אקדים ואומר: רחוק אני מחוגי ההשקפה כרחוק מזרח ממערב, ורחוק אני אף יותר מאנשי מפלגת "בני תורה". בימי גלגולה הקודם של מפלגת "עץ", נהגו אצלנו בבית הכנסת להכות בפורים לא רק בהזכרת שמו של המן, אלא גם באמירת "עץ".
אם כך, מה אני עושה כאן בכלל, ומדוע שאכתוב על מחלוקת שאינה מענייני כלל?
ובכן, האמת היא שכאשר החלה המחלוקת לצאת לאור עולם, הייתי מאלו שאיחלו הצלחה רבה לשני הצדדים, אך ככל שהימים חולפים - אני קורא ולא מאמין. כאמור אין לי קשר לעולם הליטאי, ומשכך אין לי גם דעה משוחדת על אנשי דגל התורה או על אנשי בני תורה.
אין לי מושג מי צודק ומי טועה, מי הרוב ומי המעט, מי ינוח ומי ינוע, מי יישלוו ומי יתייסר. ודווקא לכן אני זע באי נוחות בכל פעם שאני קורא כתבה נוספת נוטפת שנאת השקפה טהורה. לא בגלל שמדובר באנשי שלומי, אלא כיון שכאדם מבחוץ אני רואה עוול ארוך ומתמשך. זה התחיל במהפך בעיתון יתד נאמן (עיתון שמעולם לא החזקתי בידיי ולא עבר את סף דלתי).
יתכן שהמהפכנים צודקים ויתכן שטועים - זאת דרך העולם. אבל ברור שהצד המפסיד, זכותו לפתוח לעצמו שופר שישמיע את דבריו - גם זה דרך העולם. ואם ישנה קבוצה של אנשים שטוענים שלא נותנים להם במה והם רוצים להדפיס ביטאון משלהם, מהו הפשע הגדול שנגדו יצאו בחרב ובחנית?
ואז החלו הוויכוחים על כמות הקוראים. כאן זה כבר הפך לאבסורדי. מחד טענו נגדם כי אין להם קוראים בכלל, ומאידך איימו על כל מי שקורא/כותב/מפרסם/מחלק שלא ייעז להיות קשור בשום אופן לעיתון החדש. כינו אותו בשמות משמות שונים ומשונים, והפכו אותו לללעג וקלס בכל פורום אפשרי.
אבל אם אין להם קוראים והם רק "הפלג האשדודי", אז מה הלחץ והמהומה ועל מה כל המאבק והשנאה? אגב, הטענות האלו חזרו על עצמן שוב בימי הבחירות, אבל האבסורד שבהן שודרג במהלך הזמן.
בתחילה טענו שאף אחד לא יצביע למפלגה, ולכן לא מגיע להם נציגים במפלגה הגדולה, אחר כך נלחמו בהם ללא סוף, זרקו אנשים מהכוללים, פיטרו אנשים מעבודתם וקראו להם בכל שם גנאי חרדי אפשרי, ומה אמרו כאשר למרות הכל זכו הללו בנתח קולות נכבד? טענו שמדובר בכלל בחסידי גור ואנשי ליכוד... את ההזיה הזאת שלהם קראתי בעצמי באתר נכבד זה, ונראה היה שכותב הדעה באמת הצליח להאמין לשקר של עצמו.
טוב, לפחות הוא האמין, כי אף אחד אחר לא היה מאמין לו.
וכמובן מה שמותר לצד אחד - אסור לצד השני. לצד אחד מותר להגיד שהצד השני הם אנשי קורח, משוגעים, נלחמים בגדולי הדור, פורקי עול ופורצי גדר, אבל בסוף מאשימים דווקא את הצד השני בהסתה...
שיא הדברים לטעמי האישי הוא בהשתלחות חסרת הרסן כנגד ציבור גדול (שלפי תוצאות הבחירות מדובר על עשרות אלפים), בגלל מעשה של אדם אחד.
יהיה האדם הזה חולה בנפשו או בריא, בריא כסוס או עקשן כפרד, תולה שלט ג' על מרפסת ביתו או פעיל נמרץ מטעם עץ, הוא אדם אחד והמעשה הוא שלו בלבד. אבל כאשר מנהל רשת כוללים, רב נכבד וידוע, מורה לזרוק מהכוללים שלו כל אברך שהצביע עץ (אגב, איך בודקים את זה?) בגלל מעשה של אדם בודד - זהו פשע.
אנשי דגל התורה אינם הראשונים שעושים את זה כמובן, וכבר קדמו להם אנשי מפלגת האבודה שהשתמשו במעשהו הנפשע של יגאל עמיר כדי להסית נגד ציבור שלם, ודומה שאם ניקח את הכתבות מאותה תקופה ונחליף מספר מילים בודדות - נוכל למחזר אותן היום בקלות רבה.
כמובן שבשני המקרים, לעובדות אין משקל של ממש. כך למשל מיד לאחר האירוע הועלתה הסברא שמדובר באדם מעורער בנפשו, דבר שהופרך במידית על ידי "יודעי דבר" (והגדילה לעשות כתבת חרדית שטענה שהיא מכירה בעצמה את האדם והוא בריא בנפשו - לא ידעתי שכתבי עיתונות הם גם פסיכולוגים).
אך גם כאשר הוא נשלח להסתכלות על ידי בית המשפט, לא היה אף אחד שקם ואמר: אוקיי, סליחה, טעיתי. בסך הכל שינו טיפה את התקליט, ואמרו שגם אם הוא חולה נפש, הרי זה פירות ההסתה. את ההגיון במשפט הזה לא זכיתי להבין, ועם הכותבים הסליחה. וואו, זה התארך, ואני קולט שאני באמת כאילו מגן על אנשי עץ... איזה צחוק הגורל.
אז זהו, שלא. אין לי שום דבר עם אנשי עץ, אבל ההסתה של דגל התורה ובעיקר הפטרונות הזאת שלא נותנת לאף אחד מקום לעשות אחרת ממה שהם החליטו - זה מה שמעצבן אותי. תודה שהתעצבנתם איתי.
הצגת כל התגובות