בדף היומי מסכת סנהדרין דף ק"י עוסקת הגמרא במעשה קרח ועדתו - אמר רב: און בן פלת אשתו הצלתו. אמרה לו: אם משה הוא המנהיג — אתה תהיה תלמידו ואם קרח הוא המנהיג — תה תלמידו. אמר לה: ומה אעשה? כבר הייתי שותף בעצה ונשבעתי להיות עמם בכל דבר.
אמרה לו: אני יודעת שכל העדה כולה קדושה, שנאמר: "כי כל העדה כולם קדושים", והם גם שומרים על צניעות. אמרה לו: שב בבית — אני אציל אותך. השקתה אותו יין עד שנרדם, היא עצמה ישבה בפתח הבית ופרעה את שערותיה כמתרחצת. כל מי שניגש לקרוא לו — ראה את ראשה הפרוע ונרתע לאחור. בינתיים נבלעו קרח ועדתו, ואון בן פלת ניצל.
בגמרא שם נאמר: "וסתרתה למזיה" — ופרשה רש"י: סתרה את שערה וישבה על פתח הבית, וכל מי שהתקרב — ראה את שערה הפרוע וחזר לאחור.
בספר ברית שלום (כפי שהובא ב"ילקוט האורים") מובא ביאור על פי דברי הגמרא ביומא, המספרת על קמחית שזכתה לחמישה בנים ששימשו ככהנים גדולים בזכות זה שמעולם לא נראו קורות ביתה שערות ראשה.
אשתו של און אמרה לו: מה יתן לך ומה יוסיף לך המחלוקת הזו — בין כה וכה תישאר תלמיד. אולם יתכן ואון עדיין היה מהרהר שמא בכל זאת כדאי להיכנס למחלוקת, אולי יזכה ואחד מבניו יהיה כהן גדול. לכן, היא גילתה את שערה דווקא — כביכול ויתרה על זכותה הצניעות, לומר לו בכך: אם שער גלוי מונע כהונה גדולה — ילדיך כבר לא יהיו כהנים גדולים, אין טעם להסתכן בשביל זה.
אמר הסבא רבי שמחה זיסל מקלם זי"ע: מכאן נלמד עד כמה יצר הרע מעוור את עיני האדם — אנשי קרח, כשראו ממרחק שער אישה מתנהגת בחוסר צניעות, נרתעו מיד ולא התקרבו. אך לחלוק על גדול הדור, משה רבנו, לא נרתעו כלל.