רבי חיים הלברשטאם מצאנז, המוכר בכינויו "הדברי חיים" על שם ספריו, היה אחד מגדולי מנהיגי יהדות מזרח אירופה בדורו ואחד מהיוצרים החסידים החשובים והמשפיעים ביותר.
רבנו נולד בשנת ה'תקנ"ז (1797) בעיר טרנוגרוד שבגליציה. הוא בא ממשפחת מתנגדים, אך בגיל 13 נעשה לחסיד. מרבותיו המובהקים בחסידות נמנו הרה"ק החוזה מלובלין והרה"ק רבי נפתלי צבי מרופשיץ.
הדברי חיים הוסמך להוראה על ידי הרב משה יהושע העשיל אורנשטיין בעל "ים התלמוד". בשנת תקפ"ח (1828) הוא התקבל לרבנות העיר צאנז. בשנת תק"ץ (1830) הוא החל לנהוג באדמו"רות. הוא נודע בהתלהבותו הסוערת בתפילה וכן בהיותו בעל צדקה גדול. אלפים נסעו אליו בהיותו בעל מופת ופועל ישועות. הנהגתו היתה באופן של תקיפות ותביעה עצמית מצד אחד, ומצד שני רחמים וחמלה על החלשים והעניים.
בשיטתו בלימוד ובהלכה, הדגיש את חשיבות הבקיאות, ואמר שאין להורות הלכה בהלכות שבת אלא למי שבקי במסכת שבת בעל פה. אף שהיה אדמו"ר חסידי, הוא לא עודד פרסום קבלה ברבים. בהלכה, שיטתו נודעה בין היתר בעניין הנחת תפילין, בגישתו ש"מקום יש בראש לשני תפילין" שאין להקפיד על מקומן בראש בדיוק, וכן בשיטתו המחמירה בהלכות מקוואות. הוא התנגד בחריפות לשימוש במצות שנאפו במכונה, ופסק שהן חמץ גמור, וכן התנגד ללבישת ציצית שנטוותה במכונה. כמה מפסיקותיו ההלכתיות סערו את העולם החסידי ואכה"ל.
מי נקרא גאון ומי חסיד?
פעם, בשולחנו של הרה"ק מצאנז זי"ע בשבת חול, ניכרה על פניו של הצאנזער רב דבקות עמוקה. לאחר מכן פתח ואמר:
"בעוונותינו הרבים – כך הם פני הדברים בימינו: אלו הגאונים של זמננו ואלו הם החסידים של זמננו.
היום הייתה לי שאלה מאת אחד מגדולי הגאונים הידועים בדורנו. והוא – מביא הוכחה לשיטתו מדברי רש"י. אך ברש"י עצמו כתוב בדיוק להפך! רואה אני שהוא פשוט לא הבין את דברי רש"י כלל. ועכשיו – עליי להשיב לו תשובה, ואני מהרהר: איך אכתוב לו? באיזה תואר? אם אכנה אותו 'גאון' – הרי שאינו מבין אפילו רש"י! כיצד אפוא אפשר לכנותו כך? ואם לא אכתוב לו תואר 'גאון' – הרי כל העולם מחשיב אותו לגאון עצום, ולא אצא ידי חובתי בעיני הבריות.
על כן יישבתי לעצמי כך: הרי גם הגאונים של הדורות הקודמים לא עסקו בפשט של רש"י כי קדמו לו ברצף הדורות – ובכל זאת כינו אותם 'גאונים'. ממילא גם לי מותר לכתוב לו 'גאון', אף שאינו מבין ברש"י...”
והמשיך הרבי מצאנז באומרו: "וחסידים של ימינו – ר’ פלוני חושב את עצמו לחסיד, מפני שהוא מקפיד בקלה כבחמורה על סעיף בשולחן ערוך... אבל החסיד – היה, למשל, הרבי הקדוש מרופשיץ: ליבו בער תמיד כל רגע ורגע לאבינו שבשמים! בכל רגע התרעם על עצמו – איך עבר רגע קודם לכן מבלי שבער לבו באהבת השם! ואילו היום – בעוונותינו הרבים – אלו הם ה'גאונים', ואלו הם ה'חסידים'…"
הדברי חיים גם היה פעיל בציבוריות זמנו. הוא פעל בוויכוח הגדול שהיה בקרב יהדות הונגריה סביב מבנה הקהילות, ויכוח שהביא להיפרדות החרדים והקמת קהילות אורתודוקסיות נפרדות בהונגריה.
רבי חיים מצאנז חיבר ספרים הנושאים את השם "דברי חיים". ספריו כוללים שו"ת, פירוש על התורה, רעיונות על מועדים, דיונים בהלכות מקוואות, פירוש על בבא מציעא, ובירורים בשמות גיטין. רבנו נפטר בכ"ה בניסן ה'תרל"ו (19 באפריל 1876), בהיותו בן כ-79 שנים. הוא נקבר בעיר צאנז (נובי סונץ'), שם נמצאת מצבתו והאוהל על קברו וקברי בני משפחתו.