אודות הדלקת המנורה במשכן העדות, דרשו חז"ל: "וכי לאורה הוא צריך"? - והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו. אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות - אמר רב זו נר מערבי (שבת, דף כב).
בספר 'דרכי החיים', העוסק בדיני אבלות ומנהגיהן, מגלה הוא דבר נסתר על צפונות ה'נר המערבי'. הנר המערבי שדלק ללא הרף ולא כבה מעולם - היה דולק כ'נר נשמה' עבור נשמות כל כלל ישראל והרי כאן משמעות חדשה, פנימית ונשגבה על נר המערבי המעיד באורו על השכינה שלא זזה מישראל - נר ה' נִשְׁמַת אָדָם.
וכך כתב בהשמטות שבסוף הספר (סימן לד אות ח)
"ונוהגין להדליק ביום שמת אביו ואמו נר יאר-צייט. במפרשי התורה פר' תרומה שהמנורה הייתה דולקת כל לילה שבעה נרותיה וכל היום רק נר המערבי, כי הנר מערבי היה דולק עבור נשמת כל ישראל שנפטרו והלכו לעולמם לכן מדליקין בכל שנה ושנה על פטירת אביו ואמו או על שאר קרובים נר בבית הכנסת הנקרא יארצייט ליכט, כי ביום הזה הנשמה יש לה רשות לשוט בעולם, ובהבית שמת לא תמצא כלום יותר ע"פ רוב תבוא לבית הכנסת ותראה הנר הדולק בשבילה ויש לה נחת רוח מזה".
וסמך לדבר נמצא בכתבי רבנו בחיי לפרשת השבוע (כה, לא) שכתב דברים טמירים:
"וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אף על פי שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר הוא שאמר (משלי כ, כז) "גר ה' נשמת אדם".
האם הדלקת הנר היא דווקא בבית הכנסת?
בשו"ת "תורה לשמה" (סימן תק"כ) נותן ה'בן- איש-חי' טעם בהדלקת נרות לעילוי נשמות הנפטרים, גם כשאינו מדליק בבית הכנסת. וזאת ע"פ דברי רבנו בחיי הנ"ל:
"מה ששאלת בעניין הדלקת נר בתוך השבעה בבית הנפטר. דע, כי כתב רבנו בחיי ז"ל בפ' תרומה וז"ל וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות ... הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור, ואל תתמה על זה - כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף, וכמו שאמרו רז"ל 'איזה דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח', והטעם מפני שהריח הוא רוחני ולכן מגיע ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית. וכל שכן האור שהוא יותר דק ורוחני מן הריח. ועל כן בתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה"
בתוך הבית לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש. אך אחר ז' שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק. וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ"י שהאבלים הם שם אין מדליקין. ...
"אך טוב להדליק נר תוך י"ב חודש בביהכ"נ למנוחת הנפטר וכן בכל שנה ביום יא"ר צי"ט, והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב"פ ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק וכ"ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. והרי הודעתי לך לפי דרכינו שיש טעם ג"כ בהדלקת נרות אצל מצבות הצדיקים זיע"א כשהולכים העולם להשתטח שם.