להרים את השקל
סיפור מרתק שהתגלגל אלי מתאר באריכות מפגש בין נוסע שנפל לו שקל במונית לבין נהג המונית שעזר לו לחפש את השקל בין הריפודים.
כאשר הנוסע אמר "לא נורא, זה בסך הכל שקל, לא צריך...", נהג המונית כמעט והשתגע והתחיל לספר לו את סיפורו האישי שהתחיל בשקל בודד.
זה התחיל בשקל שהוא מצא על הרצפה ארבע שנים קודם לכן, ממנו הוא קנה מחזיק מפתחות ב"הכל בשקל" ומכר אותו בסכום כפול שעזר לו לקנות עוגה אישית במכולת בשני שקל שהכפילה עצמה על זה הדרך במשך כמה ימים עד שהפכה ל32 שקל שעזרו לו לרכוש חבילת ופלים מצופים למכירה ב'כולל' שהפכו להיות שמונים שקל שתורגמו עד מהרה לפקט סיגריות ואחריו לעוד כמה פקטים שחולקו בין האחיינים תמורת סכום סמלי של תיווך, שהפכו להיות לאלף חמש מאות שקלים, שאפשרו לו להזמין מגני מסך מיוחדים במחיר עלות ולהרוויח שלושת אלפים שקלים שהושקעו במדבקות לאלבומי ילדים שנחטפו על ידי בעלי קיוסקים והכסף שנכנס הפך לעסק של השכרת אופנים חשמליים, בהתחלה אחד ואז יותר, בחמש עשרה אלף שקלים שהצטברו בקופה הוא החליט להיכנס בשותפות עם חבר שעוסק בהאדרת ספרי קדמונים ולאחר חישוב עלויות הפרסום והחלוקה הוא נותר עם שלושים אלף, שהושקעו בקניית מחסן קטן ששופץ ונמכר במאה וחמישים אלף, עם רווח נקי של שבעים אלף הוא פתח עסק קטן ליבוא בגדי ילדים שהפך להיות פופולארי במיוחד והניב לו כשני מליון בשנה, איתם שילם מקדמה על קרקע במרכז בני ברק והוציא בהרבה לחץ אישור בניה לחמש קומות, ארבע דירות בקומה, עם ערבות בנקאית של ששה מליון שקלים לסיום התשלום עשה מכרז קבלנים וסגר עם קבלן על חוזה בו הוא מקבל שלשה דירות פלוס עלויות בניה. לאחר גמר הבניה הוא מכר את הדירות בין שני מליון לארבעה ונשאר בסוף עם כשלושים מליון, חצי מהם השקיע בסטארט אפ ועשה אקזיט על ארבעים מליון, כעת לפי החשבון יש לו רווח נקי מוכרז של חמישים וחמשה מליון...
"אז למה אתה פה, עובד במונית?...", שאל הנוסע המשתומם את נהג המונית, מנסה לעכל עדיין את הסיפור ההזוי. "למה אתה לא על איזו יאכטה איפשהו באיים הקריביים?"
נהג המונית הביט בו במבט חלול דרך המראה והמהם לעצמו מתחת לקסקט:
"כי כשמצאתי את השקל, גם אני- כמוך, לא באמת הרמתי אותו מהרצפה..."
יש שינוי?
"ממשלת השינוי" הפך להיות השם הרשמי של כנסת ישראל ה24 שעומדת להיות מושבעת בקרוב.
קואליציה כוללנית שהתגבשה כולה על בסיס "רק-לא-ביבי" כאשר שאר חלקי הפאזל בעצמם, רסיסים של מנדטים שהוכתרו למלכים ונסיכים בצוק העיתים, מתקשים להתגבש ולהתאחד עם עצמם או להחליט על דבר מוסכם.
וכמו תמיד, "שינוי" זו מילת קסם מבטיחה, מלאת בפנטזיה ודמיון של תקווה, שמצליחה לא פעם להוליך שבי ושולל אחר קסם הבטחותיה.
כך מפלגת "יש שינוי" שהפכה בעבר לשחקנית ראשית בגלל האומץ להכריז על שינוי נצרך (שכמובן בא על חשבון החרדים, כי אם לא יועיל- לא יזיק בוודאי...) או "מפלגת הגמלאים" שהפציעה משום מקום ולא זכתה להאריך ימים, מפלגתו החברתית "כולנו" של משה של כחלון שניצל את המהפכה שעשה בתקשורת וזכה ליהנות מאור זרקורים של שישים שניות הסלבריטאיות שהתפוגגו להן וכן הלאה.
אך מה לא באמת קרה? לא באמת נוצר שינוי.
למעשה גם הרעיון של מפלגה שקמה ומבטיחה "שינוי", לעשות הכל אחרת, ולתת ביקורת על הקיים- גם זה עצמו לא שינוי גדול וההיסטוריה מעידה על קרח כ'פוליטיקאי' הראשון שבחר להוביל "ממשלת שינוי" מתוך האופוזיציה ומתוך סיסמאות תעמולתיות של "רק-לא-משה".
קל להגיד "איפה הכסף" ולתת מוסר על חשיבותו של השקל הבודד. לספר סיפורי הצלחה כלכלית על נסיקה הרואית בכל תחום ולכתוב ספרים על 'הדרך לנצח את הקורונה'. קל לבוא בטענות על האחר על כך שיש יותר מידי שרים עם תיק בקואליציה, אך קשה יותר לפעול אחרת במעמד עצמו.
מסתבר שהרבה יותר קשה להרים את השקל מהרצפה בפועל.
זה לא משנה
אז כיצד קורה שינוי דרמטי?
איך יתכן שמתעלמים בצורה כה בולטת ממנהיג שזכה לקולות של כ2 מליון אזרחים ולמספר המנדטים הגבוה ביותר? כיצד יתכן להתעלם מזכויותיו הרבים בביטחון, בכלכלה, ביציבות ואפילו בהבאת החיסונים לארץ והחזרת המצב לשגרה בשונה מכל העולם בס"ד? מהו סוד הקסם שמצליח להעפיל על כל ההישגים הללו ולייצר מציאות חדשה של "שינוי"?
יתכן וזה נותן לנו פתח להבין עד כמה טבוע בחלק מאיתנו הצורך הפנימי ב"שינוי".
לא תמיד השינוי מווסת לדבר הנכון וכאשר לא מצליחים למצוא שינוי בדבר האמיתי שמחפשים, כדי להרגיש טוב ונכון יותר, סופו של השינוי לצאת בדיבורים ולשנות את כל ה"מסביבי" חוץ מאת עצמי, בתקווה שזה ישפר משהו בהרגשה, אך האמת היא שלרוב המציאות מוכיחה שזה רק דיבורים והשינוי הבא כבר בדרך...
"קרח שחכם היה מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו..."
עם העיניים מסתכלים החוצה- לחפש ביקורת ושינוי בסביבה, להכות ב"על חטא" עם אגרוף על חזו של השני, אך עם הלב והשכל החכם מבצעים אינטרוספקציה פנימית שיוצרת שינוי אמיתי, מושכל ומדורג-מבפנים, כזה שמשפר את החיים וההרגשה ומוביל לאיכות חיים אמיתית שלא תלויה בסביבה החיצונית.
ההיסטוריה חוזרת, להבדיל.
גם אז התמיהה זעקה.
משה רבנו הוציא את בני ישראל ממצרים, העבירם בדרך נס את הים, הוביל את העם לניצחון במלחמת עמלק, אל מעמד הר סיני שם מסר להם את התורה והעניק להם משמעות פנימית לחיים, הדריך על הקמת המקדש, דאג לרווחה וכלכלה כמזון ומים בכמות בלתי מוגבלת לכולם, ואף כונן את מוסדות השלטון והכהונה ההיררכיים, בתוכם שיבץ גם את קרח ובני שבט לוי עצמם.
כיצד יתכן שאחרי כל הדברים האלה, יכול קרח לקום ולומר "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'"?.
בלשון חז"ל: "קרח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו"? איך בכלל אפשר לרצות לשנות מציאות שכזו?
שאלה כזו מן הסתם שאלו עצמם גם מנהיגים בכל הדורות שהובילו את עמיהם להישגים שלא ישוערו שנמדדו במצבי מבחן קשים מנשוא, ובסופו של דבר מצאו עצמם מותקפים על ידי אופוזיציה עוינת, דעת קהל שלילית ותקשורת מוטה, עד כי בסופו של דבר הודחו מתפקידם וחוסלו פוליטית או פיזית ממש.
ההתבוננות בפרשת קורח יכולה אולי לסייע לנו בהבנה של התהליך הפוליטי והחברתי שהתרחש.
קרח מפציע בהכרזה על "שינוי" מתוך טענה כי משה כבר סיים את תפקידו על במת ההיסטוריה.
הוא לא מכחיש את כל ההישגים שנמנו לעיל שהושגו באמצעות משה, אך משדר תפיסה כי זה לא רלוונטי וכבר השתנו הזמנים. מה שהיה נכון בשביל להוציא את העם ולהובילם במדבר אינו נכון עוד לעת החדשה.
מבחינתו משה כשל במשימה האחרונה שהיא להביא את עם ישראל אל הארץ המובטחת. "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו" והוא מנצל את ההזדמנות להציע את מועמדותו לתפקיד ולהכריז כי משה סיים את תפקידו שהיה להנהיג את העם שיצא ממצרים ואילו הדור הבא של הנכנסים לארץ דורש מנהיגות מסוג שונה . צריך "שינוי".
למעשה אם נתבונן השינוי גם קרה, ובפרשה הבאה גם הקב"ה מכריע על השינוי הנצרך ומודיע אחרי חטא מי מריבה כי משה לא יזכה להכניס את העם לארץ.
משה רבנו פרש בהסכמה מתפקידו ולא הודח או התפטר מתפקידו, ודאג להשאיר אחריו מנהיג ראוי שיעשה שינוי וגם ישמר את מה שצריך.
הכניסה לארץ אכן היתה ע"י יהושע, מנהיג חדש ומתאים שהכשיר כראוי והכתיר משה, שהבין אף הוא נוכח המציאות שמצריכה שינוי, אך מסתבר שהשינוי צריך להגיע מבפנים, בזמן הנכון ובדרך הנכונה, ולא באמצעות מחטף חיצוני שכולו דיבורים וקידום אג'נדות אישיות.
יהושע בן נון, ששימש את משה מנעוריו, נער ללא שאיפות אישיות שמונע מוטיבציונית רק על ידי אחריות ומסירות, הוא שיוכל לרשת בבוא העת את משה, ולהמשיך במשימה הגדולה של הנחלת הארץ לדור הבא.
יש סיכוי לשינוי?
האם משה רבנו היה אדם שמרן ולכן היה נגד שינויים, אם לא שהקב"ה אומר לו אחרת, או שהוא מבטא בכך תפיסה על מנגנון של שינוי?
יתכן שקרח ומשה מייצגים שתי תפיסות שונות על תהליך של שינוי.
הרב שי עטרי מתאר את הויכוח שביניהם באופן זה:
פגשתי ידיד שחזר בתשובה. בעבר שלו הוא היה בן אדם אלים ומסוכן אבל אחרי שהוא חזר בתשובה הבן אדם התעדן, הולך ברחוב עם גמרא ביד, אומר "בוקר טוב" ומחייך לכולם...
שאלתי אותו: "תגיד לי, מה איתך? אני זוכר אותך שהיית פרא אדם, מה קרה?"
הוא ענה לי: "אני השתניתי".
"איך השתנית?" שאלתי אותו, והוא מסביר לי: "התורה שינתה אותי. מאז שחזרתי בתשובה אני כבר לא האדם שהכרת אני אדם חדש לגמרי..."
השאלה היא: האם שייך באמת שהאדם ישתנה או לא?
האם יש מושג של שינוי לטובה או התקדמות? האם האדם יכול להפוך פתאום בטבע שלו מאדם כעסן או לחוץ לאדם רגוע? יש מושג של שינוי במהות?
זה אולי היה הויכוח בין קרח למשה רבנו.
קרח טען: "משה, אני מאוד מעריך אותך. אתה היית הרב שלנו. לקחת אותנו קבוצה של עבדים, מסכנים ומעונים אצל פרעה והוצאת אותנו ממצרים, שכויעח! לימדת אותנו את התורה והחכמנו... אבל ברוך ה' היום השתנינו לגמרי, היום אנחנו כבר חיוביים, היום אנחנו טובים יותר, עכשיו כשכולנו צדיקים אתה כבר די מיותר, אנחנו לא צריכים אותך בתור "משגיח"...
"כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'"
קרח אמר למשה פעם היינו צריכים אותך אבל היום התקדמנו, אנחנו במקום אחר. היום אנחנו 'טלית שֶׁכֻּלָהּ תכלת' אז אנחנו לא צריכים עוד חוט מבחוץ על הטלית הזאת, אנחנו כבר לא צריכים אותך משה.
"בית מלא ספרים". קרח טען אנחנו כבר מלאים תורה ולכן לא צריכים אותך שאתה תהיה המזוזה מבחוץ שתשמור עלינו, הפנימיות שלנו חיובית, אין לנו שום דבר שלילי בִּפְנִים...
וכך אנשים טועים, הם רואים שההתנהגות שלהם היום טובה יותר ממה שהייתה פעם אז הם מחליטים להשלות את עצמם "אני יותר טוב, השתניתי..."
זה מה שטען קורח שהייתה לו רוח הקודש וראה שעתיד לצאת ממנו שמואל הנביא ומשמרות לוויה שיעמדו על הדוכן וישירו בבית המקדש. הוא אמר לעצמו אם כל אלו יצאו ממני- סימן שאני חיובי, ובתור חיובי שכזה אני לא צריך מישהו על הראש שלי שיגיד לי מה לעשות.
אבל משה רבנו אמר: אין שינוי!
בן אדם לא משתנה במהות שלו. כעסן היית- כעסן תישאר, עצלן היית- עצלן תמות. הבן אדם במהותו אף פעם לא משתנה, השינויים ההתנהגותיים שלך היום בפועל, זה שאתה פתאום מצליח לקום לנץ להתפלל, זה לא כי השתנית בטבע, אלא על ידי העבודה שלך ה' היום מזכה אותך לקום כל בוקר בנץ ולא כי העצלות כבר לא קיימת בך.
לא רק לדבר על שינוי
איציק היה אחד מהחברים הטובים והקרובים שלי בישיבה.
התחתנו בערך באותו פרק זמן ונפרדנו לדרכנו בחיים. לאחר כמה שנים כאשר יצא לנו להיפגש ציינתי בפני איציק עד כמה אני שם לב ומעריך את השינוי הטוב שהוא עבר בחיים שלו וגם שיתפתי אותו בכך שאני שם לב לשינויים אצל כמעט כולם, ורק עלי אני לא מרגיש שהשתניתי בכלום מאז הישיבה...
"ברור שהשתנית, מלא!..." אמר מיד איציק "רק אתה לא מרגיש ושם לב לזה על עצמך, אבל אני כן רואה אצלך את השינוי..."
הוא הזכיר לי שכדי לראות שינויים צריך לתפוס מרחק ולהתבונן קצת מהצד או מפרספקטיבה של זמן.
לא נוכל לשים לב לגדילה בגובה אצל מישהו שאנו רואים אותו יום-יום כי בכל יום זה בסה"כ ב'סנטימטר', אבל כשהדודה תראה את הילד אחרי שנה היא תצבוט בלחי ותכריז "איך גבהת מאז שראיתי אותך..." ותשים לב להבדלים המשמעותיים בפער.
'כאבי גדילה', כך טוענים המבינים, קורים דווקא בלילה כשאנו ישנים. אז הגוף שלנו צומח ומתפתח.
דווקא בלילה, כשחשוך וכשנסתר וכשידו של הקב"ה פועלת בנו ובנשמתנו כקסם, מתרחשים השינויים הפנימיים האמיתיים שבנו. אלא שכאשר האור מפציע כבר לא תמיד שמים לב אליהם ולוקחים אותם כמובן מאליו.
כדי להרגיש בשינוי צריך להיות מודעים אליו, לדעת שהוא תלוי רק בסייעתא דשמיא ועבודת ה' תמידית, לתכנן אותו מבפנים ולעקוב בעצמנו או באמצעות מישהו אהוב שיכול להביט מהצד ולשקף לנו את הצמיחה וההתפתחות שלנו, את השינויים המיטיבים, שיעזרו לנו לא לחפש שינויים בעולם שסביבנו, לא ליצור מהפכות מיותרות ובעיקר- לא רק 'לדבר' על שינוי.
לזכור שבחיים האמיתיים שלנו אין באמת 'ממשלת שינוי', יש רק "לתקן עולם במלכות ש-ד-י".
הרב אבי אברהם, מטפל רגשי ומנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה
להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com