חג חנוכה הוא חג בן שמונה ימים המתחיל בכ"ה בכסלו. מקורו של חג זה אינו מוזכר בתורה ומקורו בתקנת חכמים, בימי בית שני.
חג חנוכה נקבע לזכר נצחון החשמונאים על היוונים וטיהור בית המקדש. היוונים ששלטו בארץ באותו זמן, גזרו גזרות שמד על קיום המצוות, הם אסרו על קיום ברית מילה ולימוד תורה וטימאו את בית המקדש בהכניסם פסלי עבודה זרה לתוך ההיכל.
כשהגיעו היוונים למודיעין, עירו של מתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול, וביקשו לקיים שם הקרבה של חזיר לאלילים היוונים, התקומם מתתיהו והרג את המתיוון (יהודי הנוהג כיווני) שהתנדב להקריב את החזיר.
פעולה זו נתנה את האות לפרוץ מרד בהקף הולך וגדל, כשאת המרד מובילים חמשת בניו של מתתיהו ובראשם יהודה המכבי (או המקבי). בכ"ה בכסלו, הם מצליחים לכבוש את בית המקדש ולטהר אותו. כשבאו להדליק את נרות המנורה, לא מצאו שמן טהור, אלא פך אחד, שנעשה בו נס והספיק לשמונה ימים.
לזכר שני מאורעות האלה קבעו חכמי אותו הדור שני מנהגים עיקריים של חג חנוכה. המנהג הראשון הוא קביעת ימים אלו בהלל והודאה. בכל אחד משמונת ימי חג חנוכה אומרים הלל שלם, ואסור להספיד או להתענות.
המנהג השני הוא הדלקת נרות חנוכה. המנהג המקובל היום הוא הדלקת נר אחד ביום הראשון ושני נרות ביום השני וכך במשך כל ימי חג חנוכה, עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות. את הנרות מעמידים במנורה בעלת שמונה קנים, הנקראת חנוכיה.
מתי מדליקים?
לפי מנהג הספרדים אבי המשפחה מדליק חנוכיה אחת עבור כל בני הבית, ואילו למנהג בני אשכנז, כל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה לעצמו. כשמדליקים את הנרות, מברכים שתי ברכות: בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה. בא"ה אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וביום הראשון מוסיפים גם את ברכת הזמן, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
זמן הדלקת נרות חנוכה הוא משקיעת החמה למשך כחצי שעה, אך גם לאחר זמן זה, ניתן להדליק את הנרות בברכה. כל עוד אחד מבני הבית עוד ער.
מקום הדלקת נרות חנוכה, הוא מחוץ לפתח הבית בסמוך לדלת, ובבתים משותפים, בפתח הבניין. מקום נוסך בו אפשר להדליק נרות הוא בחלון הפונה לרשות הרבים. בגלות, פחדו היהודים להדליק מחוץ לדלת ולכן הדליקו בתוך הבית.
אחרי ההדלקה נוהגים לומר (ולשיר) את הפיוט "הנרות הללו" ואת הפיוט "מעוז צור" ויש המוסיפים גם את מזמור ל´ בתהלים, "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". אין לעשות מלאכה, בזמן חיוב הדלקת הנרות, כלומר, בחצי השעה הראשונה להדלקתם.
עוד מנהג בחג החנוכה הקשור בתפילה, הוא קריאת התורה בפרשת נשא, ב"פרשת הנשיאים" המתארת את תרומת הנשיאים לחנוכת המזבח. ביום השמיני של חג חנוכה קוראים את סיכום התרומה ואת הציווי על הדלקת המנורה, ויום זה מכונה "זאת חנוכה" על שם הפסוק זאת חנוכת המזבח, הפותח את הפרשה.
בחג חנוכה, נוהגים לאכול מאכלים הקשורים בשמן, כסופגניות ולביבות. וכן יש הנוהגים לאכול מאכלי חלב, זכר לאגדה על יהודית שהשקתה את ראש הצבא היווני חלב, ולאחר שנרדם כרתה את ראשו ובכך סייעה לנצחון במרד.