בדף היומי, מסכת סנהדרין בדף י"ד אנו לומדים על חשיבות מקומם של הסנהדרין בלשכת הגזית. הגמרא דנה בזקן שמצא את חבר הסנהדרין במקום שנקרא ‘בית פגי’, מקום ידוע מחומת ירושלים ולפנים, והוא המקום שאופים בו מנחות [מגזרת פת בג המלך] והוא קרוב להר הבית.
אותו זקן המרה על דברי הסנהדרין. שואלת הגמרא: יכול תהא המראתו המראה? ויחשב לזקן ממרא, ת"ל וקמת ועלית אל המקום – מלמד שהמקום גורם, ר"ל רק מקום לשכת הגזית שם הוא נקרא ממרא, מפני שמאותו המקום תצא תורה לכל ישראל, ולכן הוא פוגם בכבוד התורה וכל ישראל. ופירש"י, בית פגי - לאו דווקא רק אותו המקום לבד, אלא ר"ל חוץ ללשכת הגזית, עכ"ל.
מקום קביעת נס חנוכה
בשם משמואל (מקץ, חנוכה) מבאר מה שאמרו במסכת שבת (כ, ב) 'לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה'. וקשה, למה המתינו עד השנה האחרת ולא קבעו תיכף כשראו הנס. אך באמת מצינו שם (כג, א) שהגמרא מקשה, והיכן ציוונו על הדלקת נרות חנוכה? ותירצו מלא תסור.
הגמרא דורשת את הפסוק 'וקמת ועלית אל המקום' ומסיקה שהמקום גורם. על פי זה יש לומר שדוקא כשהסנהדרין בלשכת הגזית יש בתקנתם משום לא תסור, אבל אם אין התקנה שם, אין בכך משום לא תסור. מעתה ניתן להבין מדוע קבעום רק לשנה האחרת, שהרי אמרו במסכת יבמות (יז, ב) שטבול יום לא יכנס למחנה לויה, ולשכת הגזית היתה בחיל והחיל הוא מחנה לויה, ואם כן, לא הי יכולים באותה שנה ליכנס ללשכת הגזית, כיון שבאותה שנה היו כולם טמאי מתים, ואם היו מתקנים באותה שנה לא היה בזה משום לא תסור, ועל כן המתינו לשנה הבאה.