בפרשת השבוע ‘ויקהל’ נאמר: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשַּׁנִּית בְּאֶחָד בַּחֹדֶשׁ הוּקָם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, יז).
ואמרו ז"ל בירושלמי (יומא פ"א ה"א): "תניא, כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד ומפרק את המשכן, וביום השמיני העמידו ולא פרקו, שנאמר: 'ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן' (במדבר ז, א), ביום שכלו הקמותיו". יש להבין מהו העומק וההוראה בזה, על המעשה של הקמתו והפסקת ההקמה בכל יום במשך שבעה ימים.
והדרך לפרש זאת על פי דרוש, מובן היטב לפי מה שנאמר בספר משלי (כד, טז): "שבע יפול צדיק וקם". ידועים דברי הגאון רבי יצחק הוטנר זצוק"ל, שבראשית יראה המובן הפשוט הוא, כי הצדיק, על אף שנופל שבע פעמים, לא ייאש ויקום מחדש. אך העמק הפשט טמון בכך, שהקב"ה מנהיג את האדם כך, שבכדי להגיע לדרגה גבוהה, לא די שלא יפול, אלא הוא נדרש לעבור דרך של "שבע יפול וקם". זו דרכו של הצדיק, וזו הדרך המובילה להתעלות רוחנית.
שכן, כפי שמובא בחז"ל (גיטין מג, א): "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם", ומבארים דברי הנביא (מיכה ז, ח): "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי", וכפי שמסביר המדרש (שוחר טוב כב, ז), "אלמלא שנפלתי לא קמתי, ואלמלא שישבתי בחושך לא היה אור לי".
וכמו שאנו רואים בתינוק המתחיל ללכת, רק כשיפול ויקום, יזכה ללמוד את הליכתו. כך גם בבניית בניין גבוה – תחילה חופרים יסודות עמוקים, בהם שמים בוץ, מלט ובטון, כדי להקים בניין יציב וגבוה. באופן דומה, העלייה הרוחנית דורשת את הנפילה, כל מכשול וקשיים מכשירים את האדם ומבנים את יסודותיו, ובזכותם הוא יכול לבנות את הדרך הרוחנית אל גבהים חדשים.
והנה, נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", והכוונה, כפי שדרשו ז"ל, "בתוכו של כל אחד ואחד". מתוך כך, יש לראות את ההוראה הגדולה כאן: כפי שהמשכן הוקם והופק בכל יום במשך שבעה ימים, עד שנעמד לקיום עמידה נצחית, כך גם כל אדם המבקש לזכות לדרגה רוחנית גבוהה של "ושכנתי בתוכו" – הוא נדרש לעבור דרך של נפילה וקומה, נפילה וקומה, שבע פעמים.
ויש להוסיף את דברי מרן הסטייפלר זצוק"ל בספר "ברכת פרץ" (פרשת במדבר), שם כתב: "לכאורה, כל הנפילות הללו הן צרות צרורות ואין אנו מבינים את סיבתן. אך באמת, מתוך הנפילות הללו יש תועלת רבה, שכן האדם בטבעו נוטה לשמוח בחלקו, ואם הכל הולך כשורה, הוא לא מתאמץ להוסיף קדושה ועמל רוחני. אך כאשר הוא רואה כיצד מה שכבר השיג נשמט ממנו, הוא מתעורר בשאיפה לשוב ולעלות, ובתוך ההתמודדות הוא מתעלה ומתחזק".
העבודה העצמית וההשתדלות להתרומם היא עבודה קדושה ומכובדת, ובסופו של דבר, בזכות סייעתא דשמיא, יגיע האדם למצב של עליה מתמדת, בה יתייצב ויתייצב בעבודת ה' בכל מצב. (מעובד מתוך שעיור של הרב אליהו דיסקין)