ההישג האלקטורלי של המפלגות החרדיות ב"בחירות תשע"ג" הוא ללא ספק מרשים ביותר. מספר המנדטים של יהדות התורה זינק ב-40% (!) והגיע ל-7 - שיא של כל הזמנים, למרות המאבקים הפנימיים, וש"ס שמרה על כוחה - כנגד כל הסיכויים, היריבות בהנהגה ושני המנדטים וחצי שנזרקו לפח של אמנון יצחק וחיים אמסלם.
עד כדי כך הייתה גדולה החגיגה במפלגה, שפעילים במטה ליל הבחירות מצאו זמן אפילו לקצת שמחה לאיד. "פז הייתה תחנת דלק ונשארה תחנת דלק", אמרו שם על סימנה של "כוח להשפיע". אבל בבוקר שאחרי מבינים החרדים את מה שבליכוד הפנימו כבר אתמול: מדובר בניצחון שכולו הפסד. במקרה שלהם הוא לא רק פוליטי.
מבחינה פוליטית, המשוואה פשוטה: במצב הקיים - תיקו בין הגושים - אין לנתניהו קואליציה בלי יאיר לפיד. ב"יש עתיד", מצדם, ממשיכים להתעקש גם הבוקר על "שירות לכל" ומצהירים כי לא ישבו בממשלה שלא תקדם משמעותית את השוויון בנטל. גם מכיוון "התנועה" נשמעים קולות חתירה לממשלה, כי "ציפי לבני מיצתה את הרפתקאות האופוזיציה" - וזה לא יהיה בחינם.
יש להניח שש"ס ויהדות התורה לא יוכלו לעמוד במחיר. המשמעות היא שבממשלת נתניהו השלישית יהיו החרדים גלגל חמישי (אם בכלל), כמעט חסרי השפעה. אבל זה, כאמור, כאב הראש של הפוליטיקאים. הבעיה החמורה יותר בציבור החרדי היא של הרבנים, וזו צצה הרבה לפני פרסום התוצאות ואפילו פתיחת הקלפיות.
"בחירות תשע"ג" עמדו בסימן ערעור חסר תקדים על ההנהגה הרוחנית במגזר, והמהדרין יאמרו שתם עידן ה"דעת תורה": "הירושלמים" של הזרם הליטאי סירבו לקבל את מרות המנהיג הבכיר בו, הרב אהרון לייב שטיינמן; ח"כ לשעבר מש"ס בגד ב"פוסק הדור", הרב עובדיה יוסף, ומנהיג מפלגה אחרת, גם הוא רב מוכר, צפצף עליו; תנועה של "חרדים חדשים" הפרה את "החוב הקדוש" של "גדולי ישראל" ולא התחייבה להצביע ג'; והציניקנים היו הופכים עצמם לזבוב על פרגוד הקלפי של אלי ישי כדי לבדוק האם הצביע למפלגתו-שלו, כפקודת "מרן", או שייחל לכישלונה - שייזקף לחובת דרעי.
לפטירתו של הרב יוסף שלום אלישיב לפני כחצי שנה ולהידרדרות במצב בריאותו של הרב עובדיה יוסף היה חלק לא מבוטל בערעור היחסים - ואולי אף בפגיעה באמון - שבין חלקים ברחוב החרדי ל"גדוילים" שלו, אולם יותר מכך מדובר בתוצאות של אותן רוחות חדשות שמנשבות במגזר בעשור האחרון - עם ובלי קשר לחדירת האינטרנט - כמו דמוקרטיזציה, אינדיווידואליזם, שוויון וחוש ביקורת.
הרבנים הבכירים פסקו שחתנים ואבלים חייבים לגשת לקלפי ולבחור ש"ס או ג', ואצל החרדים מתלוצצים שאפילו מתים טרחו לצאת מקברם כדי לממש את זכותם הדמוקרטית - אבל דווקא המצביעים ה"רגילים" היססו.
בציבור החרדי - כמו בציבור החרדי - צוחקים על כל דבר, גם (ואולי בעיקר) בנושאים כאובים כמו זה, ואכן כך התייחסו בדחני המגזר גם לאי-הציות העיוור לרבנים. ה"הסבר" שלהם: "הרב שטיינמן אמר שמי שלא מצביע יהדות התורה ילך לגיהנום, הרב עובדיה אמר שמי שלא מצביע ש"ס ילך לגיהנום והאדמו"ר מסאטמר אמר שמי שמשתתף בבחירות ילך לגיהנום. מה שלא נעשה - כולנו ניפגש שם".
כן, בסוף כמעט כולם נתנו את קולם לאחת משתי המפלגות החרדיות, אך הנזק כבר נעשה ויהיה קשה מאוד לתקנו. לראשונה בחרו רבים ש"ס או ג' כאפשרות שהיא מבחינתם "הרע במיעוטו" ולא לכתחילה. הם החליטו כך בעצמם ולא מכוח "צו הרבנים" - חלקם ממש בדקה ה-90, על סף הקלפי. "סתמנו את האף ושלשלנו - כמו שעושים בשרותים", תיארו.
מי שעדיין מחפש תקווה להחזרת עטרה ליושנה ומעמד הרבנים לקדמותו – אולי ימצא אותה אצל אריה דרעי. עד שנקבע תאריך לבחירות עוד איים המנהיג הלא רשמי של ש"ס כי אם לא יתקבלו התנאים שהציב לחזרתו הביתה הוא יקים תנועה חדשה, נפרדת מזו של הרב עובדיה. אתמול, שלושה חודשים בלבד אחרי, הוא כבר עמד על הפודיום במטה ליל הבחירות כראש המוחים נגד "שני אנשים שהרימו יד בהנהגתו של מרן", והצהיר: "אי אפשר לערער על מנהיגותו".
שערי תשובה לא ננעלו.
המאמר פורסם ב-ynet
הצגת כל התגובות