אמרו שאין. שאלתי איפה הם מופיעים, איפה אפשר לשמוע אותם, והם אמרו לי: "כאן".
מאז, הקהל שלהם גדל קצת. האחים האילתיים החוזרים בתשובה לוהקו לתוכנית הריאליטי המוזיקלית 'הכוכב הבא' בערוץ 2 והפכו ללהיט. הביצועים שלהם לשירים (לועזיים, ישראליים, חסידיים) זכו לפופולריות אדירה והם העפילו עד לשלב הגמר של התוכנית. אם יחזרו לנגן היום בכיכר ציון הם יצטרכו מאבטחים.
2.
אז למה החיבוק הערוץ-שתיימי הזה לאחים גת המקסימים גם מעצבן אותי? כי הוא מלמד הרבה דברים עצובים על יחסי חילוניים ודתיים (שאינם האחים גת). הרי המשפט שכל דתי שומע, לא משנה מה גודל כיפתו וטיב השקפתו, הוא "אם כל הדתיים היו כמוך, הכול היה אחרת". סליחה, זה הנוסח המדויק: "אח, אם כל הדתיים היו כמוך, הכול היה אחרת". שומעים את זה המון, באמת כל הזמן, דתיים עם כיפת-שנקל ודתיים שהם חסידי סאטמר. המפגש האנושי הישיר תמיד גורם לדעות הקדומות להתפוגג.
נדמה לי שאת תמצית הטרגדיה הזו רואים בהתלהבות החילונית מהאחים גת. מכלל הן אתה שומע לאו. "אתם אמיצים כל כך, במקומות מסוימים בארץ היו זורקים עליכם אבנים אם הייתם שרים ככה", אומר להם רני רהב (גילוי נאות: שום קשר משפחתי!) כאילו אין מורשת מוזיקלית יהודית מפוארת שהייתה כאן עוד לפני כל הריאליטי, כאילו עבודת השם בניגון לא נולדה אצל הלוויים בבית המקדש, כאילו לא כל בחור ישיבה שלישי מנגן בגיטרה. "אתם דוגמה ומופת לכל מדינת ישראל שאפשר גם אחרת, מותר לחזור בתשובה וגם לעשות לביתכם בלי לבקש טובה מאף אחד אחר במדינה", הוא אומר להם בחגיגיות.
מזל שהתוכנית כבר נגמרה, הוא עוד היה מסוגל להגיד להם בשיא הרצינות: "מחמם את הלב לראות דתיים שלא יורקים על ילדות. כל הכבוד, באמת כל הכבוד. נו, קהל, למה אתם לא מוחאים להם כפיים?!".
3.
ואז, אחרי ההתלהבות החילונית המוגזמת והמעליבה, מגיעה גם ההתלהבות החרדית המוגזמת והמעליבה. כלומר, אחרי שהחילונים בתוכנית מלבישים עליהם את כל התסביכים שלהם, גם החרדים מלבישים עליהם את כל התסביכים שלהם (הכוונה לאלה מביניהם ששמעו על התוכנית). "זה קידוש השם עצום, לא היה כדבר הזה בהיסטוריה!", מסבירים לך דוסים צעירים בעיניים בורקות, כאילו מדובר באחים הקדושים ר' זושא ור' אלימלך. רגע רגע, על מה בעצם ההתלהבות הגדולה? מה זו הנחיתות הזו? הכול זה מה יגידו החילונים? כל המטרה בחיים זה לקבל הסכמה מכבוד קדושת אייל גולן? אין קידוש השם גדול מלשיר בתוכנית ריאליטי בערוץ 2? מעניין, עד לפני שבעים שנה קידוש השם היה לעלות על המוקד בלב עיירה בוערת באירופה, לא?
אל תבינו אותי לא נכון, אני ממש שמח שפרעות ת"ח ות"ט נגמרו, ואני באמת חושב שמדובר בשני מתוקים שלמעשה היו יכולים לעבור שלב אחרי שלב בתוכנית אפילו בלי לשיר - הם רק צריכים לעמוד שם ולהאיר וההמון כבר יריע. אבל חבר'ה, תרגיעו. בריאליטי הבא הרי ינצח צעיר מג'לג'וליה שיקסים את השופטים בביצוע בעברית-ערבית לשיר של אריק איינשטיין. איזה קידוש השם אדיר זה יהיה.
4.
והדוסים שאומרים "קידוש השם" הם עוד כלום לעומת הדוסים שאומרים "חילול השם". לאחרונה, לאור ההיסטריה, אפילו ב'יתד נאמן' נדרשו לסוגיה. ילדים בביתר עילית לא אמורים הרי לדעת מי זה מוקי, אבל הסקרנות לגבי האחים גת הכניסה בדלת האחורית את מה שכינו בעיתון "תרבות הרחוב המתירנית, הטמאה והרחוקה כל כך". וכך נכתב שם: "שני יהודים בלבוש חרדי מלא משתתפים בתחרות זמר חילונית. השניים, עטויי זקן ופאות, שרים לפני אלפי צופים שירים חילוניים וזוכים לתשואות הקהל הישראלי. חבר השופטים נוטף אהבה וחיבה ללובשי המלבושים החרדיים ומדבר על ה'חיבור המופלא שבין העולם החרדי לתרבות הישראלית'. הזמרים הללו זוכים לאהבתו הסוחפת של החילוני המצוי... אנו מעדיפים את שנאתה המוחצנת של 'יש עתיד', על פני החיבה המורעפת על יהודים בלבוש חרדי, שמתחברים לתרבות החילונית ומקבלים ממנה ציון לשבח. אנו מעדיפים שישנאו אותנו בקול רם וצלול, שיגידו לנו ללכת מכל מקום שאינו קדוש וטהור, שיסלקו אותנו מיציעי הכנסת ומכל מקום שאין בו יראת שמיים, מאשר שיחמיאו, יעטפו אותנו בחיבוקי דוב ואהדת הקהל וינסו, ולו במשהו, לחבר אותנו אל משהו שבמשהו מהחילוניות הישראלית".
זו נקודה מעניינת, אבל נדמה לי שיש במאמר הזה הערכת-יתר לראשי 'קשת'. הנחת היסוד היא שיש כאן איזה מניע אידיאולוגי, למען החברה הישראלית. כאילו יושבים בכירי הטלוויזיה במרתפי האולפנים בלילות וחושבים איך לשנות את החברה החרדית מבפנים. כאילו אנחנו מדברים פה על פולמוס עם בן גוריון, ולא עם אבי ניר. האמת הפשוטה היא שאיש בערוץ 2 לא רוצה לשנות את האחים גת. לא אכפת להם מהם. בערוץ 2 רוצים רייטינג. אם שיחת חיזוק של הרב שטיינמן הייתה מביאה כזה רייטינג, הם היו משדרים אותה במלואה, כולל תרגום לשפת הסימנים. כרגע שני האחים האלה, דווקא בלוק בסגנון מאה שערים, מביאים יופי של רייטינג. אם הם יחליפו לג'ינס, ב'קשת' יצעקו געוואלד.
5.
אז כל המגזרים נלחמו וניסו להלביש על התכנית אג'נדות ומשמעויות, אבל עושה רושם ששני אנשים באו לכל הסיפור בתמימות ופשיטות, בלי שום תסביך: אריה וגיל גת. אולי הם בכלל מגזר בפני עצמו – שני מצילים לשעבר מהחוף באילת, שהפכו לחסידי ברסלב מירושלים ובית שמש, שכנראה באמת לא סופרים אף אחד חוץ מהשם יתברך.
השבוע פגשתי מוזיקאי חסידי שאריה גת היה המתופף שלו. אתם יודעים, השלמת הכנסה לעבודה בכיכר ציון. ביקשתי ממנו לספר עליו, וכך הוא אמר: "תשמע, אני לא מכיר הרבה אנשים כאלה. הוא עובד את השם בכל מה שהוא עושה, גם כשהוא סוחב את התופים לרכב בסוף הערב. כל הופעה וחזרה שלנו צריכה להיות מתואמת, לפי התפילות שלו. גם אני מתפלל שלוש תפילות ביום, אבל אצל אריה, מנחה או מעריב זה לא משהו של עשר דקות, אלא עניין הרבה יותר רציני ומהותי. שלא לדבר על שחרית ועל טבילת הבוקר שלפני, וכמובן על התבודדות. צריך להקדיש לזה זמן בלו"ז היומי, כי זה עיקר היום. בחרתי בו להרכב שלי לא רק כי הוא מנגן יפה, אלא כי רציתי את האור הגדול שעל פניו – על הבמה שלנו. כשהוא איתנו בהרכב אני אומר לתאורן שהוא יכול להוריד פרוז'קטור אחד מהבמה, כי אריה הוא אור מספיק גדול. עם גיל לא יצא לי לנגן אבל גם הוא נראה חתיכת פרוז'קטור. אתה יודע משהו? בינינו? לפעמים אני חושב לעצמי: אח, אם כולנו הדתיים היינו כמוהם...".
הצגת כל התגובות